"וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נכאת וצרי ולט הולכים להוריד מצרימה" (בראשית לז,כה). '"וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט". א"ר אבא בר כהנא: והלא אין דרכן של ישמעאלים להיות טעונים אלא עורות ועטרן! אלא ראה מה זימן הקב"ה לאותו צדיק באותה שעה, שקים מלאים בשמים כדי שתהא הרוח מנשבת בהם מפני ריחן של ערביים' (ב”ר פד,יז). התורה מדגישה שהישמעאלים נשאו בשמים כדי להראות השגחת השמים עליו, שגלגלו כך כדי שלא יצטער מהריח של הערבים. (כאן במדרש זה קצת שונה מברש"י, שרש"י אומר: '"וגמליהם נושאים" וגו' - למה פרסם הכתוב את משאם? להודיע מתן שכרן של צדיקים שאין דרכן של ערביים לשאת אלא נפט ועטרן שריחן רע, ולזה נזדמנו בשמים שלא יוזק מריח רע'. כך שיש הבדל מניין הריח, האם מהנפט ועטרן, ולכן שונה לבשמים כדי שלא יוזק בהם [שזהו נוסח רש”י], או שהריח הרע הוא מהערבים שמזיעים וסוחבים דברים מסריחים, ולכן ניתן בשמים כדי שיהיה ריח יוצא מהם ומגן מהריח של הערבים [שזהו הנוסח בב”ר ובילקו”ש (רמז קמ”ב)]. אמנם גם ברש"י אפשר להבין שהכוונה שהריח הרע הוא מהערבים, אלא שרש"י הסתיר זאת בתוך דבריו שלא אמר זאת בחדות כדי שלא יכעיס את הגוים שישמעו על כך. אולם פשוט יותר שרש”י הביא את הנוסח שב'מדרש אגדה בובר' שגם שם הנוסח הוא 'בעבור שלא יריח הצדיק ריח רע' כמו שמביא רש”י). אולם עדיין לא מובן מדוע לא נאמר בכלליות "בשמים”, למה לפרט מה הביאו? בפשטות אפשר שלא מביאים רק סוג אחד של בשמים, ולכן הינו חושבים שאמנם הביאו בשמים אבל מי אמר שהיו אלה רק בשמים, אולי היו דברים נוספים, שהרי דרכם להביא נפט ועטרן ועורות. לכן מדגישה התורה ומפרטת מה היה שם, לומר שרק זה היה ולא שום דבר בעל ריח רע, שה' גלגל שלא יריח כלל ריח רע (ולא רק שיעומעם הריח הרע ע"י שיהיה גם ריח טוב איתו). אולם זה קשה לומר, כיון שמי שמביא דברים של ריח טוב לא יקח יחד אתם דברים של ריח רע שיקלקל את הריח הטוב, ולכן היה מספיק לומר שנשאו בשמים (נדע לבד שרק את זה נשאו). לכן נראה שהיה כאן רמז ליוסף לחזור בתשובה על מה שעשה לאחיו שלא כראוי: "אלה תלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם" (לז,ב), 'כתיב (בראשית לז) "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם". מה אמר? ר"מ אמר: חשודים הן על אבר מן החי. רבי יהודה אומר: מזלזלין הן בבני השפחות ונוהגין בהן כעבדים. ור"ש אומר: נותנין הן עיניהן בבנות הארץ. אמר רבי יודה בן פזי: (משלי טז) "פלס מאזני משפט לה' מעשהו כל אבני כיס". מה אמר – חשודין הן על אבר מן החי, אמר הקב"ה: כך אני מוכיח עליהן שהן שוחטין ואזלין, (בראשית לח) "וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתונת בדם". מה אמר – מזלזלין הן בבני השפחות ונוהגים בהן כעבדים, "לעבד נמכר יוסף". מה אמר – נותנים עיניהם בבנות הארץ, הא דובא מתגרי לך, (בראשית לח) "ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף" וגו'' (יר' פאה א,א). כך שנראה שבדברים שנשאו אמנם ה' הצילו מריח רע, אבל גם רמז לו שעליו לחזור בתשובה על חטאו לאחיו שלכן גרם להם שימכרוהו. לכן כנגד שאמר שמזלזלים בבני השפחות, שזה בעצם אומר שיש פירוד בבנ"י, כנגד זה נשאו "נכאת" שפרושו: 'כל כנוסי בשמים הרבה קרוי נכאת' וכו' (רש"י), כך שזה מרמז על כינוס הרבים יחד, כנגד שכך היו בנ"י יחד, ולא כמו שטען שהם מופרדים אחד מהשני, שמזלזלים בבני השפחות כאילו הם עבדים שמופרדים מהם ופחותים מהם (ואף בזה שמבזים אדם הוא מתבייש ורוחו נשברת, שזה כעין דומה בלשון “נכאת” כרמז ל”ונכאה לבב” [תהלים קט,טז] שזהו '"ונכאה" - ענין שבירה כמו "ונכה רוח”' [מצודות], שבשם "נכאת" רומז לטענתו שהם מבזים את אחיהם). כנגד הטענה שטען שהם אוכלים אבר מן החי היה את ה"צרי" שהוא 'שרף הנוטף מעצי הקטף' (רש"י), כמו שהשרף יוצא מהעץ החי, כך זה כנגד טענתו שהם אכלו אבר מן החי (וזה נרמז בלשון “צרי” שמצר לחיה כשאוכל ממנה אבר בעודה בחיים). כנגד טענתו שהם מסתכלים בבנות הארץ, זהו "ולט" שהוא ' … ורבותינו פירשו שרש עשב ושמו …', כמו שהם לא הסתכלו על בנות הארץ, שמסתובבות בחוץ, אלא כעין הורידו עיניהם לארץ כדי שלא לראות, זהו כמו שורש העשב, שהוא למטה באדמה ולא נראה (ואף עשב צומח צפוף כך שלא רואים את תחתיתו, כמו שסגרו עיניהם מלראות את בנות הארץ), (וזה נרמז ב”ולט” כעין כמו לוט שהלך לסדום, שהלך אחר תאוות מראה עיניו: "וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה“ וגו' [בראשית יג,י]). עוד אפשר ש"נכאת" זה שעוה (רש"י בשם אונקלוס), שזהו הפסולת שנשארת מהדבש (שבת כ,ב), והרי הדבש בא ע"י הדבורים ולכן נראה כמרמז על היוצא מהחי, שזהו כנגד שאמר שאוכלים אבר מן החי. ו"צרי" הוא ה"נטף" שבסממני הקטורת (רש"י), ולכן רומז על אחדות השבטים, שכולם יחד עובדים את ה'; ובפרט שבט לוי שעובדים בשביל כל ישראל במקדש, והם מ-לאה, כך שמוכח שלא מזלזלים באחרים כמאוסים – כבני שפחות. (ובפרט גם בסממני הקטורת היה את החלבנה שריחה רע, שזה מרמז על אחדות ישראל [כריתות ו,ב]).