chiddush logo

מלווה מלכה (וסעודתו של ר' אבהו)

נכתב על ידי יניב, 12/10/2021

 

'אמר ר' אלעזר: לעולם יסדר אדם שלחנו בע"ש אע"פ שאינו צריך אלא לכזית. ואמר ר' חנינא: לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת אע"פ שאינו צריך אלא לכזית. חמין במוצאי שבת מלוגמא. פת חמה במוצאי שבת מלוגמא. ר' אבהו הוה עבדין ליה באפוקי שבתא עיגלא תילתא, הוה אכיל מיניה כולייתא. כי גדל אבימי בריה, א"ל: למה לך לאפסודי כולי האי? נשבוק כולייתא ממעלי שבתא!. שבקוהו, ואתא אריא אכליה' (שבת קיט,ב). 'יסדר אדם שלחנו בע"ש - ללילי שבת. במוצ"ש - נמי כבוד שבת ללוות ביציאתו דרך כבוד כאדם המלוה את המלך בצאתו מן העיר. חמין - לשתות ולרחוץ. מלוגמא – רפואה. אכליה אריא לעגל הראוי לשחוט' (רש"י). הגמ' מביאה את דברי ר"א ומיד אחריו את דברי ר"ח, ושניהם אמרו בלשון זהה. משמע שבאו לרמז כמו שמביא רש"י (וזה גם ברור מסברה פשוטה) שסעודת מלווה מלכה היא לכבוד שבת, ללוותה ביציאתה, כעין בער"ש שמכבדים אותה בכניסתה. נראה שר' אבהו היה עושה עגל שלישי, כיון שהוא המשובח במיוחד, אולם גם יש בזה כרמז שמלווה מלכה מכבדת את השבת ביציאתה, וכעין מעלה את כל סעודות השבת למעלה גבוה יותר, ולכן שלישי כנגד שלושת הסעודות שבשבת (שכיון שמכבד גם ביציאתה זה מראה כמה חשובה לו השבת, ולכן זה מעלה את כל מה שעשה גם בשבת עצמה, שמגלה חשיבות גדולה יותר במעשיו בקשר לשבת). לכן גם היה אוכל דווקא את הכליה, כיון שנאמר על הכליה: 'ת"ר: שתי כליות יש בו באדם, אחת יועצתו לטובה ואחת יועצתו לרעה, ומסתברא דטובה לימינו ורעה לשמאלו, דכתיב (קהלת י, ב) "לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו"' (ברכות סא,א) [הכליות מייעצות ללב, כמובא שם מיד: 'תנו רבנן: כליות יועצות, לב מבין' וכו'. 'כליות יועצות - את הלב עשה כן. והלב מבין - מה יש לו לעשות אם ישמע לעצת הכליות אם לאו, ומנין שהכליות יועצות? שנאמר (תהלים טז) "אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי"; ומנין שהלב מבין? שנאמר (ישעיהו ו) "ולבבו יבין"' (רש"י)]. שזה מזכיר את מה שנאמר כאן קודם על הנעשה בכניסת שבת: 'אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: כל המתפלל בע"ש ואומר "ויכולו", שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהן על ראשו, ואומרים לו (ישעיהו ו, ז) "וסר עונך וחטאתך תכופר". תניא ר' יוסי בר יהודה אומר: שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בע"ש מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע; וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת, מלאך טוב אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו. ואם לאו, מלאך רע אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו'. הרי שיש מלאך אחד טוב ומלאך אחד רע, כעין הכליות שהם אחד טוב ואחד רע. וכמו שהמלאכים אומרים מה מצפים שהאדם יעשה בהמשך (בשבת הבאה) ומשפיעים בכך (אם כי האדם יכול להחליט אחרת בשבת הבאה), כך גם הכליות יועצות ללב להחליט לאדם מה לעשות בהמשך (וכמו שהאדם יכול להחליט אחרת מהמלאכים, כך הלב יכול להחליט אחרת מהכליות, שלא יקבל את העצה). שכך איחד ר' אבהו את עניין כניסת שבת ויציאתה, לרומם את כל השבת