"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִימּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ... וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱ-לֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל... וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ. עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה"

(בראשית לב, כה-לג)

פרשת השבוע מתארת בפירוט רב את חזרתו של יעקב אבינו ומשפחתו מחרן לארץ ישראל. שיאו של מסע זה במפגש המורכב והטעון בין יעקב לאחיו הגדול, עשיו, שכידוע המתין ליום שבו יוכל להרוג את יעקב כנקמה על הברכות שקיבל מיצחק אבינו במרמה.

יעקב איננו יודע כיצד יגיב עשו לשובו. האם סלח לו בשנים שחלפו, או שהתוכנית המקורית לנקום ביעקב עדין בתוקף?

יעקב אינו יודע ולכן הוא מתכונן בדרכים שונות לקראת המפגש: הוא משגר לעשו מתנות, הוא מכין את משפחתו למאבק, וכמובן נושא תפילה לקב"ה (בראשית לב, יב): "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו".

בלילה שלפני המפגש עם עשיו, הפרשה מספרת לנו על מפגש מסתורי של יעקב עם דמות מסתורית, מפגש שהפך למאבק לאורך כל הלילה, מאבק שיש לו השלכות עד ימינו. במפגש זה אנו קוראים על מאבק של יעקב עם מלאך. בדברי חז"ל מצינו מי שאומרים כי מלאך זה איננו כי אם שרו של עשו (בראשית רבה פרשה עז סימן ג): "ר' חמא ברבי חנינא אמר: שרו של עשו היה".

בסיפור מסתורי זה אנו קוראים על מלאך הנאבק עם יעקב אבינו "עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר". המאבק מסתיים בנצחון של יעקב, אך לנצחון יש מחיר: יעקב נוקע את ירכו. לזכר מאבק זה העם היהודי נמנע מאכילת גיד הנשה.

מה היה טיבו של מאבק זה? מה המסר העולה ממנו? ומדוע אלפי שנים לאחר מכן אנו עדיין מקפידים שלא לאכול את גיד הנשה כדי לזכור את המאבק ותוצאותיו?

מאבק זה שארך כל הלילה נשא מסר בעבור יעקב רגעים לפני פגישתו עם עשו אחיו, ומסר זה עודנו רלוונטי גם בעבורנו.

יעקב אינו יודע מה עומד להתרחש מחר במפגש הטעון עם אחיו, ומלאך זה שבא להיאבק עמו בא ללמד אותו על המאבק הנצחי שהוא וזרעו יהיו נתונים בו עם "עשו" - "עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" - עד הגאולה השלמה שבה תכיר האנושות כולה בעליונותו המוסרית של העם היהודי ובתרומתו העצומה לקידום האנושות כולה מאלילות נבערת לאמונה מוסרית נעלית. הבשורה היא שיהיה סיום למאבק הנורא הזה בניצחונו של יעקב - הסוף, כך מובטח לנו, יהיה טוב.

אך אל לנו להיות שאננים. אף שלבסוף יעקב מנצח במאבק, הוא משלם מחיר כבד והופך להיות צולע. אין צורך לפרט את המחיר הכבד ששילם העם היהודי במהלך ההיסטוריה שבא לידי ביטוי בפוגרומים, פרעות, שואת יהודי אירופה ועד ימינו. מראשית היווצרותו של העם היהודי הוא עמד, ועדיין עומד, בפני גלי ניכור, רדיפות, שנאה ואנטישמיות. גם העולם הנאור בימינו אינו נקי מתופעות אלו.

במהלך ההיסטוריה שלנו, המאבק עם עשו היה לא רק מאבק פיזי אלא גם רוחני, וכפי שביקש יעקב אבינו בתפילתו לקב"ה: "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו", והשאלה הידועה היא, למה יעקב אומר גם "אָחִי" וגם "עֵשָׂו", הרי היה מספיק לומר או אחי או עשו?

בעל "בית הלוי" סיכם וחידד את חששו של יעקב בדבריו הנפלאים: "ויש לפרש הכוונה דיעקב בהודעו דעשו בא לקראתו, הבין דלא ימלט מאחד משני האופנים: או דעשו ילחם עמו וירצה להורגו, או דיתרצה עמו וישוב מאפו וישב עמו בשלווה ואחוה כשני אחים, ומשני האופנים הללו נתיירא יעקב".

יעקב אבינו ידע ולכן חשש שהסכנה מעשו היא לא רק פיזית אלא גם רוחנית. להתחבר עם עשו כ"אחים" גם זו סכנה לנו - החיבור שלנו לתרבות המערבית יש בה סכנה לעם היהודי לא פחות מהסכנה הפיזית.

אנו בטוחים בניצחון, אך יודעים גם שהדרך אליו אינה פשוטה והיא כרוכה במאמץ ובמחירים לא קלים. כדי שנזכור את זה תמיד, איננו אוכלים את גיד הנשה. זוהי תזכורת נצחית למאבק נצחי, שאף שיש לו מחיר כבד, סופו מובטח במילותיו של המלאך: "כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱ-לֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל".

הרב שמואל רבינוביץ, מהספר: "אבני דרך בפרשת השבוע"

הרב שמעון ביטון, מהספר: "בין אדם לפרשה"