"וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר" וגו' (שמות כ,א). 'ואף הוא פתח ודרש: (קהלת יב, יא) "דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד", למה נמשלו דברי תורה לדרבן? לומר לך: מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להוציא חיים לעולם, אף דברי תורה מכוונין את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים. אי מה דרבן זה מטלטל אף דברי תורה מטלטלין – ת"ל "מסמרות". אי מה מסמר זה חסר ולא יתר אף דברי תורה חסירין ולא יתירין – ת"ל "נטועים" מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין. "בעלי אסופות" אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין; שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה מעתה? תלמוד לומר "כולם נתנו מרועה אחד" א'ל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, דכתיב (שמות כ, א) "וידבר אלקים את כל הדברים האלה"; אף אתה עשה אזניך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין'  וכו' (חגיגה ג,ב). רבי אלעזר בן עזריה דרש שכל דברי התורה שלומדים הכל אמת, אע"פ שיש מחלוקות בכ"ז אין זה אומר שהם טועים, אלא הכל אמת; כעין המסופר על מחלוקת ב"ה וב"ש: 'א"ר אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו ב"ש וב"ה, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלקים חיים הן, והלכה כב"ה. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלקים חיים מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי ב"ש, ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב"ש לדבריהן' (עירובין יג,ב). הרי שאע"פ שחלקו בכ"ז יצאה בת קול משמים (שזה כעין סוג קטן של נבואה שמשמיע מה שנאמר בשמים), ואמרה ששני הצדדים אמת, אלא שבכ"ז צריך הכרעה למעשה, ולכן נקבע כמו ב"ה בשל שמעלותיהם היו טובות יותר ולכן דבריהם מקובלים יותר לרצון לפני ה'; ובפרט שזה בא לידי ביטוי בלימוד התורה שלהם, שנוחים ועלובים ושונים את דברי ב"ש, ועוד לפני דבריהם, כך שמגלה את מעלותיהם בתוך בלימוד התורה, וכן מראה את חיבורם למעלת התורה שמראים בכך של התורה אמת, ולכן יש דרכם גילוי מעולה יותר לשלמות התורה. או שאפשר שהכוונה שהם נוחים ועלובים, ולכן גם כלפי כלל ישראל הם יותר מסבירי פנים, ולכן יש יותר חיבור לכלל ישראל (שרבים הולכים אחריהם) ולכן ראוי שההלכה תהיה כמותם כיון ששיטתם מתגלה אצל רוב ישראל (או שנוחים בהלכה, שמקלים יותר ולכן יש חיבור נוח יותר להלכה בישראל, ולכן זה עיקר גילוי התורה בעולם). אולי זהו שבאותו יום גם דרש: 'ועוד דרש (דברים כו, יז) "את ה' האמרת היום וה' האמירך היום" אמר להם הקב"ה לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, דכתיב (דברים ו, ד) "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד", ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר (דברי הימים א יז, כא) "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ"' (חגיגה ג,א-ב). שזה מבטא את מעלת בנ"י בגילוי ה' בעולם, שאנו קשורים בגילוי ה', ולכן זה בא לידי ביטוי גם בתורה שהיא גילוי רצון ה' בעולם, שזה קשור לגילוי שלנו; לכן כשזה בא לידי ביטוי ברוב ישראל שמחוברים לדעה מסויימת כי היא ולומדיה נוחים יותר לישראל, אז זה מגלה על מעלתה שהיא רצויה יותר לפני הקב"ה. כידוע ע"פ הקבלה לעתיד לבא ההלכה תהיה כבית שמאי, שזה בא להדגיש ולהראות ששני הדעות אמת, ולכן כיום כב"ה ולעתיד כב"ש; ואולי זה משום שאז - במעלה שתהיה אז בעולם, יתחברו כל בנ"י לדעה כב"ש המחמירים והקשים, כי אז יעמדו אפילו בגילוי של כעין מידת הדין הקשה, ולכן גם יעמדו בגילוי שכזה בתורה (וב"ה יודו אז לב"ש, שבמעמד ההוא ראוי הגילוי כב"ש, ולכן לעתיד יודו לב"ש וכולם יפסקו כך). נראה שבכוונה התורה רמזה לעניין זה בתחילת הדברות, כיון שבהם מתגלה המועט שגנוז בו הרבים: 'חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה, דכתיב (שיר השירים ה) "ממולאים בתרשיש" כימא רבא. רשב"ל כד הוה מטי הדין קרייה הוה אמר: יפה למדני חנניה בן אחי רבי יהושע, מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים, כך בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה' (יר' שקלים ו,א). ממילא בדיברות מתגלה כל הפרטים הרבים שמתגלים בתורה, ולכן זה כולל גם את הדעות השונות במחלוקות ובמנהגים, שהכל כלול בתורה ששורשה מתגלה בדיברות, לכן שם מתגלה שהכול אמת. אולם מדגישה הגמ': '"בעלי אסופות" אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה', שהכל אמת כאשר התורה נלמדת מתוך אחדות בין הת"ח שמבררים את רצון ה' האמיתי, אבל אם יש מחלוקות ושנאה ביניהם, בזה אין גילוי תורת אמת, ועלולים להגיע לתורה מעוותת. לכן גם נאמר '"כולם נתנו מרועה אחד", א'ל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא' שהיה מספיק לומר שה' הוא אחד והוא נתן הכל – שהכל אמת אחת, מדוע גם לומר שניתן מרועה אחד? בפשטות אפשר שזה בא לומר שגם אצל משה זה היה נלמד כשתי דעות של אמת; אולם נראה שגם בא לברר ולהדגיש שהכל ניתן מה' שהוא אחד, רק במידה והלימוד נעשה מאוחד, כעין משה שהיה אחד שקיבל את התורה, שכל המחלוקות נעשות מתוך אחדות ואהבה, כעין הנאמר: ' ... מאי "את אויבים בשער"? אמר רבי חייא בר אבא: אפי' האב ובנו, הרב ותלמידו, שעוסקין בתורה בשער אחד, נעשים אויבים זה את זה; ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר (במדבר כא, יד) "את והב בסופה" אל תקרי בסופה אלא בסופה' (קידושין ל,ב).