בפתח פרשת השבוע : פר' בשלח מתעוררות שתי תמיהות או שתי שאלות  :

 הראשונה קודם לכן התורה נוקבת [בסוף פר' בא] בשם ה' בשם הוויה ואף חוזרת על כך בהמשך. ורק בתווך לעניין  "דרך ארץ פלישתים" לפתע התורה נוקטת בשם ה' - "כאלוהים".

ושנית לעניין מה נאמר "כי קרוב הוא". 

למה בדיוק הכוונה "הוא"  - שהוא "קרוב".[לא בעיתו]

 נתחיל במענה לשאלה השנייה:

 כי קרוב הוא -  הכוונה ב"הוא" לזמן .שלא עתה הוא עת כיבוש והכנעת הפלישתים שנגזר שעניין  יהא זה כרוך במלחמה עקובה מדם. וגם עם העבדים עדיין איננו מוכן למבחן אשר כזה. 

שגם זאת לדעת שגאולה היא מורכבות של "קומות" [קוממיות] של תהליכים.ולכל שלב יש את העת שלו  ועדיין לא העת להיגאל  גם ב"נחלת" הפלישתים .

 למה חשוב היה לתורה להדגיש עבדה זו בפתחה של הדרמה הגאולית ?.

כי ביקשה התורה לתן שם וסימן גם לגאולה אחרונה שבניצניה אנו שרויים :

 שכיבוש נחלת הפלישתים גם היום הוא החשת הקץ להופכו ל"קרוב".

 ואל לנו לעשות כן. יש לשאוף לפי שעה להשלמה עם הפלשתינאים ולתן לגאולה להבנות אט אט בשלביה......

ולעניין השאלה השניה אף פשוט יותר ובהשלמה רעיונית לאמור לעיל  :

בפתח פרשת וארא מגלה הקב"ה למשה כי בעת גאולה ההשגחה האלוקית מלאה ולכן גאולה נעשית בשם הוויה  ומשאמרנו כי לענייןהפלישתים לא העת.  כי אז גם לא שייך לכאורה גם לעניין זה, להיזקק לשם הוויה ודי בכינוי "אלוהים.