'דרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא: בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי, לעם תליתאי, על ידי תליתאי, ביום תליתאי, בירחא תליתאי. כמאן? כרבנן. (שמות יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר" א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים" - קיימו מה שקיבלו כבר. אמר חזקיה: מאי דכתיב (תהלים עו, ט) "משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה" אם יראה למה שקטה? ואם שקטה למה יראה? אלא בתחילה יראה ולבסוף שקטה. ולמה יראה? כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת פח,א). 'עליה דרב חסדא - לפני רב חסדא, לפי שרב חסדא יושב והדרשן עומד קאמר עליה דדומה כמו שהעומד למעלה מן היושב. אוריאן תליתאי - תורה נביאים וכתובים. לעם תליתאי - כהנים לוים וישראלים. על יד תליתאי - משה תליתאי לבטן: מרים אהרן ומשה. ביום תליתאי – לפרישה' וכו' (רש"י). דרשת אותו איש גלילי הובא כהמשך למקודם שנאמר על מחלוקת ר"י ורבנן על הזמנים שקודם מתן תורה, ובסמוך לזה הביאה הגמ' עוד דרשות על מתן תורה כהמשך העניין שדובר בו - מתן תורה. אולם נראה שיש בזה קשר יותר מזה, שהגלילי הביא חמשה דברים של שלוש, כעין רמז (במספר חמש) לחמשה חומשי תורה, שמתגלה בקבלת התורה בשלושה כרמז לשלושת האבות, שהם למדו ושמרו את התורה: 'דא"ר חמא בר' חנינא: מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם. היו במצרים ישיבה עמהם, שנאמר (שמות ג, טז) "לך ואספת את זקני ישראל". היו במדבר ישיבה עמהם, שנאמר (במדבר יא, טז) "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל". אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר (בראשית כד, א) "ואברהם זקן בא בימים". יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר (בראשית כז, א) "ויהי כי זקן יצחק". יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר (בראשית מח, י) "ועיני ישראל כבדו מזוקן" ... אמר רב: קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר (בראשית כו, ה) "עקב אשר שמע אברהם בקולי" וגו' ... אמר רב, ואיתימא רב אשי: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר "תורותי" - אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה' (יומא כח,ב). אמנם נאמר על אברהם ששמר את התורה, אבל ודאי שהכוונה לכל האבות, שהרי גם השאר היו זקנים לומדי תורה, ולכן מן הסתם גם קיימו, ומה שאמרו על אברהם זה משום שאצלו זה נלמד מהפס' במפורש. ומאברהם והאבות המשיכה התורה דרך זמן מצרים והמדבר, כך שמשמע שיש המשכיות מהאבות, וזה בשל שאנחנו קיבלנו את התורה בזכות היותנו בנ"י, צאצאי האבות הקדושים, ולכן אנו גם ממשיכי דרכם (מצד היותנו המשכם בעולם - מצד נשמתנו ויעודנו). לכן בהקשר למתן תורה שבו קיבלנו את התורה, יש גילוי של תורה (חמשה דברים) בגילוי של שלושה שהם הבסיס - האבות. העולם נברא ע"פ התורה (' ... כך היה הקב"ה מביט בתורה, ובורא את העולם, והתורה אמרה "בראשית ברא אלקים", ואין ראשית אלא תורה, היאך מה דאת אמר (משלי ח, כב): "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ"' [ב"ר א,א]), כיון שזהו היסוד של בריאת העולם, שבנ"י יקבלו וקיימו את התורה ('"בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"' [רש"י; בראשית א,א]). לכן גילוי תורה ובנ"י מתגלה בשלושה כמו האבות שהם היסוד לבנ"י ולקבלת התורה. לכן מיד אח"כ מובא שה' חייב את בנ"י לקבל את התורה, כיון שזהו יסוד בריאת וקיום העולם (שיהיה חיבור בנ"י והתורה, ע"י שיקבלו וישמרו את התורה), שלכן מסמיכים