בס''ד        פרשת וארא: מי מקבל ראשון מכונת הנשמה כשאין מספיק

פתיחה

בעקבות מחלת הקורונה הגורמת לקשיי נשימה - התעוררה בעיה במספר מדינות בעניין זכות הקדימה למכונת הנשמה. באיטליה לדוגמא, הוחלט שאנשים מגיל מסוים לא יגיעו לבתי החולים, שכן הסיכוי להציל אותם קטן וחבל "לבזבז" עליהם מכונת הנשמה. גם בישראל, מחשש שמא יגיעו למצב דומה, התכנסה וועדה של רופאים ואנשי דת על מנת לקבוע תקנות לשעת חירום.

כפי שנראה בהמשך, למרות שבחלק מהנושאים יש עמדות דומות להלכה ולוועדת האתיקה, בתחומים מסוימים קיימים מספר הבדלים. כמו כן, יש לחלק בין מקרה בו שני אנשים שהגיעו לבית חולים, והרופא צריך להחליט מי זוכה במכונת ההנשמה, למקרה בו המטופל כבר קיבל מהרופא מכונת הנשמה (או שיש לו מכונה פרטית) וגם בכך נעסוק השבוע.

שניים ההולכים במדבר

האם חובה לחלוק מכונת הנשמה? מחלוקת זו תלויה בגמרא בבבא מציעא (סב ע''ב). הגמרא מביאה מחלוקת מה יעשו שני אנשים הולכים במדבר, כאשר ביד אחד מהם בקבוק מים שלא מספיק לשניהם. לדעת בן פטורא, כדי שלא יראה אחד מהם במיתת חברו על בעל הבקבוק לחלוק את המים, למרות ששניהם ימותו. רבי עקיבא חולק וסובר שחייו קודמים, ולכן עדיף שישתה לבד.

א. למעשה רוב האחרונים סירבו לקבל דברי בן פטורא כפשוטם, שהרי אמנם הגמרא במסכת סנהדרין (עד ע''א) כותבת שעדיף להיהרג ולא להרוג, אבל במקרה של בקבוק המים שניהם ייהרגו אם יחלקו את המים. כמו כן, לא מדובר ברצח ממש, אלא רק מניעת עזרה לאדם הזקוק לה, ובמקרה מעין זה מסתבר שלא צריך למות למען השני.

ב. פירוש חריג המקבל את דברי בן פטורא כפשוטם ובו יש השלכה לנושאנו, הוא פירושו של החוות יאיר בסוגיית 'לא תעמוד על דם רעך'. הגמרא במסכת סנהדרין (עג ע''א) דורשת מהפסוק 'לא תעמוד על דם רעך', שאם יהודי רואה את חברו טובע בנהר וכדומה, עליו לעזור לו, ואם לא עשה כך עובר בלאו, ואף יש להוציא כסף לשם ההצלה וכפי שנראה.

מחלוקת הפוסקים

כאשר הגמרא כותבת שאדם צריך להציל את חברו הטובע בנהר, היא דנה במקרה בו המציל לא מסכן את חייו. וכפי שראינו בעבר (האזינו שנה א') נחלקו הפוסקים בשאלה, כאשר המציל ייכנס לסכנה האם גם אז מוטלת עליו החובה לנסות להציל את חברו:

א. הבית יוסף (חו''מ תכו) הביא דברי בעל ההגהות מיימוניות שבעקבות הירושלמי פסק, שגם במקרה בו יש חשש סכנה במעשה ההצלה, חובה על האדם לנסות להציל את חברו. בטעמו הסביר הבית יוסף, שמכיוון שהמציל ייכנס רק לספק סכנה אם ילך להציל את חברו, זהו מצב עדיף לעומת מצב בו לא ילך להציל ואז בוודאי חברו ימות.

כפי שהעירו הפוסקים, ההגהות מיימוניות לא ציין את המקור לשיטתו, אך הסמ''ע (שם, ב) ביאר שמקורו בירושלמי בתרומות (ח, ד). הגמרא מספרת שכאשר רבי אימי נתפס על ידי גנבים, סבר רבי יוחנן שאין לנסות להצילו. ריש לקיש לעומתו ניסה להצילו ואף הצליח לבסוף לפייס את הגנבים והציל את רבי אימי. עולה ממעשי ריש לקיש, שאדם חייב להסתכן על מנת להציל את חברו.

