"ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם. ונח מצא חן בעיני ה'” (בראשית ו,ז-ח). 'תנא דבי ר' ישמעאל: אף על נח נחתך גזר דין, אלא שמצא חן בעיני ה', שנאמר (בראשית ו, ז) "נחמתי כי עשיתם ונח מצא חן בעיני ה'”' (סנהדרין קח,א). 'כי נחמתי כי עשיתים ונח – סמוכין דריש' (רש"י). חז"ל דרשו שכעין נאמר שה' אמר שימחה את הכל "ונח" וגם את נח; אולם בכ"ז ה' הצילו כיון ש"מצא חן בעיני ה'”. נראה שלמדו לדרוש כך לא רק בגלל הסמיכות (שמדוע לסמוך כדי להביא עליו שם שלא היה ראוי לינצל), אלא שהיה ראוי לומר קודם שנח היה צדיק, כמו שמובא בהמשך, מזה שעדיין לא סיפרו שהוא צדיק (ואף אח"כ יש כעין הפסק "אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים" וגו' [ו,ט], שלא ישר אומר שהיה צדיק אלא כעין מפסיק באמירה "אלה תולדות נח" כעין עניין חדש [שאף לא נאמר עם ו' החיבור, אלא כחדש]), משמע שמציאת החן שלו להצלתו לא היתה בשל צדקותו. בהמשך הגמ' מובאת מחלוקת על צדקותו של נח: '(בראשית ו, ט) "אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו". א"ר יוחנן: בדורותיו ולא בדורות אחרים; וריש לקיש אמר: בדורותיו, כ"ש בדורות אחרים. א"ר חנינא: משל דרבי יוחנן למה הדבר דומה? לחבית של יין שהיתה מונחת במרתף של חומץ, במקומה ריחה נודף שלא במקומה אין ריחה נודף. א"ר אושעיא: משל דריש לקיש למה הדבר דומה? לצלוחית של פלייטון שהיתה מונחת במקום הטנופת, במקומה ריחה נודף וכ"ש במקום הבוסם' (שם). לכאורה הדעה שנח לא היה ראוי לינצל מתאימה דווקא לשיטה של ר"י שנח לא היה צדיק, שהרי לשיטת ר”ל נח היה צדיק אז למה לא היה ראוי לינצל? אולם כיון שהדברים מובאים בשם תנא (תנא דבי ר' ישמעאל) לכאורה היה ראוי שלא לחלוק עליו (אם כי זה דברי אגדה כך שלא מחוייבים לדעת התנאים). בב"ר מובא: '"ונח מצא חן בעיני ה'”. כתיב (איוב כב): "ימלט אי נקי ונמלט בבור כפיך”. אמר רבי חנינא: אינוניתא אונקיא אחת היתה ביד נח. אם כן למה נמלט? אלא "בבור כפיך”. אתיא, כההיא דאמר רבי אבא בר כהנא: "כי נחמתי כי עשיתים ונח”, אפילו נח שנשתייר מהן לא היה כדאי, אלא שמצא חן בעיני ה', שנאמר: "ונח מצא חן בעיני ה'”' (ב"ר כט,א). לכאורה שתי הדרשות בב"ר דומות אלא שלמדות מפס' אחרים. אולם יש בדרשה שינוי קטן, שדרשה של ראב"כ נשמע שלנח לא היתה זכות הצלה, אולם בדרשת ר"ח מפורט יותר, שאמנם היה ראוי שלא לימלט, אולם זה לא אומר שלא היתה לו זכות בכלל, אלא שזכותו היתה קטנה (אונקיה אחת). לפי זה מובן שגם לדרשת ר"ל שנח היה צדיק, אין הכוונה לצדיק עצום, אלא היה צדיק, אבל בזמן שכל העולם כולו נחרב, שבא דין קשה לעולם כולו (שנמחה הכל), לזה צריך זכות עצומה כדי לינצל מזה, וזו זכות לא היתה לנח, ולכן מה שניצל זה משום שמצא חן, שה' עשה לו בחסד. למה ה' נתן בו חן? 'אמר ר' סימון: מצינו שהקדוש ברוך הוא עושה חסד עם האחרונים בזכות הראשונים. ומנין שהקב"ה עושה עם הראשונים בזכות האחרונים? "ונח מצא חן בעיני ה'”. באיזו זכות? בזכות תולדותיו' (שם,ה). שלמד מההמשך בסמיכות הפס': "ונח מצא חן בעיני ה'. אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו" וגו', שלכן מדגיש 'תולדותיו' כמו "תולדות", שיש רמז בפס' הסמוך לתולדות ודורות (אמנם תולדותיו אין הכוונה לצאצאיו, וכן דורותיו הכוונה לדורות שחי בהם, אולם דרש זאת כעין רמז). עוד אפשר שדרש מלשון "מצא" כרומז לדורות הבאים שנאמר בהם לשון מציאה (שלכן ה' נתן בו מציאת חן להצלתו), כמו שדרש ר' סימון קודם על מציאות: 'דבר אחר, אמר רבי סימון: שלוש מציאות מצא הקדוש ברוך הוא: אברהם, דכתיב (נחמיה ט): "ומצאת את לבבו נאמן לפניך”. דוד, דכתיב (תהלים פח:) "מצאתי דוד עבדי”. ישראל, דכתיב (הושע ט): "כענבים במדבר מצאתי ישראל”. איתיבון חבריא לרבי סימון: והא כתיב "ונח מצא חן”? אמר להון: הוא מצא הקב"ה לא מצא. והא כתיב (ירמיה לא): "מצא חן במדבר”, בזכות דור המדבר, "ומצאת את לבבו נאמן לפניך”' (שם,ג). ה' לא מצא בנח חן, שזה מציאת חן מצד עצמו בשל צדקות גדולה ביותר, אלא נח מצא בה' חן, שהיה גילוי של חן ביניהם, אבל זה ע"י שה' ימצא חן בהמשך בדורות, ולכן ה' גילה בו חן להצלתו. כל זה רמזו חז"ל בקיצור באבות: 'עשרה דורות מאדם ועד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח ועד אברהם, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם' (אבות ה,ב). שלא נאמר שנח היה ראוי, אלא רק שהמבול בא בזמנו, אבל באברהם נאמר שקיבל שכר כולם 'וקבל עליו שכר כולם – עשה מעשים טובים כנגד מה שהיה ראוי שיעשו כולם, לפיכך ניצולו כולם בזכותו' (ברטנורא). שמשמע שאפילו נח ניצל בזכות אברהם, שעל כל הדורות שלפניו – כולל נח, נאמר שקיבל שכר כולם – שניצלו בזכותו (מי שניצל – נח, להבדיל משאר אנשי דור המבול שנמחו). נראה שבכוונה נאמרה המשנה הזו לאחר 'בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד יכול להבראות? אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות' (אבות ה,א). לא רק שכל המשניות שם מתקשרות בעניין מספר עשר, אלא כרמז שהעולם נחרב במבול לאחר עשרה דורות כנגד רמז לעשרה מאמרות שהעולם נברא בהם, שהרשעים מאבדים, וכן לאחר עוד עשרה דורות בא אברהם ומנע רעה מהעולם, כגילוי כנגד עשרה מאמרות שכנגדם הצדיק מקיים את העולם. ובאה המשנה ומדגישה שלא תחשוב שנח ואברהם היו דומים (שלכן נח ניצל מהחורבן שהביאו הרשעים, שהוא כגילוי של הצדיק), לכן מדגישה המשנה שזכות הצלת נח היתה בזכות אברהם.