ב"ה

מסכת יבמות: אֵין פֻּרְעָנוּת בָּאָה לָעוֹלָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל. מצד אחד, אנו ביחד וכל אחד לחוד
ערבים לשלום העולם כך נצטווינו. מאידך: לא אנו הגורמים הישירים לכל תחלואי העולם  אלא העמלק.
צריך להבין: עד לכתיבת שורות אלה: כל מחלה, כל מלחמה כל נגע כל צוקה מקורם בעמלק.
אז ישנן כמה סיבות אפשריות שהאחריות על הפורעניות מוטלת דווקא על ישראל.
ננסה להבין, בעזרת השם ית': הכוונה אך ורק לעם ישראל, מצווה לבער את ניצוצות עמלק בדיוק כשם שמבערים חמץ בחג הפסח...
פרשנות נוספת: בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל. לטובת ישראל שאם תראה מקרים רעים תוכל להבין שהם נוצרו אך ורק בגלל  שיש בהם הזדמנות פז לעם ישראל לגדול מהם
הֲלָכָה: עֵשָׂו שׂוֹנֵא לְיַעֲקֹב זהו עשיו הוא תמונת המראה השלילית ליעקב לנצח נצחים.
עמלק עצמו היה נין של עשיו שנברא כדי להכרית כל דבר טוב בעולם, ובפרט לשמש כתמונת מראה הפוכה ליעקב. עמלק נוטע כעס, קנאה ושנאה בלב האדם, מעורר עמים למלחמות, מחולל מחלות
וכל זאת בחדווה, בשמחה וברשעות שאינה יודעת קץ.
עמלק מכוון לפגיעה במטרות קלות: מזנב בנחשלים והורג בעייפים המשתרכים הכבדות בקצה המחנה. עמלק הוא כמו העורב המשקיף מהצד שממתין להזדמנות להתקיף רק את החולים והחלשים.
לסיכום:
קוראים חשובים עלינו להפנים כי כל תחושה רעה, כעס, עצבות, קנאה ושנאה מקורה בעמלק ששוכן בליבנו
המטרה של מצוות מחיית זכר העמלק לאו דווקא לשכוח אותו, אדרבא: מטרת המצווה היא *ללמוד* את מעשיו אך ורק כדי לעשות ההפך הגמור, מאה ושמונים מעלות ממנו בבחינת  *כָּזֶה רְאֵה וְקַדֵּשׁ* (מסכת ראש השנה) בדיוק ככה אבל הפוך! ויש, אם כך, לגרשו מלבנו כך שאם אם העמלק אכזר, צריכים אנו להיות רחמנים ואם הוא שונא צריכים אנו להפיץ אהבה ואם הוא עז פנים צריכים אנו להיות ביישנים וזאת הזווית הנוספת להתבונן על "הפורענות שבאה לעולם" בשביל שישראל תלמד ממנה.
לסיום דבר נוסף: אין שום מצווה נוספת שמצווה למחות זכר.. עד כאן...
שבת שלום..
כניסת השבת: 16:41                                                  |צאת השבת: 17:40