"וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי ... ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו. ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קמתו" וגו' (שמות כה,א-י). בציווי על המשכן התורה מתחילה בעשית הארון, ואילו בציווי העשיה שמשה אומר מתחילה התורה במשכן עצמו (שמות לה,יא) וכן בעשיה נאמר קודם עשיית המשכן (שמות לו). (אמנם אפשר לתרץ שכבר עכשיו נאמר קודם שיעשו מקדש ותבנית המשכן ורק אח"כ נאמר תבנית הכלים, כדי לומר שיש להקדים קודם את עשיית המשכן לפני כל הכלים, אע"פ שמפרט אח"כ קודם את הארון). מתייחסים לזה חז"ל ואומרים: 'א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: בצלאל על שם חכמתו נקרא. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן. אמר לו: משה רבינו, מנהגו של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר עשה לי ארון וכלים ומשכן, כלים שאני עושה להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקב"ה: עשה משכן ארון וכלים. אמר לו: שמא בצל אל היית וידעת' (ברכות נה,א). הרי שמשה הפך את הסדר. אולם לכאורה זה לא מובן, הרי נאמר שה' ציווה קודם את הארון כאן בפרשתנו? אלא שמסביר תוס': 'לך אמור לבצלאל עשה משכן ארון וכלים. ואם תאמר היכא אשכחן שצוה הקדוש ברוך הוא לעשות משכן תחלה, הרי בפרשת תרומה כתיב ארון תחלה? ויש לומר: דבפרשת כי תשא כתיב את אהל מועד ואת הארון לעדות' (תוס' ד"ה 'לך', שם). וכבר הקדימו רש"י: 'לך אמור לו לבצלאל עשה משכן ארון וכלים - שכן הם סדורים בפרשת כי תשא "ראה קראתי בשם" וגו' "את אהל מועד ואת הארון לעדות" וכל הפרשה, ומשה אמר לו עשה ארון וכלים, כגון שלחן ומנורה ואחר כך משכן, דס"ל לר"י שכסדר שהם סדורים ב"ויקחו לי תרומה" אמר לו'. הרי שהלימוד בגמ' זה מהנאמר בכי תשא ולא בתרומה; ומה שנאמר כאן שה' ציווה קודם את הארון, זה משה שסידר את הסדר בצורה הזו כשאמר לבצלאל ולא שזהו הסדר שה' אמר לו. או י"ל שה' אמנם אמר למשה את החלקים של המשכן ופתח בזה בארון, אולם בציווי לעשיה (ב"כי תשא") הבהיר ה' למשה שיש להתחיל במשכן, כמו שבצלאל אמר שכך צריך להיות. מדוע משה הפך את הסדר? אלא שבא לומר שהעיקר זה הארון שבו התורה, ולכן בזה התחיל (ראה ב'תורת המקרא' פרשת "ויקהל" למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, וב'הגלות והגאולה' עמ' 373-374 למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א), לכן מובן שגם ה' התחיל כך (בפרשתנו), אלא שלמעשה אמר להתחיל במשכן (ב"כי תשא"), ואולי אפילו משה עמד לומר לבצלאל בהמשך שיתחיל עם המשכן, אלא שבתור התחלה אמר את הארון כמו שה' אמר לו, ומיד בצלאל תיקנו על העשיה. אולי אפשר שההתחלה נאמרה על הארון שבו התורה, שבו הלוחות שנתנו בסיני, שכך הוא נותן את ההמשכיות ממעמד מתן תורה, שממשיך למשכן ונותן לו את מעלתו וייעודו. לכן מתחיל בארון כיסוד של המשך מתן תורה שנפגם בעגל שלכן היה צריך את המשכן להמשך השראת השכינה (ראה 'תורת