"ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ” (בראשית ח,יא). 'מהיכן הביאה אותו? רבי אבא בר כהנא אמר: משבשושין שבא"י הביאה אותו. רבי לוי אמר: מהר המשחה הביאה אותו. דלא טפת ארעא דישראל במבולא; והוא שהקדוש ברוך הוא אומר ליחזקאל: (יחזקאל כב, כד): "ארץ לא מטוהרה היא ולא גושמה ביום זעם". רב ביבי אמר: נפתחו לה שערי גן עדן והביאה אותו. א"ר אבהו: אילו מג"ע הביאה אותו לא היתה מביאה דבר מעולה או קנמון או פלסמן? אלא רמז רמזה לו אמרה לו לנח: מוטב מר מזה ולא מתוק מתחת ידיך' (ב"ר לג,ו). חז"ל התקשו מניין מצאה היונה עלה זית הרי הכל הושמד במבול? וענו שזה מא"י, ובפרט מהר המשחה, כיון שבא"י לא ירד המבול. או שמשמים ניתן לה – שנפתחו לה שערי גן עדן כדי שתקח משם. מעבר לצד הפשט שמדרש, נראה שיש בזה רמז. נח ראה שהעולם הושמד בשל חטאיהם, ולכן עכשיו חשש שהמבול יקרה שוב, שאין יכולת לקיום העולם. לכן הביאה לו היונה מא"י ובפרט מסמוך לירושלים, שרמזה לו: "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם" (ישעיהו ב,ג). שיש לעולם קיום, שבהמשך בנ"י יקבלו את התורה, ואז העולם כולו יתקבע ויחובר כראוי לקדושה עד התיקון השלם (כעין הנאמר שהארץ חששה מחורבן עד קבלת התורה: 'אמר חזקיה: מאי דכתיב (תהלים עו, ט) "משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה"; אם יראה למה שקטה? ואם שקטה למה יראה? אלא בתחילה יראה, ולבסוף שקטה. ולמה יראה? כדריש לקיש. דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי", ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' [שבת פח,א]). לכן רמזה לו בעלה זית מא"י, ובפרט מסמוך לציון – מהר המשחה (ששם מקום גדילת זיתים), לרמז על התורה שתצא מירושלים לכל העולם (ולכן מהר המשחה שהוא סמוך לירושלים, כרמז שיוצא מירושלים לתיקון כל העולם). מקום קיום התורה הוא בא"י (ספרי עקב, מג), ולכן מדגיש ראב"כ שהביאה מא"י. בכח התורה העולם כולו יתוקן, ולכן זהו שאומר ר"ב שהביאה מגן עדן, כרמז לעולם מתוקן ללא החטא. אולי אפשר גם שרמזה לו שגם אצלו יהיה דבר שמחבר לקדושה שלכן יחזק את קיום העולם, כמו שמסביר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('תורת המקרא', “נח") שביציאה מהתיבה היה מעמד כעין דוגמת מתן תורה שבעתיד, שאצל נח קיבלו אז את שבע מצוות בן נח, שמביאות כח קיום לעולם ע"י חיבור לקדושה עד מתן תורה שאז בנ"י יקבלו את התורה, שהתיבה היא כעין ארון הברית (כדברי הזוהר). נראה שלזה מרמזים כאן שראב"כ אומר על א"י, שזה רמז לחיבור לקדושה, כמו שבא"י השכינה שורה בארץ, שכך יעשה אצלו דבר של חיבור לקדושה בארץ. ר"ל אומר מהר המשחה, כנגד שעומד סמוך לירושלים מקום המקדש, כעין שבמתן תורה שעמדו בנ"י סמוך להר סיני, שכך רמז למעמד שיהיה, שהתיבה כעין הארון שבמקדש והמעמד כעין מתן תורה קטן. ר"ב אומר מגן עדן, שבגן עדן זהו מקום של קדושה, שכך רמז שיווצר חיבור לקדושה, חיבור לשמים, במעמד ההוא. זהו שאומר ר"א שאמרה היונה לנח שמעדיפה מר מהקב"ה ולא מתוק ממנו, כרמז שהמעלה האמיתית זה דווקא בחיבור לקדושה – בחיבור לה'. עוד נראה שרמזה שהעולם מעכשיו ילך ויתעלה עד התיקון השלם, שזהו קודם נאמר א"י, ואח"כ נאמר הר המשחה שסמוך לירושלים כרמז לקירבה גדולה יותר לקדושה, ולבסוף ייעשה כאן קדושה שלמה כעין גן עדן. נראה שהיונה רמזה בזית, שהיונה בגימטריה 71 כרמז שבעתיד יקבלו את התורה, ואז יהיו הסנהדרין (71) שמהם יוצאת התורה (ואם נחשיב גם את המילה 'יונה' [שזה עוד אחד] יוצא 72, שמרמז לשם ה' הגדול, שיהיה גילוי ה' בשלמות בעולם כולו). הזית מרמז על האור, שמדליקים בשמן זית את הנר, שזה מרמז לתורה: "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו,כג). נראה שגם נח ידע שיש צורך בחיבור העולם לקדושה, לכן שלח את היונה בהפרשים של שבוע, כעין רמז שהעולם יתוקן ע"י שבת קודש, שמעלה את כל העולם (שנברא בשבוע הבריאה) לקדושה. אולי אפשר שיש רמז עמוק בדרשה הזו, שהנה דרשו חז"ל על היונה כרמז לגלות (בג”ש “מנוח”), כמו שמובא שם במדרש קודם: '"וישלח את היונה" וגו', "ולא מצאה היונה מנוח" וגו'; יהודה בר נחמן בשם ר"ש אמר: אלו מצאה מנוח לא היתה חוזרת. ודכוותה (איכה א, ג): "היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח", אלו מצאה מנוח לא היו חוזרים. ודכוותה (דברים כח, סה): "ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח" וגו', הא אלו מצאה מנוח לא היו חוזרים'. באו עכשיו והוסיפו ורמזו על העלה זית, שזה מרמז שבא"י אין את הצרות כמו שבגלות, שזהו שא"י לא נשטפה במבול, וזהו הדרש שהענף זית הוא מא"י, ומחדד ר"ל את הקשר לסמיכות למקדש (שזהו שהביאה מהר המשחה), כרמז שזה מטעם שא"י קדושה, ולכן יש כאן טוב כעין גן עדן (כדברי ר"ב), ולכן תמיד עדיף אפילו מר בא"י ממתוק בחו"ל, כמו שרמזה היונה לנח בזית (כדברי ר”א) שמעדיפה קשר לה' ואפילו כשמר, ממתוק ביד אדם, שזה בריחוק מה', שכך גם עדיף מר בא"י, שזה עם חיבור לה', מאשר מתוק בחו"ל, שזה במנותק משכינת ה'.