"לבנימן אמר ידיד ה' ישכן לבטח עליו חפף עליו כל היום ובין כתיפיו שכן" (דברים לג,יא). 'דתניא: מה היה בחלקו של יהודה? הר הבית הלשכות והעזרות. ומה היה בחלקו של בנימין? אולם והיכל ובית קדשי הקדשים. ורצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין, ובה היה מזבח בנוי; ובנימין הצדיק היה מצטער עליה לבלעה בכל יום, שנאמר (דברים לג, יב) "חופף עליו כל היום". לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה, שנאמר "ובין כתפיו שכן"' (יומא יב,א). 'הר הבית והלשכות והעזרות – צד המזרחי רוחב הר הבית, עזרת נשים כולה, ועזרת ישראל כולה, י"א אמה של מקום רגלי דריסת הכהנים להלן מרגלי ישראל, ושם המזבח מתחיל. משם ולמערב בחלקו של בנימין, אלא שבמקום מושב המזבח יוצאה רצועה מחלקו של יהודה ונכנסה לקרן מזרחית דרומית. חופף – כאדם המתחכך מחמת שאינו משיג תאותו לשון נזיר (לא יחוף ראשו) (נזיר דף מב.). אושפיזכן – שהיה הארון נתון בחלקו' (רש"י). מכאן יוצא שבנימין זכה שמקום הארון בחלקו – ששם מקום השכינה, בזכות תאותו לקשר לקדושה. בספרי מובאים הסברים אחרים: 'מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? משל למלך שבא אצל בניו לפרקים, כל אחד ואחד אמר: אצלי הוא שורה! קטן שבכולם אמר: אפשר שמניח אבא אחיי הגדולים ושורה עמי? הלך ועמד ופניו כבושות, ונפשו עגומה. ראה אותו אביו, שעמד ופניו כבושות ונפשו עגומה עליו - עכשיו מאכל ומשתה יהיה משלכם, ולינתי אצלו! כך אמר הקב"ה: בית הבחירה יהיה בחלקו של בנימן, וקרבנות מכל השבטים. ד"א, מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? מלמד שכל השבטים נולדו בח"ל ובנימן נולד בא"י. ד"א, מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? כל השבטים היו במכירתו של יוסף, ובנימן לא היה במכירתו של יוסף. אמר הקב"ה: אני אומר לאלו שיבנו בית הבחירה? לא כשיהיו מתפללים לפני איני מבקש עליהם רחמים, איני משרה שכינתי בחלקם, שלא היו רחמנים על אחיהם?. ד"א, מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? משל למלך שהיו לו בנים הרבה. משהגדילו הלך כל אחד ואחד ותפש את מקומו. קטן שבכולם היה אביו אוהבו: אוכל עמו ושותה עמו, נשען עליו ויוצא, נשען עליו ונכנס – כך בנימן הצדיק קטן שבשבטים היה, והיה יעקב אבינו אוכל עמו ושות' עמו, נשען עליו ונכנס. אמר הקב"ה: מקום שסמך צדיק זה ידיו - שם אני משרה שכינתי! לכך נא' "ובין כתיפיו שכן”' (ספרי בפס'). בפשטות כמו שבספרי יש כמה הסברים, כך גם מה שמובא בברייתא בגמ' זה עוד הסבר. אולם נראה יותר מזה, שהברייתא והספרי מכוונים לדברים שונים, שהרי מה שמובא בגמ' שזה מטעם 'ובנימין הצדיק היה מצטער עליה לבלעה בכל יום', לכאורה קצת קשה, שהרי זה מדובר על המקדש בירושלים, והרי בנימין הצדיק נפטר מאות שנים קודם? אלא ודאי שצ"ל ששבט בנימין כולו היה מצטער, ולכן היה ראוי שהארון יהיה בחלק בנימין, ומה שנאמר שבנימין הצדיק היה מצטער הכוונה שמה שהתגלה בשבט בנימין היה נטוע בהם כגילוי מבנימין אביהם, שלכן כביכול שבנימין הצדיק עצמו מצטער כמתגלה בהם. לכן מובן שדרשו גם מפס': 'תנו רבנן: שבעה לא שלט בהן רמה ותולעה. ואלו הן: ... ובנימין בן יעקב ... בנימין בן יעקב, דכתיב (דברים לג, יב) "ולבנימן אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו"' (ב"ב יז,א). 'שלא שלט בהן מלאך המות – אלא מתו בנשיקה על פי שכינה. ישכון לבטח עליו – הכי דריש: ישכון לבטח בנימין על סמיכות ידידות השכינה' (רש"י). הרי שתחילת הפס' מלמד על בנימין הצדיק שהיה דבק בשכינה, וממילא לכן המשך הפס' שדרשו (ביומא) על מקום המקדש, זה כהמשך מכח קשר השכינה לבנימין. אולם זה במשך הדורות שמוכח הקשר לשכינה בשבט בנימין, ושורשו בבנימין אביהם הדבק בשכינה. לכן בספרי העמיקו בדבר, והסבירו מה המיוחד בבנימין שלכן דווקא הוא זכה להיות דבק בשכינה, ולזה הביאו שכל חייו של בנימין זה דבקות בשכינה, ולכן הביאו כמה דעות שבכך משלימים את כל חייו, מלידתו והלאה. בלידתו זה התגלה שנולד בא"י שהיא מקום השכינה. כשהגדיל קצת זה התגלה במכירת יוסף, שהשכינה מתגלה בחיבור בנ"י: 'כשהן אגודים, מקבלין פני שכינה' (תנחומא "נצבים" סימן א), לכן מכירת יוסף זה הרחקת השכינה, וממילא בנימין שלא היה שותף לא פעל נגד השכינה. בהמשך כשהגדיל אחיו התעסקו בענייניהם, והוא עדיין נשאר העיקרי בטיפול ביעקב, ממילא כיון שסמך את יעקב, שהוא מגלה שכינה בעולם, שלכן הוא כעין חלק מהמרכבה: '"וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹקים". אמר ר"ל: האבות הן הן המרכבה, שנא' (בראשית יג) "ויעל אלקים מעל אברהם", "ויעל מעליו אלקים" (שם כח), "והנה ה' נצב עליו ויצב יעקב מצבה" וגו' "ויסך עליה נסך יצק עליה שמן כמלא פי הפך”' (ב"ר פב,ו). וכשהגדיל ונפטר יעקב, נשאר שבנימין הוא הכי קטן בין האחים, ולכן ה' קרבו.