שה' חייב את בנ"י בכפיית ההר כגיגית, ומיד מובא שקיום העולם עוד מששת ימי בראשית היה תלוי בקבלת התורה. לכן גם הגילוי של שלוש רומז על עמידת העולם, שיש לו שלושה רגלים שאחד מהם הוא התורה: 'שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר: על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים' (אבות א,ב) [גם זה כרמז על יסוד העולם שעומד מכוח שלוש כמו שלושת האבות (תורה נאמר במפורש באברהם ששמר את התורה, עבודה כיצחק שהועלה כקרבן בעקידה, ויעקב כנגד גמ"ח, שממנו בנ"י שעושים הרבה גמ"ח שהוא אחד משלושת הסימנים של בנ"י [יבמות עט,א], וכן לקח את זלפה ובלהה ע"פ בקשת רחל ולאה כדי שיעמידו ממנו בשבילן, שזהו חסד שעשה להן)]. כיון שאותו גלילי אמר כמה דברים של שלוש, נראה שיש בהם קשר: התורה נמסרה לנו ע"י משה, והוא היה לוי כך שרומז על חלק הלוים בישראל (וכן הלוים היו מפיצים תורה בישראל [כמשה שקיבל תורה ולימדה]), והוא הביא את התורה שנתנה ביום השלישי (לפרישה) ובחודש השלישי (סיון [ולכן בו חג שבועות - חג מתן תורה, שמתגלה כל שנה בסיון]). אהרן (אמנם מה שנאמר שנתנה ע"י שלישי הכוונה שלישי לבטן, אולם בזה גם רומז על אהרן ומרים, שהרי בגללם הוא השלישי לבטן) הוא כהן ולכן זה כנגד חלק הכוהנים בישראל, וזה כנגד חלק הנביאים, שאהרן היה נביא (שהתנבא בדרגה גבוה, שיש כמה חלקים בתורה שנאמר לו יחד עם משה. וכן הנבואה קשורה בשכינה, ומרכז השכינה הוא במקדש, שם הכהנים עובדים), והוא כנגד היום השני של הפרישה שאז מנותק לגמרי מהאישה ולכן כעין רומז לו (להבדיל מהראשון שאז פרשו ולכן מרמז על מרים), וכנגד החודש הראשון – ניסן שבו יצאו ממצרים, שהוא הלך יחד עם משה לדבר לפרעה לשחרר את בנ"י (וכן בו פסח שמקריבים במקדש ע"י הכהנים). מרים כגילוי של כתובים שהיא ניגנה ואמרה שירה בקריעת ים סוף ("ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת. ותען להם מרים" וגו' [שמות טו,כ-כא]) כעין תהלים שבכתובים (וכן דרגתה קטנה ממשה ואהרן, ולכן היא כעין כתובים שהם פחותים בדרגתם מתורה ונביאים), והיא כנגד חלק ישראל (שאין בה המשך כהונה ולויה), והיא כנגד היום הראשון לפרישה שאז עזבו את נשותיהם, וכנגד החודש השני – אייר שאין בו חג (שכך היא לא קשורה ליציאת מצרים או מתן תורה), אבל בו היה את רוב הזמן של ההתקדמות לקראת מתן תורה, שכך גם הנשים קשורות להתחזקות ללימוד תורה: 'א"ל רב לר' חייא: נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בי רבנן, ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן' (ברכות יז,א). 'לבי כנישתא - תינוקות של בית רבן היו רגילין להיות למדים לפני רבן בבית הכנסת. בי רבנן - בית המדרש ששם שונים משנה וגמרא. ונטרן לגברייהו - ממתינות לבעליהן ונותנות להם רשות ללכת וללמוד תורה בעיר אחרת' (רש"י). נראה ששלושתם (משה אהרן ומרים) מרמזים על קשר לתורה (שהם קשורים לזה כמו שאמרנו שהשלושה בדברים השונים קשורים) שקיבלנו בזכות האבות, שכך כנגד אברהם שבו נאמר במפורש ששמר את התורה, זה גילוי של משה שמסר את התורה. כנגד יצחק שהועלה לקרבן, זה גילוי של אהרן שהיה כהן, שהכהנים מקריבים קרבנות במקדש (ואף העקידה הייתה במקום המקדש). כנגד יעקב שנשא כמה נשים, וכן ממנו יצאו בנ"י (להבדיל מאברהם שיצא ממנו גם ישמעאל, ומיצחק יצא גם עשו), זה גילוי של מרים שהיא אישה והיהדות עוברת דרך האמהות. אמנם זה נעשה דרך גילוי של משה שהוא השלישי להם (שלישי לבטן, ולא מודגשים הם בעצמם), כיון ששלושת האבות קשורים לגילוי משה – להבאת התורה (ולכן משה הוא העיקר, ואילו אהרן ומרים שהיו שותפים איתו להנהגה זה רק ברמז).