גם החוות יאיר (סי' קמו) צידד מעט בשיטה זו בעקבות הגמרא בבבא מציעא שראינו לעיל, בה כותב רבי עקיבא שאם שני אנשים נתקעו במדבר ויש רק לאחד מהם מים, עליו לשתות אותם למרות שחברו ימות, שכן חייו עדיפים. דייק החוות יאיר, שדווקא במקרה בו וודאי שניהם ימותו אין לחלוק את המים, אך במקרה בו שניהם יהיו רק בספק סכנה - עליו לחלוק, ובלשונו:

''כתב בכסף משנה בפרק א' מהלכות רוצח ושמירת נפש בשם הירושלמי, שמחויב לכנוס לספק נפשו להציל נפש חבירו. ובש"ס שלנו בדף ס"ב נמי הכי (= גם כך) משמע, דדווקא התם שאם ישתו שניהם ימותו ודאי, מה שאין כן בספק יש לומר שישתו שניהם ולא ישתה הוא לבדו וימות חבירו ודאי. ואם כן מחוייב לכנוס לספק נפשו' אפילו בספק הצלה, וצריך עיון.''

ב. השולחן ערוך חלק על ההגהות מיימוניות, ולא פסק את דבריו להלכה. בטעם הדבר נימק הסמ''ע (שם), שמכיוון שהרי''ף, הרמב''ם והרא''ש לא הביאו את דברי הירושלמי בספריהם, מוכח שאין הלכה כמותו, ואין חובה על האדם להיכנס לספק סכנה בשביל להציל את חברו, וכן פסקו גם הרב משה פינשטיין (אג''מ יו''ד ב, קעד), ערוך השולחן (תכו, ד) ועוד רבים.

חלוקת מכונת הנשמה

כאמור, בניגוד לדעת רוב הפוסקים, החוות יאיר למד את מחלוקת רבי עקיבא ובן פטורא כפשוטה: לדעת בן פטורא על שניהם למות, ואילו לדעת רבי עקיבא שהלכה כמותו, רק במקרה בו שניהם ימותו עליו להציל את עצמו, אך במקרה בו שניהם ייכנסו לספק סכנה - גם לדעתו עליו לחלוק את המים.

השלכה לפסיקתו תהיה, באותם מקרים בהם בגלל מחסור במכונות ניסו לחבר שני אנשים בו זמנית למכונה, למרות החשש שבעקבות כך שניהם ימותו. לרוב הפוסקים, אדם לא יכול (ויש אומרים שאף אסור לו) להיכנס לספק סכנה בשביל להציל את חברו. לעומת זאת, לדעת החוות יאיר במקרה מעין זה עליו לחלוק את מכונת ההנשמה בגלל הסיכוי שיציל אדם נוסף.

דעת שאר האחרונים

רוב הפוסקים חלקו וסברו שאין לפרש את מחלוקת בן פטורא ורבי עקיבא כפשוטה, ומשום כך גם רבי עקיבא אינו מודה שעל אדם להיכנס לספק סכנה כדי להציל את חברו וכפי שטען החוות יאיר. הם העלו מספר אפשרויות על מנת להסביר את המחלוקת:

א. הרב אשר וייס (מנחת אשר בהר, סימן נט) פירש ואף הביא ראייה לדבריו מספר ייחוסי תנאים ואמוראים, שכאשר מדובר במצב בו שניהם בוודאי ימותו אם יתחלקו בבקבוק, גם בן פטורא מודה שעל בעל הבקבוק לשומרו לעצמו. לדבריו מחלוקתם עוסקת במקרה בו ייתכן מצב חריג (אך לא יוצא מגדרי הטבע) ושניהם יינצלו, בגלל שאולי במקרה ייפגשו בהמשך מקור מים.

