"ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עמדת בחצר נשאה חן בעיניו ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט" (אסתר ה,ב). '"ויהי כראות המלך את אסתר המלכה" אמר רבי יוחנן: ג' מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה, אחד שהגביה את צוארה, ואחד שמשך חוט של חסד עליה ואחד שמתח את השרביט. וכמה? אמר רבי ירמיה: שתי אמות היה והעמידו על שתים עשרה. ואמרי לה: על שש עשרה. ואמרי לה: על עשרים וארבע. במתניתא תנא: על ששים, וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה, וכן אתה מוצא בשיני רשעים, דכתיב (תהלים ג, ח) "שיני רשעים שברת" ואמר ריש לקיש: אל תקרי שברת אלא שריבבת' (מגילה טו,א). 'אמתה של בת פרעה – "ותשלח את אמתה ותקחה" (שמות ב). בשיני רשעים - עוג מלך הבשן במס' ברכות פרק הרואה (דף נד:) [שעקר הר בת ג' פרסי להשליכו על ישראל ונתנו על ראשו ושלח הקב"ה נמלים ונקבוהו ונכנס בצוארו בקש לשומטו ונשתרבבו שיניו לכאן ולכאן]. אל תקרי שברת אלא שרבבת – גרסינן, ומשיני רשעים נפיק להאי דרשה דליכתוב קרא ושן רשע, אלא י' דשיני וי"ם דרשעים הרי ששים' (רש"י). למדו רמז שהשרביט התארך לששים, ברור שאין הכוונה שזהו פשט שנעשה נס כזה חריג מהטבע, אלא נראה שבא כרמז שנעשה כעין ששים כעין הנאמר ברמז אצל עוג. למה בפס' על עוג נרמז ששים? אלא שבא להרוג את בנ"י שהיו ששים ריבוא, לכן נרמז בששים כרמז שזה מה שפגע בו, שה' משגיח על בנ"י בשל מעלתנו וייעודנו. לכן מובן מה הקשר למרים ולאסתר, שגם אצלם נעשה השגחה מלמעלה כדי להציל את בנ"י. שאצל אסתר זה שבעקבות הגשת השרביט (שלא מתה, אלא ניתן לה לומר  דבריה ו-) הזמינה למשתה ששם נפל המן ובנ"י ניצלו, וכן גם בבתיה היא מצאה את משה שבהמשך יציל את בנ"י ביציאת מצרים. כך שקשורים בעניין השגחת ה' על בנ"י, שזה קשור למעלת בנ"י. בנוסף, בשלושת אלו נעשה בעקבותיהם גילוי תורה בבנ"י, שבתיה (בת פרעה) הצילה את משה, שהוא אח"כ היה מוסר התורה. ואצל אסתר בעקבות נס פורים קיבלו מחדש את התורה, שזה השלמה לתורה: '(שמות יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר" א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב :מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים" קיימו מה שקיבלו כבר' (שבת פח,א). בעקבות מות עוג יכלו בנ"י ליכנס לארץ (שעוג היה חזק ובעל זכות שעזר לאברהם, וניסה למנוע מבנ"י ליכנס לארץ), שזהו השלמה של התורה, כיון שעיקר התורה היא בא"י (ששמירת התורה בחו"ל זה רק מטעם ציונים): 'ד"א "ואבדתם מהרה" - אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל, היו מצויינים במצות; שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו, וחזרה בבית אביה. אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך, וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, היו מצויינים במצות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים, שירמיהו אמר (ירמיה לא) "הציבי לך ציונים" - אלו המצות שישראל מצויינים בהם' (ספרי "עקב", מג). גם בעקבות אלו נעשה בהמשך כניסה לא"י, שיציאת מצרים היתה כדי שבסוף יכנסו לארץ, שזהו השלב הסופי של יציאת מצרים: "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני ה'" (שמות ו,ח). הריגת עוג גרמה שלא יעצרם ויוכלו להיכנס לארץ; ובאסתר בעקבות כך נעשה ששם היהודים יתעלה ("ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם" [אסתר ח,יז]. "וכל שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות ועשי המלאכה אשר למלך מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם. כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות כי האיש מרדכי הולך וגדול" [שם ט,ג-ד]), ואף אסתר בעצמה לא נהרגה (שאם לא היה מושיט את השרביט היה דינה למות כמו שאמרה להגיד למרדכי), שכך נולד לה בן שיכל להורות על הקמת ביהמק"ד וחזרה לארץ (רש"י. עזרא א,א [ובאסת"ר ח,ג]), שזהו גם קשר לא"י (צריך שאסתר תחיה כדי שיוולד, וכן ששם היהודים יתעלה שכך יכל בנה לגזור שיחזרו ויבנו ולא יקטרגו על כך). כך שבשלושת אלו יש גילוי של שלמות הקדושה, של בנ"י התורה וא"י. נראה שזהו הארכת השרביט (או היד אצל מרים) כרמז שה' פועל כאן עכשיו בעולם, שזה כרמז כביכול לגילוי 'ידו הארוכה' של ה' (כמשל לכך ששולח משמים לפעול בארץ), ומגלגל את הדברים כדי שתתגלה מלכותו בעולם (שגם זה רמז בהתארכות, כרמז לדבר שיהיה בהמשך קדימה). אולי לכן נעשו אז שלושה דברים ע"י מלאכים, שזה שליחים של ה', כך שמבטא את מלכות ה' בעולם (שלכן שולח לעולם שליחים כמלך העולם), 'אחד שהגביה את צוארה, ואחד שמשך חוט של חסד עליה ואחד שמתח את השרביט', שאמנם היו צריכים את שלושתם כדי שתצליח כאן, אולם נראה שגם יסודו כנגד שלושת יסודות הקדושה שלכן נעשה לה השגחה זו. הגבהת צווארה מרמז על א"י ששיאה במקדש, שנרמז בצוואר "כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות" (שה"ש ד,ד) ' ... נמצאו כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד. א"ר אבין ואיתימא ר' אבינא: מאי קראה? (שיר השירים ד, ד) "כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות" תל שכל פיות פונים בו' (ברכות ל,א). חוט של חסד רומז לתורה, שנקראת חסד: "ותורת חסד על לשונה" (משלי לא,כו). ומתיחת השרביט שיגיע אליה מרמז על בנ"י, שהגיע אליה ונגעה בו. שכאן נרמז על הקשר לא"י, תורת ישראל ובנ"י, שה' השגיח כאן במיוחד, שזה שורש שיתגלה אח"כ שפועל להביא לעולם גילוי של קדושות אלו, ולכן ראוי שה' יתערב וישפיע, ומזה תתגלה מלכותו בהמשך. אולי זהו רמז שכל מקום שנאמר באסתר מלך הכוונה גם לקב"ה ('"אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" ר' יודן ור' לוי בשם ר' יוחנן: כל מקום שנאמר במגלה זו למלך אחשורוש - במלך אחשורוש הכתוב מדבר; וכל מקום שנאמר למלך סתם - משמש קדש וחול'. [אסת"ר ג,י]), וזהו רמז "ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עמדת בחצר נשאה חן בעיניו", שרומז שנראה כאן דבר חן כלפי הקב"ה, שזהו שבזה תתגלה ותתעלה מלכותו בעולם (ע"י קידוש העולם).