בראשית ברא לע"נ אבי מורי אברהם משה בן גרציא ז"ל
נכתב על ידי izik28, 26/9/2021
בסד
ד"ת לשבת פרשת בראשית תשפב לע"נ אבי מורי אברהם משה בן גרציא ז"ל
בראשית ברא
--------------------------------------------
בסימנא טבא התחלנו לקרוא את פרשת בראשית , הפרשה מתחילה בפ"ס מוכר מאוד שלא שמים אליו לב ," בראשית ברא ה" את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובוהו וחושך על פני תהום"
מה הוא אותו תוהו ובוהו ומה עניין החושך ? ועוד נשאל," רוח ה" מרחפת בחושך?? .מה דברים אלו אומרים לנו בחיי היום יום בהתייחס לפלא בריאת העולם . ?
רשי מסביר, " בְּרֵאשִׁית" – אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום (תהלים קיא ו) "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם". שאם יאמרו אומות העולם לישראל: "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים", הם אומרים להם: "כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".
"בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו".
ואם באת לפרשו כפשוטו, כך פרשהו: "בראשית בריאת שמים וארץ, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר". ולא בא המקרא להורות סדר הבריאה, לומר שֶאֵלו קדמו; שאם בא להורות כך, היה לו לכתוב: "בראשונה ברא את השמים" וגו', שאין לך "ראשית" במקרא שאינו דבוק לתיבה של אחריו, כמו: (ירמיהו כו א) "בְּרֵאשִׁית מַמְלְכוּת יְהוֹיָקִים", (בראשית י י) "רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ", (דברים יח ד) "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ". אף כאן אתה אומר: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" וגו', כמו "בְּרֵאשִׁית ברוא". ודומה לו (הושע א ב) "תְּחִלַּת דִּבֶּר ה' בְּהוֹשֵׁעַ", כלומר: תחילת דיבורו של הקב"ה בהושע, "ויאמר ה' אל הושע" וגו'.
ואם תאמר: להורות בא שאלו תחילה נבראו, ופירושו: בראשית הכל ברא אלו, ויש לך מקראות שמקצרים לשונם וממעטים תיבה אחת, כמו: (איוב ג י) "כִּי לֹא סָגַר דַּלְתֵי בִטְנִי", ולא פירש מי הסוגר, וכמו (ישעיהו ח ד) "יִשָּׂא אֶת חֵיל דַּמֶּשֶׂק", ולא פירש מי ישאנו, וכמו (עמוס ו יב) "אִם יַחֲרוֹשׁ בַּבְּקָרִים", ולא פירש "אם יחרוש אדם בבקרים", וכמו (ישעיהו מו י) "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית", ולא פירש "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית דבר אַחֲרִית דבר". אם כן תמה על עצמך, שהרי המים קדמו, שהרי כתיב: "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם", ועדיין לא גילה המקרא בריית המים מתי היתה. הא למדת שקדמו המים לארץ. ועוד, שהשמים מאש ומים נבראו. על כרחך לא לימד המקרא בסדר המוקדמים והמאוחרים כלום.
"בָּרָא אֱלֹהִים" – ולא אמר "בָּרָא ה'". שבתחילה עלה במחשבה לברואתו במידת הדין; ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מידת רחמים ושיתפה למידת הדין. היינו דכתיב (להלן ב ד): "בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם".
