עיונים לשוניים - "ויתנכלו אותו", מודל אפר"ת
נכתב על ידי איתיאל, 11/12/2021
וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ:
מילת היחס "את" באה לציון מושא ישיר, אחרי פועל יוצא.
בניין התפעל בדרך כלל אינו מציין פועל יוצא, ועל כן תמוה למצוא אחריו "את".
רש"י עומד על כך ומבאר שהכוונה כמו "איתו" - עימו, כלומר: אליו. וכן התרגום מתרגם "עלוהי".
במדרש ביארו ש"אותו" מציין שכוונתם היתה להמיתו על ידי דבר אחר, בלי "ללכלך את הידיים": "אמרו: בוא ונשסה בו את הכלבים או נירה בו חצים".
ספורנו ורש"ר הירש פירשו יפה, שהכוונה שעשו אותו בליבם נוכל, שחשבו שהוא חושב עליהם רעות ולכן ראוי למיתה.
גם כשהאחים יושבים במאסר על פי ציווי יוסף, וליבם מתמלא ייסורי חרטה, אין הם מתחרטים על עצם המעשה, אלא על הצורה בה הם הסתכלו עליו: "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו. על כן באה אלינו הצרה הזאת".
כלומר: בהנחה שאכן יוסף היה זומם עליהם רעה - היה המעשה כשר, להתגונן כך מפניו, מדין "הבא להורגך - השכם להורגך". על כן אין האחים מתחרטים על עצם מעשה הזריקה לבור.
החרטה היא על כך שלא שמעו את נפשו, את תחנוניו. הציור התקבע בליבם והם בכלל לא היו מוכנים להקשיב.
בעולם הנפש משתמשים במודל אפר"ת - אירוע, פרשנות, רגש, תגובה.
האירוע אינו תלוי בנו. הוא אובייקטיבי. מכאן והלאה מתחיל העיבוד הסובייקטיבי. כיצד אני מבין את הסיפור.
על אף שאפשר לשלוט ברגש ואפילו בתגובה, הדבר קשה מאוד. הדרך הכי פשוטה ויעילה היא לעצור את כדור השלג בשלב הפרשנות וללמד זכות. להזכיר לעצמנו: כך אני הבנתי, אך יתכן וזה לא בדיוק מה שקרה, יתכן והאירוע מורכב יותר.
הדבר הנכון היה לדבר עם יוסף ולברר את העניינים, אך הם "לא יכלו דברו לשלום". הם פירשו מיד את חלומו כניסיון להשתלט עליהם, ולא היו מוכנים לשמוע דבר שלום, פירוש אחר לכוונותיו.
משום כך מורים חכמים "הווי דן את כל האדם לכף זכות".
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
