כְּבוֹד הַלָּשוֹן

ביאור פשט התורה לאור סוגיות לשוניות

מבוא

בבואי לכתוב את החיבור "כְּבוֹד הַלָּשוֹן" עומדת לנגד עיניי התורה, תורת משה, המכונה "התורה שבכתב", כספר שמאפשר לכל אדם להגות ולהבין ממנו מה התורה מבקשת להודיע לנו, וזאת מזוויות שונות.

שם הביאור נבחר על פי הפסוק כִּי כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי  (שמות ד,י). המילה לשון מופיעה בתורה רק פעם אחת, בפסוק הנזכר. 'כבוד הלשון' מזכיר את 'כבד לשון'.

עד כה בדקתי את התורה מצד התוכן ("שאלה ופשטה"), המילים ("מדוע דווקא"), התובנות ("תובנות בתורה"), מה ראוי לעשות ומה ראוי להימנע ("וחי בהם"), הגות ומחשבה ("והגית בו"), מה התורה מגלה לנו למפרע שלא ידענו בעת ההתרחשות ("וידעת היום"), ועתה אני בא לבחון את הכתוב בתורה ואת מסריה לנו מצד הלשון, ביאור בשם "כבוד הלשון".

כבוד הלשון – פרשת בראשית

בראשית א,א: בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים: משמעות ב' במילה 'בראשית' מורה על כך שהייתה ראשית לבריאה והיה לה סיום, ביום השביעי: וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם (ב,א).

אפשר היה לכתוב סתם 'ראשית ברא אלוהים', במשמעות של התחלה, אלא שהוספת הב' מורה שהעולם נברא כולו בששה ימים, יש לבריאה ראשית ויש כילוי – סיום.

א,א: אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ: פעמיים 'את' מורה כי כל דבר בבריאה נברא והושלם, ולאחר השלמתו נברא הדבר הבא. ה' ברא את השמים, ולאחר שכִּלָּה מלאכתו ברא את הארץ. נראה שכך עשה ה' עם יתר הבריאה, והתורה מדגימה זאת רק על השמים והארץ, ומזה נוכל להבין על יתר הבריאה. כמו ניתן להבין את עניין ההשלמה והתחלה חדשה מן הצירוף וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, כלומר, הבוקר לא נהיה עד שלא הושלם הערב. סמיכות וַיְהִי-בֹקֶר ולא וַיְהִי בֹּקֶר (ב' לא דגושה, כלומר רפויה) מורה על קשר מחבר בין 'ויהי' ל'בוקר' כלומר ללא כל הפסקה. וכן הדבר (ב' לא-דגושה) בכל הצירופים של וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר מן היום האחד ועד היום הששי.

א,יד: וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים: ימים ושנים הם שני פנים של זמן מעגלי, אחרת היה כתוב 'לימים ולשנים' (עם ל' לפני 'שנים'). המאורות ברקיע הם השמש והלבנה, ולכל אחת מהן מספר ימים שונה במשך שנה (365 לשמש, 354 ללבנה).

ג,ח: וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ: האדם התחבא ראשון ואז הצטרפה אליו אשתו, שהרי נכתב 'ויתחבא' ולא 'ויתחבאו'. אדם התחבא, ואז גם אשתו התחבאה אתו.

ו,ז-ח: וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי ...  כִּי נִחַמְתִּי, כִּי עֲשִׂיתִם. וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה: ה-וו שלפני 'נוח מצא חן בעיני ה'' היא וו המהפכת את המשמעות שלפניה, כלומר, נוח היה שונה בתכלית מכל האדם אשר ברא ה'. היא אינה וו החיבור.