כְּבוֹד הַלָּשׁוֹן  –  פרשת תרומה

כה,יב: וְיָצַקְתָּ לּוֹ, אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב, וְנָתַתָּה, עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו: הדגש בלמ"ד בצירוף 'וְיָצַקְתָּ לּוֹ' מורה על סילוק התמיהה כיצד ניתן לצקת על ארון עץ המצופה זהב טהור (יא). נראה לי שעד כה חיברו טבעות זהב בעזרת ברגים ואמצעים דומים אך לא ביציקה. הדגש בלמ"ד בא להדגיש שצריך לצקת את ארבעת טבעות הזהב כדי לחבר אותם אל זוויות הארון (פעמות).

כה,כד-כו: וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב, סָבִיב. וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִסְגֶּרֶת טֹפַח, סָבִיב; וְעָשִׂיתָ זֵר-זָהָב לְמִסְגַּרְתּוֹ, סָבִיב. וְעָשִׂיתָ לּוֹ, אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב: שלוש פעמים ברציפות יש דגש בלמ"ד בצירוף 'וְעָשִׂיתָ לּוֹ' להורות כי אף על פי ששולחן מפואר כזה המצופה זהב, בדרך כלל לא נועד לנשיאה, בכל זאת יש לעשות לו ארבע טבעות כדי לשאתו. כן הדבר בעניין המזבח, שבדרך כלל לא נועד לנשיאה, אך התורה מצווה (כז,ד) שכן צריך לעשות לו טבעות לצורך נשיאתו.

כז,ד: וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִכְבָּר, מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת נְחֹשֶׁת: הדגש בלמ"ד בצירוף 'וְעָשִׂיתָ לּוֹ' מורה כי אף שלא נהוג לשאת מזבח, בכל זאת התורה מצווה ודורשת לעשות למזבח מכבר מרשת נחושת כדי לעשות עליו ארבע טבעות, לצורך נשיאתו.

------------------------------------------------------------------------

מפרשת תצוה, קשור בראש פרשת תרומה:

מביאור "תורה ככתבה" לפרשת תרומה:

כו,ז: עשתי עשרה יריעות: ש: מדוע דווקא 'עשתי עשרה' ולא 'אחת עשרה' (שהרי התורה מציינת כמה פעמים בלשון זכר "אחד עשר", כגון בראשית לב,כג; לז,ט; דברים א,ב)? ת: יש קדושה מסוימת במספר שאחרי עשר, שהוא שלם וקדוש, עוד מעשרת הדברים אשר על הלוחות. בגלל ש'לוחות הברית' ניכר בצורה דקדוקית לשון נקבה, קדושה זאת קיימת רק בלשון נקבה. ('לוחות' הם לשון זכר, ומכאן אולי הבלבול בלשון הדיבור בין "עשרת הדברים" ל"עשר הדברות"). המילה 'עשתי' המורכבת מהאות עין והמלה 'שתי', מבטאת 'עין מתוך שתיים', כלומר אחת מתוך שתי עיניים, כלומר אחת.