התחלה חדשה תמיד מלוה בקשים , לא הכל מוכר וברור , לעיתים יש תקופות של חושך ,אך בעקבותיו מגיע האור .. ראיה לכך נקבל מהפיוט שמושר בסיום תפילת ערבית של שבת " יגדל אלהים חי "
שימו לב למילות השיר דלהלן,"קַדְמוֹן לְכָל דָּבָר אֲשֶׁר נִבְרָא/רִאשׁוֹן וְאֵין רֵאשִׁית לְרֵאשִׁיתוֹ
הִנּוֹ אֲדוֹן עוֹלָם לְכָל נוֹצָר/יוֹרֶה גְּדֻלָּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ" הסבר לפיוט ," אֶחָד וְאֵין יָחִיד כְּיִחוּדוֹ - אין כמותו. אין לו שני. לא אחד מתוך מנין, שבא אחריו השני, אלא אחד אחר, שאנו לא מכירים. נֶעְלָם - אינו גלוי לחושים. וְגַם אֵין סוֹף לְאַחְדּוּתוֹ - אחד הוא מספר סופי, אולם הקב"ה הוא אחד שאין לו סוף. אחדותו אינה משתנה. אֵין לוֹ דְמוּת הַגּוּף וְאֵינוֹ גּוּף - בא להרחיק כל רעיון של הגשמה לגבי ה', שאין בו דבר היוצר רמז לגוף ולא כל שכן שאין לו גוף. לֹא נַעֲרֹךְ אֵלָיו קְדֻשָּׁתוֹ - אי אפשר להשוות שום קדושה לקדושתו, היא עומדת לעצמה. קַדְמוֹן לְכָל דָּבָר אֲשֶׁר נִבְרָא - אין לו התחלה, היה מעולם. רִאשׁוֹן וְאֵין רֵאשִׁית לְרֵאשִׁיתוֹ - הוא הראשון, אך לו אין התחלה. אֲדוֹן עוֹלָם לְכָל נוֹצָר – הוא האדון של הכל, שהרי הוא יצר הכל."
הקב"ה היה פה תמיד , אך עדין מהו אותו החושך שבעקבותיו הקב"ה הוצרך לברוא את האור , ואת העולם כולו? המדרש מסביר" הכתוב אומר שהיה חושך עוד לפני שהוא מזכיר את בריאת האור, כך שהחושך קודם. אך קריאה עוד יותר זהירה של הכתובים תאמר, שהכתוב אומר שהיה חושך בארץ, אך אין הוא מציין אם היה אור או חושך בשמים, כך שיתכן שתחילה היה חושך בארץ ואור בשמים ומאמר אלוהים "ויהי אור" רק גרם לאור לעבור מן השמים אל הארץ, וכן גם כל שאר הבריאה מתמקדת בארץ ולא אומרים לנו דבר על השמים, במובן האלוהי של המושג (שהוא גם מעבר ל'שמי השמים' המוזכרים, ש'לא יכלכלוך'). ולכך אולי התכוונו החכמים שאמרו, שאלה דברים שאין אנו יכולים לדעת."
היות ולקב"ה אין מציאות של דמות הגוף ואינו זקוק לחושך או אור , ראיה לכך נמצא בבנין המשכן שהרי לא לעלה על הדעת שהקב"ה שמלא כל הארץ כבודו ישכון בתוך מבנה כזה או אחר? הוא אינו זקוק לו , אנחנו כן! הקב"ה הלחיט להעביר את האור שהיה בשמי מרום לארץ שלנו כאן ובעקבותיו את כל פלא הבריאה ,ועדין מהי אותה רוח אלהים שריחפה בשמים ? ילקוט שמעוני מפרש, "ורוח אלקים" – זה רוחו של אדם הראשון, דכתיב: "אחור וקדם צרתני", אחור למעשה יום אחרון, וקדם למעשה יום ראשון. ר' חגי בשם רבי פדת אומר: "ורוח אלקים מרחפת", ברית כרותה למים, אפילו בשעת שרב רוחא שייפא. וכבר היה רבי שמעון בן זומא עומד ותוהא, עבר רבי יהושע ושאל בשלומו פעם ושתים ולא השיבו. שלישית השיבו בבהילות. אמר ליה: מה זו בן זומא? מאין הרגלים? אמר ליה: מעיין הייתי. אמר ליה: מעיד אני עלי שמים וארץ שאיני זז מכאן עד שתודיעני מאין הרגלים. אמר ליה: מסתכל הייתי במעשה בראשית, ולא היה בין מים העליונים למים התחתונים אלא שלש אצבעות בלבד, שנאמר: "ורוח אלקים מרחפת", מנשבת אין כתיב כאן אלא "מרחפת", כעוף זה שהוא מרפרף בכנפיו ונוגעות ואינן נוגעות, כדכתיב: "על גוזליו ירחף". נהפך רבי יהושע ואמר לתלמידיו: הלך לו בן זומא. ולא היו ימים מועטים ובן זומא בעולם.