רבי עקיבא סובר, שבעל הבקבוק אינו חייב להיכנס לספק סכנה על בסיס האפשרות שיארע מעין נס שושניהם ינצלו ועליו לשתות את הבקבוק לבדו. בן פטורא חולק וסובר, שמכיוון שאין וודאות ששניהם ימותו וייתכנו מקרים חריגים של הצלה לכן על בעל

הבקבוק להיכנס לספק סכנה ולחלוק את המים עם חברו, ובלשונו:

''וובספר יחוסי תנאים ואמוראים שכתב בשיטת בן פטורא דישתו שניהם: "שמא יעשה להם נס ויזדמן להם מים", והרי ברור דאילו היה צריך לקוות לנס שיניק את בנו כאותו אדם שמתה אשתו ולא היה לו שכר מינקת פשוט שאין סומכין על הנס, אך כיון שנס זה שכיח ואין הוא יוצא כלל מדרך הטבע ומציאות החיים, סבר ב"פ שישתו שניהם.''

ב. אפשרות נוספת לפרש את המחלוקת, מובאת בחזון איש (חו''מ ליקוטים, סי' כ') שנקט, שמחלוקת בין בן פטורא ורבי עקיבא עוסקת בשאלה, האם חיי עולם נדחים מפני חיי שעה. בן פטורא סבר, שיש לחלוק את בקבוק המים, מכיוון שחיי השעה של חברו עדיפים על חייו הארוכים שלו. רבי עקיבא חלק וסבר, שחיי עולם של בעל הבקבוק חשובים יותר מחיי השעה של חברו.

מכל מקום גם לפי שיטתו (וודאי לפי דברי הרב אשר וייס לעיל) יוצא, שאדם לא חייב לחלוק את מכונת ההנשמה שלו עם חברו כפי שעשו במקומות מסוימים מכיוון שעל אף שלדעת בן פטורא עדיפים חיי שעה של שני החולים, על פני חיי העולם של בעל המכונה להלכה נפסק כדעת רבי עקיבא, שחיי עולם עדיפים על חיי שעה.

מכונת הנשמה בבית חולים

עד כה ראינו דיון במקרה בו אדם כבר משתמש במכונת הנשמה, או שהיא שייכת לו באופן אישי. שאלה נוספת מצויה יותר שדנו בה הפוסקים היא, מי מקבל את מכונת ההנשמה במקרה בו שני חולי קורונה (או שני פצועים מפיגוע או תאונת דרכים) מגיעים לבית החולים. במקרה זה קיימים מספר הבדלים בין ועדת האתיקה לעמדה ההלכתית, אך גם מספר נקודות דמיון:

לכל השיטות והדעות וכן לפי וודעת האתיקה, השיקול הראשוני אותו יש לבחון הוא סבירות ההצלה, עניין זה כמו שכתבו הרב פינשטיין (שם ב, עג) והרב וואזנר (י, קסז) נלמד מסברא - עדיף לטפל בחולה שרוב הסיכויים שיחיה. כמו כן כפי שכתב הרב אלישיב (תשובות ג, קנט), כאשר טיפול בחולה מסוים יצריך טיפול ארוך שיימנע טיפול מחולים רבים נוספים - עדיף להציל את הרבים.

הבדלים בין השיטות

א. היחס בין יהודי לגוי: בעוד שהועדה בסעיף לט קבעה, שמדינת ישראל מחויבת לכל אזרחיה בצורה שווה, ולכן אין להעדיף טיפול בחולה יהודי על פני חולה גוי - על פי ההלכה לא זו בלבד שיש להעדיף חיי היהודי, אלא שכפי שכותבת הגמרא במסכת עבודה זרה (כו ע''א) עובדי עבודה זרה וגויים שאינם מתנהגים על פי כללי המוסר אין להציל כלל, וכן פסק השולחן ערוך (קנח, ב):

''עובדי גלולים משבעה העממין, שאין בינינו וביניהם מלחמה, ורועי בהמה דקה מישראל בארץ ישראל בזמן שהיו רוב השדות של ישראל וכיוצא בהן, אין מסבבין להם המיתה ואסור להצילם אם נטו למות, כגון שראה אחד מהם שנפל לים, אינו מעלהו אפילו אם ייתן לו שכר.'' 

