"ויקח משה את הדם ויזרק על העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה" (שמות כד,ח). במשנה בנדרים (ג,יא) אצלנו ובגרסת הבבלי שלנו (נדרים לא,ב) לא מופיעה גירסה שהייתה לפני הראשונים, שאצלם מובא בנוסף שברית המילה גדולה שהיא שקולה כנגד כל המצוות, ולמדו זאת מהנאמר בפס' אצלנו, כמו שמובא בראשונים שעונים על השאלה המתבקשת, שהפס' נאמר על דם הקרבנות ולא דם המילה: בתוס': 'הנה דם הברית אשר כרת וכו'. אע"ג דפשטיה דקרא בהרצאת דמים בדם שנתן משה באצבעו משתעי, מ"מ מוקי ליה נמי בדם מילה כשנכנסים לברית, כדאמרינן (כריתות דף ט.) במה נכנסו אבותינו לברית – במילה וטבילה והרצאת דמים, מצינו דם מילה קרי דם ברית, דכתיב (שמות כד) "הנה דם הברית אשר" וגו'' (תוס' ד"ה 'הנה'). בר”ן: 'שהיא שקולה כנגד כל המצות שבתורה – שנאמר "הנה דם הברית", ואע"ג דהאי דם לאו דם מילה הוא אלא קרבן, מ"מ כיון דבתורה כולה כתיב ברית ובמילה נמי כתיב ברית – מצותה שקולה כנגד כל המצות' (ר"ן ד"ה 'שהיא'). שטמ"ק: 'שהיא שקולה כנגד כל המצות. דכתיב גבי תורה "הנה דם הברית", וכתיב במילה "ואתנה בריתי”. או איבעית אימא: כי הכל דריש מההוא קרא, כי אשכחן שברמז דם ברית, וכתיב "על כל הדברים האלה" דהיינו תורה. הרי"ץ ז"ל' (שיטה מקובצת). [חיפשתי באתר של כת"י, וגם שם מופיע שיש בכת"י שגרסו את הקטע הזה ויש שלא גרסו, כך שזה הבדלי מסורת עתיקים בגרסת המשנה]. בירושלמי מופיע הקטע הזה במשנה: 'דבר אחר: גדולה המילה, שהיא שקולה כנגד כל המצוות שבתורה, שנאמר: "הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה" (שמות כד ח)' (יר' נדרים ג,ט). אצלנו בבבלי מובא בברייתא: 'דבר אחר: גדולה מילה ששקולה כנגד כל המצות שבתורה, שנאמר "כי על פי הדברים האלה" וגו'' (נדרים לב,א) שזה לימוד מ(שמות )פרק לד (פס'כז); אולם רש"י גורס: 'שהיא שקולה כנגד כל המצות שבתורה. דכתיב (שמות כד) "הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה", וכתיב במילה (בראשית יז) "ואתנה בריתי" וגו' "כרתי ברית" וגו', וכתיב להלן (שם) "ואתנה בריתי", מה להלן ברית אף כאן ברית', שזה מהפס' אצלנו. לכאורה משמע שזה לא היה במשנה, כי אם זה כן היה במשנה מדוע לא הביאו מהמשנה, למה להביא מהברייתא? אלא שאין זה קשה כיון שבברייתא מפורט יותר; ועוד שעיקר ההבאה בגמ' זה לעניין ה'ד"א' כדי להראות שרבי חולק על ר"א לגבי הפס' “אם לא בריתי יומם ולילה” וגו', ובברייתא נאמר באותה לשון כמו שאומר ר"א, ולכן בזה מוכח יותר ולכן הביאו דווקא את הברייתא. נראה שאמנם מדובר בפס' על דם הקרבנות ולא על דם ברית המילה, אלא שרבי רמז בפס' כאסמכתא כיון שדם הברית מזכיר את דם ברית המילה, ועיקר הלימוד הוא על בסיס הלימודים האחרים שמובאים בשמו: 'רבי אומר: גדולה מילה, שכל המצוות שעשה אברהם אבינו, לא נקרא שלם עד שמל, שנאמר: "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית יז). דבר אחר: גדולה מילה, שאלמלא היא – לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, שנאמר: "כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג)' (משנה שם). כיון שעכשיו משה בא לכרות ברית לקבלת התורה, שזה בעצם חיבור גמור ועליון במעלתו, אז ודאי שצריך גם קשר למילה, שהרי כבר אמר שאברהם קיים מצוות ובכ"ז לא נקרא שלם עד שמל, סימן שהשלמות בקדושה ובעשיית המצוות זה עם כח המילה, ולכן ודאי שעכשיו כשמשה מכין אותם לקבלת התורה בשלמות יש גילוי של המילה, ולכן רמז שיש כאן רמז לדם ברית המילה, כעין שדם הקרבנות מרמז על דם ברית המילה שלהם. או שזה קשור לדרשה השניה, שה' ברא את העולם מכח המילה, שלכאורה מה הקשר ביניהם? אלא שהמילה מייצגת את ייחודם של בנ"י, כמו שנאמר קודם במשנה: '"קונם שאיני נהנה לערלים", מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות. "קונם שאיני נהנה למולים", אסור בערלי ישראל ומותר במולי עכו"ם, שאין הערלה קרויה אלא לשם עכו"ם' וכו'. ייחודם של בנ"י זה בנשמה האלוקית שבנו שבאה לידי ביטוי מעשי בקיום תורה ומצוות, שזהו ייעודנו והוא מתגלה במילה (שמולים זה בנ”י). והנה ה' ברא את העולם כדי שנקיים את מצוותיו, וזהו הגילוי שיש במילה שמדגישה את גילוי ייעודנו – קיום המצוות, ולכן המילה היא שהייתה כביכול לפניו כסיבה לבריאת העולם – כגילוי לקיום רצון ה' בעולם ע"י תו"מ שעל ידנו. לכן כשעומדים לקבל את התורה שזהו היסוד שמזה נמשך קיום המצוות על ידנו, והמעמד קשור לבריאת העולם (שבת פח,א), וודאי שיש גילוי וקשר לברית המילה, לכן הביא רבי פס' ודרשו שמרמז על ברית המילה, שזהו שהביא את הפס' כאן ודרשו כרמז לדם ברית המילה, וכיון שדרשו כרמז למילה, יוצא כהמשך מזה שגם מרמז בפס' שהמילה שקולה כנגד כל המצוות.