"ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר. בן אדם כתוב [כתב] לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם בעצם היום הזה" (יחזקאל כד,א-ב). בעשרה בטבת החל המצור על ירושלים בבית ראשון. מה המיוחד דווקא ביום הזה שלכן התגלגל שאז החל המצור? אולי אפשר שחורבן ירושלים והגלות באו על שלושת העברות ואי שמיטה: 'מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו בו: ע"ז, וגלוי עריות ושפיכות דמים' וכו' (יומא ט,ב). 'בעון שפיכות דמים בית המקדש חרב, ושכינה מסתלקת מישראל, שנאמר (במדבר לה, לג) "ולא תחניפו" וגו' "ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה", הא אתם מטמאים אותה – אינכם יושבים בה ואיני שוכן בתוכה. בעון גלוי עריות ועבודת כוכבים והשמטת שמיטין ויובלות גלות בא לעולם, ומגלין אותן ובאין אחרים ויושבין במקומן, שנאמר (ויקרא יח, כז) "כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ" וגו', וכתיב "ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה" וגו', וכתיב (ויקרא יח, כח) "ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה". ובעבודת כוכבים כתיב (ויקרא כו, ל) "ונתתי את פגריכם" וגו', וכתיב "והשמותי את מקדשיכם" וגו', "ואתכם אזרה בגוים". בשמיטין וביובלות כתיב (ויקרא כו, לד) "אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה ואתם בארץ אויביכם" וגו', וכתיב (ויקרא כו, לד) "כל ימי השמה תשבות"' (שבת לג,א). אולי לכן בא זמן המצור לרמז שהם הולכים להיות נכבשים וגולים ממקומם והמקדש יחרב (שהכל בא יחד), שזה קשור לשבעים שמיטות ויובלות שביטלו ('"וישבתם על הארץ לבטח" – שבעון שמטה ישראל גולים, שנאמר (ויקרא כו) "אז תרצה הארץ את שבתותיה ... והרצת את שבתותיה", ושבעים שנה של גלות בבל כנגד שבעים שמטות שבטלו היו' [רש"י; ויקרא כה,יח]) וכן לשלושת העברות החמורות, ונראה ששלושת העברות גרמו לדין של חורבן הבית, ואז כבר התגלגל הדין גם על השמיטות שביטלו. לכן הרמז הוא בקשר לחורבן הבית שבעקבותיו גלו. והנה היסוד למקדש הוא המשכן, ובמשכן היו בתחילתו את שמונת ימי המילואים שהחלו בכ"ג אדר ([והסתיימו ב-א' ניסן]. במדבר רבה יב,טו) ובו נעשה חינוך המשכן. לכן כיון שעכשיו פוגעים בקדושה ע"י שחוטאים, וכך מביאים לחורבן הבית ולגלותם, אז יש 73 ימים בין י' בטבת לכ"ג אדר (כוללם אותם), כרמז שפוגעים בקדושת המקדש שהחל להתגלות בכ"ג אדר (היסוד – הקידוש שלו), ולכן עכשיו נעשה היסוד (הקמת המצור) שבסוף יגלו בעקבותיו, על שלושת העברות ושבעים שמיטות ויובלות. או שיש 71 ימים בין י' טבת לכ"ג אדר (לא כולל אותם), כרמז שיחרב ויגלו, בעקבות 70 שמיטות ויובלות ועוד שחטאו ופגמו בקדושת המקדש, ולכן עכשיו כעין גורמים לביטול גילוי קדושתו, וזה יגלגל עליהם שיחרב, וגם יצאו לגלות של 70 שנה על השמיטות, ולכן זהו 71 כנגד העברות החמורות (שזה אחד כנגד שיחרב הבית), ועוד 70 כנגד השמיטות שביטלו (שזהו העונש של שבעים שנות גלות שיהיו כנגד זה). אולי גם עשרה בטבת זה היום העשירי בחודש העשירי (כמו שמובא ביחזקאל), שמודגש עניין עשר, שזהו כנגד עשרת הדברות שזה רומז למקדש שמרכזו בקה"ק שם הארון עם הלוחות, שהוא (המקדש) עומד ליחרב בשל חטאיהם, וקה"ק זהו מקום הקדושה העשירי של הארץ (משנה כלים א,ו-ט) רמז שעומדים לגלות מהארץ, שזהו רמז עשר בעשר (מקום קה”ק שם עשרת הדברות, והוא המקום הקדושה העשירי). וכן עשרת הדברות הם כנגד עשרת המאמרות שבהם נברא העולם, כיון שהתורה מתקנת את העולם; לכן זה גם רומז לשמיטה ויובל שמראים שהעולם של ה', ולכן אנו שומטים את הארץ כרצונו יתברך שזה מראה שה' ברא את העולם, כך שביטולם זהו כעין פגיעה בגילוי שה' ברא את העולם, שזה גם מרמז על שבוע הבריאה (שבה ה' ברא במאמרות) כעין רמז לשמיטה שהיא כל שבע שנים, וכן שמיטה היא המצווה המיוחדת שנתנה כולה בסיני (ויקרא כה,א; ברש”י בשם הספרא), שזה מתגלה גם ברמז של עשרת הדברות שהם נאמרו בסיני, שזהו רמז ביום עשירי בחודש העשירי (כנגד מאמרות ודברות). בעשרה בטבת נקבע גם יום הקדיש הכללי, כיון שזהו התחלת הצרות; אולם נראה שמשמים יצא שקבעו כך שיש בכך גם כרמז שזהו צום על הקמת המצור כנגד החומות, כדי לנצח את ירושלים שנמצאת בחומות שמגנות עליה. ובדורותינו הגיע הזמן שיעלו לארץ ויחזקו אותה בישוב, שזה כעין חיזוק בחומות את ירושלים; והיו צריכים לעלות כולם יחד כעין עליה בחומה (שזהו הדימוי לעליה יחד [כתובות קיא,א]), וכיון שלא עשו כך בא עלינו העונש של השואה, כך שזהו צרה הקשורה בכך שביטלו עשיית 'חומה', ולכן זה קשור בשורשו בשורש של המצור על החומה לביטולה; ובכך מביא למוות ע"י האויב (שהורגים במלחמה), וכן קשור להגליה, כעין שהנאצים ימ”ש הובילו ממקום למקום במחנות השונים.