אשה כי תזריע וילדה זכר (ויקרא יב,ב)

בתחילת פרשתנו אומרת התורה¹: "אישה כי תזריע וילדה זכר". פסוק זה מתפרש על-ידי ה'אור-החיים' הקדוש כרמז לעם-ישראל ולגאולה. "אישה" היא כנסת-ישראל; "תזריע" - זו העבודה של עם-ישראל בעשיית מצוות ומעשים טובים; ואז התוצאה היא - "וילדה זכר" - נולדת הגאולה.

הגאולה האחרונה מכונה "זכר", דבר המבטא תוקף ועוצמה, שכן היא קיימת ועומדת לנצח, ולא תהיה אחריה עוד גלות. וכך נאמר במדרש²: "כל השירות לשון נקבה (כי אחריהן היו עוד גלויות), חוץ משירה דלעתיד, דלשון זכר - 'שירו לה' שיר חדש'"³ (כי הגאולה הזאת תישאר לנצח).

עם-ישראל כ"אישה"

מדוע עם-ישראל מכונה אישה? זאת נבין ממקור השם אישה. אדם הראשון קרא לחווה אשתו אישה, על שם⁴: "כי מאיש לוקחה זאת". כלומר, השם אישה מבטא את הקשר ואת התשוקה אל האיש. כך גם במובן הרוחני: הקב"ה נקרא 'איש' ("ה' איש מלחמה"⁵), ואילו כנסת-ישראל, שנלקחה מה', בהיותה "חלק א-לוה ממעל ממש"⁶, נקראת אישה.

כינוי זה מבטא אפוא את התשוקה של עם-ישראל אל הקב"ה. יהודי, בפנימיות נפשו, משתוקק ומתאווה אל הקב"ה. התחומים החומריים והגשמיים אינם מספקים אותו כלל. אפילו דברים רוחניים אינם משביעים את תשוקתו זו. הוא משתוקק ומתאווה להתאחד עם הקב"ה, שממנו נלקחה נשמתו.

לזרוע בארץ

התשוקה הזאת צריכה לבוא לידי ביטוי ב'תזריע' ("אישה כי תזריע"). זריעה היא בארץ, באדמה. אם יזרעו גרעין באוויר - לא יצמח דבר. כדי שתהיה צמיחה, צריכים לזרוע דווקא בתוך האדמה. כך גם הזריעה הרוחנית היא דווקא בעשייה גשמית, ארצית - קיום המצוות בפועל.⁷

יבוא יהודי ויטען: "רחמנא ליבא בעי"⁸, הקב"ה חפץ בכוונת הלב. מהי החשיבות הגדולה של קיום המצוות בפועל?

אכן, יש ערך רב לכוונה ולרגשות, אך כל זה כתוספת לעשייה. אדם שליבו מלא רגשות רחמים על העני, אך איננו נותן לו את כסף הצדקה בפועל - לא עשה דבר. כי דווקא על-ידי שיהודי עוסק בתורה ובמצוות בפועל ממש, נוצרת ה'זריעה' שממנה יכולה לבוא הצמיחה.

נשמת משיח

צמיחה זו היא הגאולה - "וילדה זכר". דווקא על-ידי שימת דגש על עשיית המצוות המעשיות בפועל ממש, מבלי שמסתפקים בכוונות נעלות ובתחושות נשגבות, אלא מביאים את הכוונות והרגשות לידי ביטוי בעשייה ממשית - מביאים את לידת והתגלות הגאולה האמיתית והשלמה.

וביתר פירוט - על-ידי ריבוי מעשים טובים וממשיים, מביאים את "לידת נשמת משיח, שהיא ממדרגה היותר עליונה... מעלמא דדכורא (=מעולם הזכר)"⁹, כפי שנאמר בכתבי החסידות. כן תהיה לנו בקרוב ממש.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך א, עמ' 236)

----------

1) ויקרא יב,ב.

2) מכילתא פרשת בשלח טו,א. ועל דרך זה במדרש תהילים - מובא בתוספות דיבור המתחיל הכי גרסינן ונאמר, פסחים קטז,ב.

3) תהילים צו,א.

4) בראשית ב,כג.

5) שמות טו,ג. וראה סוטה מב,ב.

6) תניא פרק ב.

7) ראה תורה אור סוף פרשת שמות. וכן אור התורה שם.

8) סנהדרין קו,ב, ובפירוש רש"י שם.

9) תורת שמואל ספר המאמרים תרכ"ו עמ' עד ואילך