מכדי "ורוח אלקים מרחפת" אימת כתיב, ביום ראשון, והבדלה ביום שני הוא דהוה, דכתיב: "ויהי מבדיל בין מים למים".
ר' אבהו אמר: מתחילת ברייתו של עולם צפה הקב"ה מעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים. "והארץ היתה תהו", זה מעשיהן של רשעים; "ויאמר אלקים יהי אור", זה מעשיהם של צדיקים. אבל איני יודע באי זה מהן חפץ? ממה דכתיב: "וירא אלקים את האור כי טוב", הוי במעשיהן של צדיקים הוא חפץ, ואינו חפץ במעשיהן של רשעים. רבי חייא רבה אומר: מתחילת ברייתו של עולם צפה הקב"ה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי. "בראשית ברא אלקים" וגו' – הרי בנוי, כמה דאת אמר: "לנטוע שמים וליסוד ארץ". "והארץ היה תהו" – הרי חרב, כמה דאת אמר: "ראיתי את הארץ והנה תהו". "ויאמר אלקים יהי אור" – בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא, כמה דאת אמר: "קומי אורי כי בא אורך" וגו': "
ידוע שהתורה קדמה לעולם , התורה היא האור , עת היה חושך בארץ משמע הדבר עולם לא תורה , גם שרק נברא האדם הראשון וכל פלאי הבריאה [עיינו במזמור" הללו ה" מן השמיים הללו במרומים.." ]
שנבראו לתועלת האדם , על מנת שיברך עליהם וישבח במידה נכונה את ה" על כל מעשי ידיו , ללא תורה העולם שרוי בחושך או, הנה אותו תהו ובוהו , או " אנדלמוסיה אם תרצו.. אין דין ואין דיין..
הקב"ה העביר את התורה משי מרום לנו בני האדם , כדי שנחיה חיי טהרה וקדושה לראיה עיינו בדה"ת של פרשת נח שאשלח בהמשך וכל עניין המבול .. קידוש לי שבת אומר" יום הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם:
וַיְכַל אֱלהִים בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיִּשְׁבּת בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה:
וַיְבָרֶךְ אֱלהִים אֶת יום הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אתו. כִּי בו שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר בָּרָא אֱלהִים לַעֲשׂות:
סַבְרִי מָרָנָן.... אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו וְרָצָה בָנוּ, וְשַׁבַּת קָדְשׁו בְּאַהֲבָה וּבְרָצון הִנְחִילָנוּ, זִכָּרון לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם. וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצון הִנְחַלְתָּנוּ:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת:" כל זמן שאדם מקדש על היין הוא שותף יחד עם הקב"ה במעשה בראשית ובחידוש העולם שלמעשה מתחדש כל בוקר , לפני זריחת השמש החושך שולט, קרי השעות הקטנות של הלילה .. הם משולות לאותו חושך ששרר בארץ טרם בריאת העולם המסודר של ימנו .. עת זריחת השמש הכל נראה אחרת .. אנו רואים את טוב העולם , פרחים, צמחים, את הדרך אליה אנו הולכים .. כך גם בדיוק נברא העולם , או קחו את הפ"ס ממתן תורה " אל תקרא חרות אלא חרות " החרות במשמעה הכללי היא התורה , והיא נבראה לפני כולם , ללא חרות התורה אין כלום , היא האור שלנו ! אם נדע זאת כל זמן שאנו הוגים בתורה או כותבים אותה כד"ת זה .. נהיה שותפים במעשה בראשית תדיר!
כך נפיץ את האור של היום הראשון אותו רואים כל הנפטרים ז"ל הנמצאים תחת כנפי השכינה . כאשר אנו מתפללים לע"נ פלוני או לומדים עבורם אנו שולחים אליהם את קרני התורה והתפילה , והם מחזירים אותה לנו עטופים בברכת ושמירת ה" , הדבר נוגע גם לכל מאכל שאנו מברכים עליו , אנו מעריכים את פלאי בריאת העולם שהם למעננו! ומקדשים שם שמיים תדיר! שבת שלום וחורף בריא וטוב!!
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
