ביום כיפור קוראים במנחה את ספר יונה, מה הטעם לזה? מביא מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ('לזמן הזה', תשרי, 'ספר יונה ויום הכיפורים') שלוש דעות (ראה שם בהרחבה): א: 'והטעם להפטרה זו, ללמד לבני העולם שאין אדם יכול לברוח מפני השם אם עבר עבירות, כמו שכתוב (תה' קלט, ז) "אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך” (ספר אבודרהם, סדר תפלת יום הכפורים). ב: 'ולכן באה נבואת יונה בן אמיתי, להורות כי השם ית' רחמיו על כל מעשיו, ואפי' על אומות העולם, כל שכן בישראל. ולכן אנו מפטירין אותה בזה היום בשעת מנחה, שהיא שעה רצויה, כמו שאמרו ז"ל: לעולם יהא אדם זהיר בתפלת מנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה, שנא' “ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו"' וכו' (דרשות על התורה לרבי יהושע אב"ן שועיב, דרשה ליום כיפורים). ג: 'ומפטיר ביונה לפי שיש בו גודל כח התשובה' (הלבוש [לבוש החור] תרכב,ב). נראה שמעבר לסיבה העצמית של כל אחד שלכן ראוי לקרוא ביוה"כ את ספר יונה (שראוי מצד זה עצמו לקרוא), אולי אפשר שכל אחד מכוון כנגד יסוד ביוה"כ; שהנה מובא בחז"ל שתי סיבות ליוה"כ: א: ' … יום הכפורים, משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות' (תענית ל,ב). ב: 'ולא עוד, אתיא "עצם" מ"עצם" מיום הכפורים, מה להלן (ויקרא כג, כח): "כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפּוּרִים הוּא", שביום הכפורים נמול אברהם; ובכל שנה ושנה הקב"ה רואה דם הברית של מילה של אברהם אבינו, ומכפר על כל עונותינו, שנאמר (ויקרא טז, ל): "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם"' (פרקי דר”א, כט). ונראה שיש עוד סיבה, שזה בשל הסמיכות לר"ה, שלכן ה' נתן לנו זמן לשוב בתשובה, שלכן בכל הזמן של עשי"ת יש עניין של תשובה: 'אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב: מניין לגזר דין של צבור שאינו נחתם? אינו נחתם?! והכתיב (ירמיהו ב, כב) "נכתם עונך לפני”? אלא: אע"ג שנחתם נקרע? שנאמר (דברים ד, ז) "כה' אלקינו בכל קראנו אליו"; והכתיב (ישעיהו נה, ו) "דרשו ה' בהמצאו"? התם ביחיד, הכא בצבור. ביחיד אימת? אמר רבה בר אבוה: אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ' (ר"ה יח,א). לכן גם הדין נכתב בר"ה ונחתם ביוה"כ (ר”ה טז,א), כיון שיש קשר ביניהם. לכן נראה ששלושת ההסברים על ספר יונה הם כגילוי ממהות יוה"כ: לדעה שזה ללמד שאדם לא יכול לברוח מה', זה קשור לסמיכות לר"ה, שה' ברא את העולם וממילא אין אדם יכול להימלט מהקב"ה שהרי הכל שלו. לדעה שזה להראות שה' רחמיו על כל מעשיו, זה קשור לטעם שאברהם מל ביוה"כ, ולכן ביום זה במיוחד ה' מרחם ומכפר לנו, בשל ראית דם מילת אברהם (ועוד שאצל אברהם מתגלה רחמים על כל הבריות, שבזמן סמוך לברית, כשעוד כאב לו מהמילה [שהברית עדיין מורגשת מעשייתה], התפלל על סדום והתווכח עם ה' בניסיון שיכפר להם). לדעה שזה להראות את גודל כח התשובה, זה כנגד הורדת הלוחות השניים שבו מתגלה סליחה ומחילה על חטא העגל הקשה. אולי אפשר ששלושת הדעות כעין משלימות רמז לכח התשובה, לחסד ה' שנתן לנו לשוב בתשובה (שזה מתגלה ביום כיפור שמכפר עם חזרה בתשובה, ולרבי שיוה"כ מכפר אפילו בלי תשובה, עדיין יש כמה עברות שאין יוה"כ מכפר אלא עם תשובה [שבועות יג,א], כך שגם לרבי יש מעלה של כח התשובה ביוה”כ; ובכ”א גם על שאר העברות שה' מוחל אפילו בלי תשובה לרבי, זה מראה על חסד ה' שמוחל, ולכן כעין רמז לחסד התשובה שה' קבע בעולם סליחה ומחילה): '"טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך" וגו' (תהלים כה, ח). שאלו לחכמה: החוטא מהו עונשו? אמרה להם: "וחטאים תרדף רעה" (משלי יג, כא). שאלו לנבואה: החוטא מהו עונשו? אמרה להם: "הנפש החוטאת היא תמות" (יחזקאל יח, ד). שאלו לתורה: חוטא מה עונשו? אמרה להם: יביא אשם ויתכפר לו. שאלו להקב"ה: החוטא מהו עונשו? א' להם: יעשה תשובה ויתכפר לו, הדא היא דכת' "טוב וישר ה'” וגו' (תהלים כה: ח). א"ר פינחס: למה הוא טוב? שהוא ישר, למה הוא ישר? שהוא טוב. "על כן יורה חטאים בדרך", שהוא מורה לחטאים דרך שיעשו תשובה' וכו' (פסיקתא דר"כ כה,ז). נראה שכנגד תשובת החכמה שחטאים ירדפו אותו, זהו שאי אפשר לברוח מה', אלא הרעה תרדוף אותו, ובתשובה ה' מוחל ולא תרדוף אחריו הרעה. כנגד רחמיו על כל מעשיו, שלא רוצה בהשמדתם, זהו כנגד תשובת הנבואה שימות, שה' לא רוצה במיתתם אלא בחזרתם בתשובה. כנגד גודל כח התשובה, זה כנגד תשובת התורה שדורשת קרבן, שה' אפילו לא דורש הבאת קרבן, אלא רק שישוב בתשובה ומיד יסלח לו. כך שקריאת ספר יונה מכריזה בעולם בשורשה את כח מעלת התשובה והכפרה, שכך ה' יזכנו לרחמים גדולים ויכפר לנו ביום הדין, כשאנו שבים אליו בתשובה, מכח חסד התשובה ששם בעולם.