המקרא' "תרומה" למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א); לכן הארון הוא יסוד ושורש המשכן ולכן בו מתחיל. אבל בביצוע בפועל מתחיל במשכן כדי שיהיה איפה להכניסו. אולי יותר מזה, יש מחלוקת מתי הצטוו על המשכן (ראה ברש"י שמות לא,יח [ומקורם במחלוקת בחז"ל]), שאולי י"ל שאלו ואלו דברי אלקים חיים ויש שתי מעלות של משכן, יש מה שהיה ראוי כהמשך מתן תורה בשלמות הקדושה, שזה נאמר עוד בסיני בארבעים יום הראשונים, ויש את המשכן שלאחר חטא העגל, שהוא במעמד נמוך ועליו הצטוו לאחר העגל והסליחה ביוה"כ. לכן אצלנו בתרומה מתחיל בארון שהיה צריך להתחיל בו, ומה שצריך מקום מכובד שיהיה בו ולא בחוץ, אפשר שהיה הענן מכסהו בסמיכות הענן כעין בית לכבודו בשל השראת השכינה הגבוהה שהייתה אז. או שהיה נעשה כמו לעתיד לבא, שהמקדש היה יורד מהשמים כמו שירד לעתיד לבא (בעניין שירד לעתיד לבא ראה ב'תורת השבת והמועד' 'מצות בניין המקדש בזה"ז' למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), שהרי היו אז במעמד של כלעתיד לבא שאין מלאך המוות שלט בהם (ע"ז ה,א), ולכן היו מכניסים את הארון לבית זה. לכן במשכן העליון היה נעשה קודם הארון ולכן הוקדמה עשייתו, אבל במקדש התחתון שלאחר החטא, לא היתה השכינה מכסה את הארון ולא ירד מקדש של מעלה, ולכן היו צריכים קודם לעשות את המשכן ואח"כ את הארון. אמנם ב"כי תשא" (שמות לא,ז) נאמר קודם המשכן ואח"כ הארון, וזה היה קודם למעשה העגל, אפשר שזה היה כרמז שכך ייעשה בפועל אח"כ, כיון שיחטאו שה' יודע כמובן את העתיד, ולכן רמז בזה על מה שיהיה אח"כ בפועל (או כאמירה ברמז מה ראוי שייעשה במידה ולא יזכו למשכן העליון), ולכן זה מופיע רק בסוף הציווי על המשכן כרמז שאין זה במשכן שבמעמד שנאמר עד עכשיו אלא כרמז למה שיהיה. משה כשאמר לבצלאל אמר כעין המשכן העליון, כדי לומר שכך היה ראוי להעשות (אלמלא שחטאו), וכן שהמשכן התחתון יונק קדושה מקשר למקדש העליון, כעין 'שמקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה' (תנחומא "ויקהל" סימן ז). לכן נראה שבצלאל אומר 'מנהגו של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים' (ברכות שם), להדגיש שבמשכן התחתון שעכשיו נעשה הוא כעין הנעשה בעולם התחתון הגשמי, שבו מנהגו של העולם הזה הוא שהאדם קודם בונה בית ואח"כ מכניס כלים, וכך יש לעשות עכשיו שנפלו ממדרגתם העליונה למדרגת העוה"ז, ולכן כך יש לבנות את המשכן, ומשה אכן אישר את דבריו. אולי לכן ממשיכה הגמ': 'אמר רב יהודה אמר רב: יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ' וכו', שבפשטות הכוונה שהמשכן מתקן את העולם, והוא כנגד בריאת העולם, כמו שמבורר בתנחומא "פקודי" סימן ב. אולם אולי גם רומז שבצלאל היה יודע לכוון על מעלת העולם ותיקונו (שזהו האותיות שבהם נבראו שמים וארץ, שזהו המאמרות שה' ברא את העולם, כך שזהו גילוי של ה' בעולם; וכן בפס' שמובא ממשלי הכוונה לתורה שבה נברא העולם [רש"י במשלי], שהיא יסוד תיקון וגילוי ה' בעולם), שזהו המשך למקודם שתיקן את משה ע"פ ההבדל במעלת הקדושה והתיקון שמתגלה בעולם.