"וישבו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו וגם הלך לקראתך וארבע מאות איש עמו. ויירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות" וגו' (בראשית לב,ז-ח). מכך שיעקב פחד ופעל כדי שעשו לא ישמיד את כל מחנהו, מוכח ששמע מהשלוחים שעשו בא לקראתו עם אנשים כדי להזיקו. לכן למדו חז"ל לדרוש: '"וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו" - שאת נוהג בו כאח, והוא נוהג בך כעשו. "וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ" - ר"ל אמר: עמו כעמו, מה הוא שהוא גבור ויכול לעמוד כנגד ד' מאות איש, כך כל אחד ואחד מהן עשוי על ד' מאות איש. רבי לוי אמר: הלך ונטל אגרומי ממצרים; אמר: אין יכילנא ליה הא טב, אם לאו אנא אימא ליה אייתא מכסא, ומגו כן אנא קאים עליו וקטילנא ליה' (ב"ר עה,ז). שהשלוחים אמרו שהוא רואה בו עדיין אויב, שהוא נשאר כמו עשו שרוצה להרגו, שכך פרשו את הכפילות "אחיך" ו"עשו", שלזה התורה באה לרמז; ובנוסף אף מביא איתו לוחמים ותחבולות כדי להזיקו. הרמב"ן מסביר מנין ידעו זאת השלוחים: '"ויירא יעקב מאד" - בעבור שאמרו לו כי יצא עשו מעירו והוא בא לקראת יעקב, ועוד שלקח עמו אנשים רבים, ארבע מאות, היה ירא לנפשו מאד כי אמר לא לקח כל אלה רק להלחם בי. והנראה בעיני בענין הזה כי עשו לא קבל השלוחים כהוגן, ולא השגיח עליהם, ואולי לא היו לפניו כי לא נתן רשות שיבאו לפניו וידברו עמו כלל. כי היה הכתוב מספר ששאל להם מה שלום אחי, ומה ענינו ועניני ביתו ובניו, וקראו לו בשלומו; ואמרו לו כי אני הולך לקראתו לראותו. והם היו מגידים כן ליעקב, והכתוב לא סיפר שיאמרו השליחים דבר בשם עשו; אבל עברתו שמורה בלבו ולעשות לו רעה היה הולך בחיל הזה. והנה השלוחים חקרו במחנה וידעו כי הוא הולך לקראת יעקב, וזה טעם "וגם", כי אמרו באנו אל אחיך אל עשו ולא ענה אותנו דבר, ולא שלח לך דברי שלום, וגם הולך לקראתך בזרוע וחיל. ולכך הוסיף לו פחד על פחדו "ויירא יעקב מאד ויצר לו". וכך אמרו רבותינו (ב"ר עה ז) כי השלוחים הכירו בו שנאה, אמרו באנו אל אחיך אל עשו, אתה נוהג בו כאח והוא נוהג עמך כעשו' וכו' (רמב"ן על פס' ח'). לעומת זאת הרשב"ם מפרש אחרת, שלדעתו ע"פ הפשט כלל לא רצה עשו להרע לו, אלא להיפך: 'באנו אל אחיך אל עשו. ומצאת חן בעיניו כאשר אמרת, וגם הנה הוא מתוך ששמח בביאתך ובאהבתו אותך הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו לכבודך, זהו עיקר פשוטו, וכן גם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו. ויירא יעקב בלבו. שאע"פ שהראה לשלוחים כי לכבודו מתכוין, הוא לא האמין שמחשבת עשו לטובה אלא לרעה' (רשב"ם על הפס'). יוצא שעשו רצה לכבדו, וכך אמרו לו השלוחים, ומה שיעקב בכ"ז חשש זה בשל הכרתו את עשו, שלא האמין למה שנאמר לו. אולי אפשר לומר שאלו ואלו דברי אלקים חיים, ושני הדברים אמת, ודבר זה יתברר ע"פ הדרשה בהמשך על הנאמר במפגש עם עשו: “וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צוארו וישקהו ויבכו" (בראשית לג,ד), שבפשט עשו גילה כאן אהבה ליעקב, כך שמשמע שזה היה מחשבתו גם קודם (אמנם הרמב"ן פרש [ב-לב,ח] שדעתו של עשו השתנתה ממה שחשב בהתחלה בעקבות הכבוד הגדול שניתן לו), אולם דרשו חז"ל: '"וירץ עשו לקראתו וישקהו” נקוד עליו. אמר ר' שמעון בן אלעזר: בכל מקום שאתה מוצא הכתב רבה על הנקודה, אתה דורש את הכתב. הנקודה רבה על הכתב, אתה דורש את הנקודה. כאן לא כתב רבה על הנקודה, ולא נקודה רבה על הכתב, אלא מלמד, שנכמרו רחמיו באותה השעה ונשקו בכל לבו. אמר לו ר' ינאי: אם כן, למה נקוד עליו? אלא מלמד שלא בא לנשקו אלא לנשכו, ונעשה צוארו של אבינו יעקב של שיש, וקהו שיניו של אותו רשע. ומה ת"ל "ויבכו”? אלא זה בוכה על צוארו וזה בוכה על שיניו. ר' אבהו בשם ר' יוחנן, מייתי לה מן הכא (שיר ז): "צוארך כמגדל השן" וגו'' (ב”ר עח,ט). שלרשב”א עכשיו במיוחד נישקו בכל ליבו, מה שבדר”כ לא כך; ולפי ר”י הוא בא לנשכו, רק עשה כאילו בא לנשק אותו. ע”פ שיטת רשב”א אפשר שעשו התלבט בהתחלה מה לעשות, לכן במחשבתו חשב להזיק או להשלים, שלא היה שלם ברצונו. לכן מובן שאפשר לראות בהגעתו עם 400 איש שזה לכבוד או למלחמה, שלקחם כדי להשתמש בהם מה שיחליט לבסוף. וממילא זהו מה שהשליחים אמרו ולכן אפשר לראות בזה כך או כך, למלחמה או לכבוד. אולם ע"פ ר"י אפשר לומר יותר מזה, שחיצונית הוא נראה כמו שהולך לכבוד יעקב, שלכן מביא משמר כבוד (כמו שאומר הרשב”ם), אולם בליבו זה היה רק הצגה כדי להתקרב כך ליעקב ואז להכות בו בלי שיהיה מוכן, כמו שבא כאילו לנשק אבל באמת רצה להתקרב ואז לנשוך. לכן מהצד החיצוני זהו לכבוד (כרשב”ם), אולם מצד האמת זה כדי להזיק (כחז”ל). לכן נראה שאפשר גם להסביר "באנו אל אחיך אל עשו”, שכלפי חוץ מראה שהוא אחיך, אבל בעצם גילינו שהוא בא אליך להזיקך, כעשו. את זה גילו ע”פ יחסו אליהם, שלא קיבלם ושאל לשלום יעקב, וכן ע”פ ההולכים איתו (כמו שאומר הרמב”ן), שבכך שלא התייחס אליהם זה מראה מה שחושב בליבו, אע”פ שכלפי חוץ לא אמר מילה לרעה, וכן באנשים שאיתו ראו שהם חזקים ביותר ואף נטל אישור למכס, שאם היה בא רק כדי לכבדו לא היה צריך להביא חזקים כ”ך, וכן מה שייך כאן אישורי מכס, לכן הבינו בכך מה שעומד מאחורי ההצגה שעושה כלפי חוץ. (אולי אפילו שמעו מהאנשים שאיתו שמדברים שעושה הצגה, ומתכנן בשקט להזיק ליעקב שלזה שכר אותם והלך לקבל אישור למכס).