"וערת אילם מאדמים וערת תחשים ועצי שטים" (שמות כה,ה). '"ועצי שטים" – ומאין היו להם במדבר? פירש רבי תנחומא: יעקב אבינו צפה ברוח הקודש שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר, והביא ארזים למצרים ונטעם, וצוה לבניו ליטלם עמהם כשיצאו ממצרים' (רש"י). ' ... ורש״י ז״ל פירש שהקרשים היו מנטיעות שנטע יעקב בבואו למצרים, וכשיצאו נשאום עמהם ועשו מהם קרשים, זהו שייסד הפייט וכו׳. ועוד איתא במדרש שהבריח התיכון היה ממקלו של יעקב, כד״א "כי במקלי עברתי את הירדן הזה”, והביאו למצרים וכשיצאו העלוהו עמו' (דעת זקנים מבעלי התוס'). אצלנו בתנחומא (“תרומה" סימן ט') לא מובא כדברי בעלי הזקנים, אלא: 'אֶלָּא אֲפִלּוּ בַּקְּרָשִׁים הָיָה מַעֲשֵׂה נִסִּים. וּמֵהֵיכָן הָיוּ הַקְּרָשִׁים? יַעֲקֹב אָבִינוּ נָטַע אוֹתָם בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד לְמִצְרַיִם. אָמַר לְבָנָיו: בָּנַי, עֲתִידִים אַתֶּם לְהִגָּאֵל מִכָּאן, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לוֹמַר לָכֶם מִשֶּׁאַתֶּם נִגְאָלִין שֶׁתַּעֲשׂוּ לוֹ אֶת הַמִּשְׁכָּן, אֶלָּא עִמְדוּ וְנִטְעוּ אֲרָזִים מֵעַכְשָׁו, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיֹּאמַר לָכֶם לַעֲשׂוֹת לוֹ אֶת הַמִּשְׁכָּן, יִהְיוּ הָאֲרָזִים מְתֻקָּנִים לָכֶם. מִיָּד עָמְדוּ וְנָטְעוּ וְעָשׂוּ כֵּן. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים, יָרַד בְּיַד יַעֲקֹב אָבִינוּ לְמִצְרַיִם, שֶׁהָיָה קָשֶׁה שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה' וכו'. הרי שלא מובא שזה היה המטה של יעקב אלא היה זה כחלק מהארזים שנטעו, שרז"ל אמרו על הבריח, והתנחומא הביא שכך גם נעשה בשאר הקרשים (או שהבריח נעשה ממה שיעקב הביא, ושאר הארזים נעשו ממה שגדל במצרים כגידולים של מה שהביא). אולם אם כך הביאו דעת בעל זקנים כנראה שהייתה להם כזו גירסה; אולי גם בגירסתנו י"ל שמה שנאמר שירד ביד יעקב הכוונה כמקל שלו שזהו שהיה בידו (אולי כך הבינו דעת זקנים מבעלי התוס' והם שהוסיפו 'כד”א' כהסבר והוכחה שהיה ליעקב מקל, אולם בפשט ובלשון משמע שזה ציטוט מהמדרש). מה המיוחד בזה? המשכן מיועד להוכיח על השכינה בישראל (דבר אחר: "משכן העדות", עדות לכל האומות שנתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל על מעשה העגל. כיצד? כשעשו אותו מעשה, עמד משה ולמד עליהם סנגוריה עד שנתרצה להם הקדוש ברוך הוא. אמר משה: ריבונו של עולם, ומי מודיע לאומות שנתרצית? אמר לו: לך אמור להם: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה ח). לכך כתיב "משכן העדות”, שהמשכן מעיד שהשכינה בישראל' [תנחומא “פקודי” סימן ב']), ובגילוי השכינה נעשה גילוי וקידוש השם גדול בעולם, שמשפיע קדושה לכל העולם, לתיקון כל האנשים. לכן מובן שיעקב הביא מא"י (שהוריד בידו) ונטעם במצרים (כמו שרש"י מביא: 'והביא ארזים למצרים ונטעם'), שבא"י יש את השכינה וגילוי ה', ולכן ממנה היסוד למשכן. לכן זה מודגש בבריח התיכון שנעשה בו נס גדול שהיה מתעגל לכל אורך המשכן על פינותיו: '(שמות כו, כח) "והבריח התיכון בתוך הקרשים", תנא: בנס היה עומד' (שבת צח,ב). 'בנס היה עומד – שאחר שהקרשים כולן נתונין באדנים לצפון למערב ולדרום היה נותנו ומבריח לשלשת הרוחות, ואין לך אומן יכול לעשות כן, ובנס היה נכפף מאליו' (רש"י). כך שזה בא לרמז על השכינה שהיא מעל הטבע, שכך מתגלה שהבריח התיכון מתעגל מעל הטבע, וזה רמז לכל המשכן שהוא כמקום שמחובר לשמים. לכן הוא כמרמז על כלל המשכן והמקדש שמגלים קדושה בעולם, ויש בו ניסים תמידיים (אבות ה,ה), שכך משפיע ומגלה אמונה בה' בעולם. לכן היה זה במקלו של יעקב, שנאמר על מקלו: '"מטה עוזך ישלח ה' מציון”. איזה מטה? זה מטה של יעקב, שנאמר "כי במקלי עברתי את הירדן הזה”, והוא המטה שהיה ביד יהודה "ומטך אשר בידך”, והוא המטה שהיה ביד משה "ומטה האלקים בידו”, והוא המטה שהיה ביד אהרן "וישלך אהרן את מטהו”, והוא המטה שהיה ביד דוד שנאמר "ויקח מקלו בידו”, והוא המטה שהיה ביד כל מלך ומלך עד שחרב בית המקדש ונגנז, ועתיד לימסר ביד מלך המשיח ובו עתיד לרדות את עו"א, לכך נאמר "מטה עוזך ישלח ה' מציון"' (ילקו"ש נ"ך רמז תתס"ט). שהמטה הזה של יעקב הוא המטה שקשור ליהודה, וההמשך בדוד שהוא היסוד למשיח בן דוד, ולכן ממשיך במלכות של יהודה עד המשיח שבו ירדה בגוים, שימשול עליהם וישיבם בתשובה לה'. לכן זה גם מתגלה אצל משה ואהרן במטה שקשור ליציאת מצרים (שבו שורש הגאולה שלעתיד, וכן) שבו הוכח השליחות בשם ה' להוציא את בנ"י ממצרים, ונעשו המכות שהן גילו את היסודות באמונה – שיש ה', ושהוא משגיח על העולם, ופועל בעולם וכוחו מעל הכל (ראה 'לזמן הזה' ניסן 'דצ"ך עד"ש באח"ב', למרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן שליט”א), כך שזהו השפעה על תיקון העולם, שמפיץ אמונה בה', כמו שנעשה מהאבות, ועתיד להגיע לשלמות ע"י המשיח. לכן גם ביב"ע יש דעה נוספת על הבריח התיכון: 'ועבד ית נגרא מציעאה לשלבשא בגו לוחיא מן סייפי לסייפי מן אילנא דנציב אברהם אבונן בביראדשבע וצלי תמן בשום מימרא די״י אלקא עלמא' (יב”ע שמות לו,לג). שהבריח התיכון הוא מהאילן של אברהם בב"ש שהתפלל בשם ה', שזה רומז למסופר בגמ': '"ויקרא שם בשם ה' א'ל עולם" אמר ריש לקיש: אל תיקרי ויקרא אלא ויקריא, מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב. כיצד? לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם: וכי משלי אכלתם? משל אלקי עולם אכלתם, הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם' (סוטה י,א-ב). שאברהם היה מקריא את שם ה' בעולם, שהיה משפיע עליהם אמונה בה', שזהו כמו שאמרנו שעניין הבריח התיכון קשור לתיקון העולם, כמתגלה במקלו של יעקב ובהמשך של כוח א"י.