נידון הדומה למקרה זה מופיע בגמרא בהוריות (יד ע''א). מכיוון שכהן קדוש מישראל וקודם לו בעניינים רבים וכמו שכותבת הגמרא במסכת גיטין, הוא הדין להצלת כהן לפני ישראל - הכהן קודם (כמו כן ישראל קום לממזר, אלא אם כן הוא תלמיד חכם). על פי ועדת האתיקה אין הבדל בין גוי ליהודי, קל וחומר שאין הבדל בין כהן לישראל ובין כשר לממזר.

ב. היחס בן גבר לאשה: בעוד שהועדה בסעיף לט קבעה, שאין הבדל בין זכר לנקבה, וכאשר שניהם ניגשים לבית חולים יש להתייחס אליהם כשווים - על פי ההלכה אין הדבר כך. המשנה במסכת הוריות (ג, ז) כותבת, שאם יש מקרה בו איש ואשה טובעים בנהר וכדומה, יש להציל את לאיש, כיוון שהוא מקודש יותר, וכן פסק הרמ''א (רנב, ח).

לפי פסק זה יוצא, שכאשר איש ואשה ניגשים לבית חולים לקבל מכונת הנשמה והסיכויים להצלתם שווים - יש להקדים את האיש. יש להעיר שכפי שכתב הציץ אליעזר (יח, א), לא בגלל שהאיש קדוש יותר מבחינה מהותית הוא קודם לאשה, אלא שטכנית הגבר חייב ביותר במצוות עדיף להציל אותו. משום כך אם יש אשה המקיימת יותר מצוות מהגבר, יש להציל אותה והיא תזכה במכונה.

סיוג הדברים

על פי מה שראינו עד כה עולה, שבין עמדת ההלכה לעמדת ועדת האתיקה ישנם מספר הבדלים, אולם למעשה בגלל שמדינת ישראל אינה מתנהלת לגמרי כמדינת הלכה, נראה שגם עמדת ההלכה תתיישר עם עמדת הרפואה בנושא זה בעקבות דיני איבה:

הגמרא במסכת יומא (עד ע''ב) כותבת, שכאשר יהודי נמצא אפילו בספק בסכנה, יש לחלל למענו את השבת, וכן פסק השולחן ערוך (שכט , ב). בניגוד לכך, הגמרא במסכת עבודה (כו ע''א) כותבת שאין מילדים גויה בשבת, ולא חוששים שתיווצר בעקבות כך איבה, מכיוון שהגויים יבינו שהיהודים מחללים שבת רק עבור אחיהם שומרי השבת (או על כל פנים המחויבים בשמירת השבת).

א. במקרה שכן עלול להיווצר איבה התוספות במקום (ד''ה סבר) כתבו, שמותר לעשות למען היולדת איסורי דרבנן. כדבריהם פסק גם המשנה ברורה (של, ח), שמחה באותם הרופאים שעוברים איסורי דאורייתא בשבת למען הצלת גויים, ובלשונו:

''ודע, דהרופאים בזמנינו אפילו היותר כשרים אינם נזהרים בזה כלל דמעשים בכל שבת שנוסעים כמה פרסאות לרפאות עובדי כוכבים וכותבין ושוחקין סממנים בעצמן, אין להם על מה שיסמוכו, דאפילו אם נימא דמותר לחלל שבת באיסור דרבנן משום איבה בין העובדי גילולים איסור דאורייתא בודאי אסור לכולי עלמא, ומחללי שבת גמורים הם במזיד.''

ב. החתם סופר (יו''ד קלא) חלק וסבר, שכאשר האיבה שתגרם בין היהודי לגוי תיצור מצב בו היהודי ייכנס לספק סכנת חיים - לכולי עלמא מותר לעבור על איסורי דאורייתא בשביל להציל גוי מסכנה בשבת, וכן נפסק להלכה בכל האחרונים .

נראה שההלכה המורה להציל בזמן הזה גוי בשבת, תורה גם על שינוי סדר העדיפויות בחלוקת מכונת הנשמה או טיפול בפצועים. אמנם על פי דין המשנה והפוסקים, מעיקר הדין יש למשל להקדים כהן לישראל, אך מכיוון שדבר מעין זה יעורר איבה גדולה כלפי ההלכה, דבר שעלול לגרום שלא יטפלו בחולים דתיים - יש לקבל את סדר העדיפות של בתי החולים והוועדות שהוקמו לשם כך.

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[1]...