כולה למעלה של מלכות, כמו שמלווים מלך בכניסה וביציאה. לכן כשבנו יעץ לו להשאיר כליה מער"ש, אז אכל האריה את העגל שהיה ראוי להכנה למלווה מלכה, שהאריה רומז למלכות (שאריה הוא מלך החיות), כרמז שיש בכך משום פגימה במעלת מלכות ה' שהיה ר' אבהו עושה קודם ועכשיו לא עשה. נראה גם שנרמז על הדרך, שנאמר: 'תני רב תחליפא אחוה דרבנאי חוזאה: כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים, חוץ מהוצאת שבתות והוצאת י"ט והוצאת בניו לתלמוד תורה; שאם פחת פוחתין לו, ואם הוסיף מוסיפין לו' (ביצה טו,ב-טז,א). שכאן האריה אכל את העגל, שבזה נרמז שהעגל ניתן לו כתוספת למעלת השבת, שאף על מלווה מלכה חל העניין שאם הוסיף מוסיפים לו (ולא רק מה שאוכל בשבת עצמה); ולכן העגל הוא תוספת לכבוד שבת, ואם לא עשהו, אז זה נלקח ממנו כי אינו ממה שנקצב לו מעשי"ת. לכן גם מי שאכלו זה אריה, שהוא רומז למלכות, כרמז לעשי"ת בהם ה' מגלה את מלכותו בעולם (שהעגל הזה אינו מהנגזר עליו בעשי"ת, ולכן כעין דין העשי"ת מונעים את העגל ממנו). נראה שלכן גם ממשיכה הגמ': 'אריב"ל: כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו קורעין לו גזר דינו, שנאמר (שופטים ה, ב) "בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה'" - מ"ט בפרוע פרעות? משום דברכו ה'. רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן: אפילו יש בו שמץ של עבודה זרה מוחלין לו, כתיב הכא "בפרוע פרעות", וכתיב התם (שמות לב, כה) "כי פרוע הוא"'. שקריעת גזר הדין זה משום המלכת ה' (שזהו שקורא בקול בכל כוחו ששם ה' יהיה מבורך בכל העולם, שזהו שיתגלה מלכות ה' בעולם), שלכן ה' מוחל לו ומבטל את דינו הרע. לכן גם ה' מוחל אפילו על ע"ז, שזהו ההיפך ממלכות ה', שבקריאתו ממליך את ה', כחזרה בתשובה מהע"ז. וזה נלמד בג"ש מהעגל, שבזה גם כעין רמז לעגל של ר"א, שממליך את ה' בעולם בסעודת מלווה מלכה (וכעין ההיפך מהעגל שחטאו), שבזה כעין דומה לעונה בקול אמן יהא שמיה רבא. ממשיכה הגמ': 'אמר ריש לקיש: כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי ג"ע, שנאמר (ישעיהו כו, ב) "פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים", אל תיקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן. מאי אמן? א"ר חנינא: א'ל מלך נאמן'. שבדומה לזה גם בכיבוד השבת מקדש את העולם, ונעשה כעין גן עדן, כעין עוה"ב: 'שבת אחד מששים לעולם הבא' (ברכות נז,ב). וזה כמו אמן, שבפרושו מוזכר שה' הוא המלך. לכן בחילול שבת, שבזה פוגם בגילוי מלכות ה', באה שריפה, חורבן, כמלך המשמיד את במורדים בו, שזהו המשך הגמ': 'א"ר יהודה בריה דרב שמואל משמיה דרב: אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת, שנאמר (ירמיהו יז, כז) "ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא" וגו' "והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא תכבה". מאי ולא תכבה? אמר רב נחמן בר יצחק: בשעה שאין בני אדם מצויין לכבותה. אמר אביי: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו בה את השבת, שנאמר (יחזקאל כב, כו) "ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם"'. מודגש שירושלים חרבה על חילול שבת, כיון שירושלים היא ביטוי לכסא מלכות ה' (תנחומא "כי תצא" סימן יא), לכן המחלל שבת פוגם במלכות ה' בעולם, ולכן זה מתגלה בהיפך מירושלים. זהו מעלת סעודת  מלווה מלכה שמכבד את השבת, שמראה בזה שמכבד את מלכות ה' בעולם (שברא את העולם בימי הבריאה, והוציא את בנ"י ממצרים שגילה בזה את מלכותו בעולם), ולכן מעלתו גדולה ביותר. אולי גם ר"א עשה עגל משולש כרמז לשלושת הפעמים שמשה עלה לסיני, שבזה התכפר לבנ"י על העגל, כך רומז בסעודת מלווה מלכה לכפרה על העגל (בהכנת עגל [כרמז לעגל], ושהוא משולש [כרמז לשלוש עליות], שעושה לכבוד השבת), שבכך תתוקן מלכות ה' כמו שהייתה המעלה במתן תורה (והעגל פגם את מעמדם שהיה אז), שנעשה כעין לעתיד לבא (שלא מתים או שלא שולטים בנו [ע"ז ה,א]), שכך שבת היא כעין עוה"ב, ולכן מתקנת לזה. ובפרט מלווה מלכה שהיא מוצאי שבת (יום השביעי), כרמז למוצאי שביעית בו משיח בה ('במוצאי שביעית בן דוד בא' [סנהדרין צז,א]), שאז העולם כולו יתוקן (כמו במתן תורה), ואז האדם לא ירצה לחטא, לכן אכל כליה כרמז ליעוץ הכליות, שלעתיד ייעצו רק לטובה, לכן אכל כליה אחת, כרמז לכליה הימנית שיועצת לטובה, שכך בעתיד הכליות ייעצו רק לטובה (גם נראה שהכליה רומזת לתורה, כרמז למעמד מתן תורה [שכך מתקן בשבת], שאצל אברהם נאמר שלמד תורה מכליותיו [ב"ר צה,ג]. לכן גם אולי עגל משולש, כרמז להכנסת האורחים של אברהם, שהתגלה בפרוט בהכנסת שלושת המלאכים, שהכין לכל אחד מהם עגל לעצמו, כך שהיו שלושה, ולזה נרמז בשלישי שמרמז על שלוש; אברהם יחד עם הכנסת האורחים היה מלמד אמונה בה' [סוטה י,א-ב], וכך גם אנו ע"י שקיבלנו את התורה באים לתקן את העולם כולו, שיהיה בעתיד מתוקן וכל הבריות יהיו מאוחדות באמונה בה'). והאריה אכל, כרמז שבביטול מעשיו כעין פגם במעלה הגדולה של התיקון, ולכן אז כעין נרמז שמחסיר את התיקון לעגל (ולכלל החטאים), ולכן זה באריה כרמז שכשביטלו את יצר הע"ז יצא אריה של אש מבית קדשי הקודשים (יומא סט,ב), שכך כעין רמז לכח העגל שהוא עכשיו כעין התחזק בשל ביטול מעשיו. או בדומה רמז שכעין חיבר למעלת מתן תורה, שהשכינה עברה משם למשכן, ומשם למקדש, ונאמר על האש משמים במזבח שהייתה כעין אריה ('רבוצה כארי' [יומא כא,ב]), שזה חלק מגילוי השכינה (שלכן בבית שני לא היה כאריה); זהו שנרמז לו שבמעשיו היה תיקון גדול להשראת שכינה ותיקון העולם, ועכשיו מנע זאת, ולכן כעין עונשו היה שיאכל העגל ע"י אריה שרומז לגילוי שכינה. (אולי כיון שמלווה מלכה קשורה לתיקון העולם ומרמזת ומקשרת לעתיד לבא, לכן סעודה זו משפיעה לאבר שקשור לתחיית המתים, כמובא במשנה ברורה: 'ואמרו הקדמונים דאבר אחד יש באדם ונסכוי שמו, וזה האבר נשאר קיים בקבר עד עת התחיה, ואפילו אחר שנרקבו בו כל העצמות. וזה האבר אינו נהנה משום אכילה כ"א מסעודת מלוה מלכה' [משנה ברורה. או"ח סימן ש' סעיף א', אות קטנה ב']). (גם נראה שקודם נאמר שכשאומר "ויכלו" שני המלאכים המלווים מברכים אותו, וכשבא לביתו יש גילוי של אחד טוב ואחד רע; שזהו שכשבא לביתו ומגלה מה שנעשה (שזהו המציאות העכשווית) זהו שיש מלחמה בין יצה"ט ויצה"ר, כעוה"ז; אבל לעתיד לבא הכל יהיה טוב, שזהו כשאומר ויכלו שזה גילוי של שבת, כרמז לתיקון העולם לעתיד לבא שהוא כשבת, אז שניהם טובים).

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה