כְּבוֹד הַלָּשׁוֹן  –  פרשת יתרו

יח,כו: אֶת-הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל-מֹשֶׁה, וְכָל-הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם: צורת 'ישפוטו' מבטאת את נכונותו של משה לשפוט בעצמו גם את הדבר הקטן, כאילו נאמר 'ישפוט הוא', אלא שבעצת יתרו הוא מעביר את השפיטה לאנשים שמונו לכך. יתרו מייעץ: וְכָל-הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ-הֵם (כב), וכוונתו כי רק הממונים לכך ישפטו את הדבר הקטן, ולא משה.

כ,כ-כא: מִזְבַּח אֲדָמָה, תַּעֲשֶׂה-לִּי, וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת-עֹלֹתֶיךָ וְאֶת-שְׁלָמֶיךָ ... וְאִם-מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה-לִּי, לֹא-תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית, כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ, וַתְּחַלְלֶהָ: פעמיים ברצף מובא דגש בלמ"ד בצירוף 'תעשה לי'. ה' דורש מהעם להתקדש ולהיבדל מן הגויים בכך שמזבחותיו יהיו פשוטים, מאדמה ולא משיש ושאר אבני פאר, ואם מזבח מאבן, שתהיה אבן פשוטה ושלמה ולא מסותתת ולא מפוארת. יש בכך מסר נחרץ לפשטות ולשלום, בכך שלא ישתמשו בחרב כדי לזבוח לה'.