קטן בסוכה
נכתב על ידי איתיאל, 10/9/2021
שמעתי מאמו"ר דרוש בעניין:
למעשה יש שלוש שיטות:
רבי ינאי - נפנה ואין צריך לאימו לקנחו.
רשב"ל - אינו ניעור וקורא (פעמיים) לאימו.
שמאי הזקן - מרגע שנולד.
ובעומק העניין:
נחלקו התנאים במהות מצוות סוכה, אם "בסוכות הושבתי" - בסוכות ממש או בענני כבוד.
לפי השיטה "בסוכות ממש", צ"ע מה עניין החג? מה הנס שעליו מודים?
רבי ינאי מסביר שההודאה היא על כך שה' סידר שנהיה עם מסודר. עם סוכות שיש בהן השראת שכינה. מחנה שעליו נאמר "והיה מחנך קדוש". וכך רואים בכל תחילת ספר במדבר, שיש סידור מיוחד, איש על מחנהו ואיש על דגלו, סביב למשכן יחנו.
התנאי לקדושה הוא שיש מעלה בגינוני מלכות, סדר וניקיון. במחנה בני ישראל נאמר שהטמא משולח מתוכו, וכן "ויד תהיה לך מחוץ למחנה" - מקום מסודר מחוצה לו לעשיית הצרכים. על כך שהקב"ה קבע לנו מחנה מסודר כזה אנו חוגגים את הסוכות. סוכות ממש - שמסודרים בסדר ומופת אלוקי ושכינה שרויה בתוכו.
דעת רבי ינאי שכדי להיות שותף למהלך הזה של הסוכות צריך קודם כל להיות בעל ניקיון. ילד שיודע לקנח את עצמו. ודוק - אין בכל בעלי החיים שום חיה שמקנחת עצמה אחר עשיית צרכיה. רק בני האדם במעלה זו.
עניין שני בסוכות הוא הביטחון שלנו בקב"ה. העובדה שאנו יוצאים מדירת קבע לדירת עראי והיא מבטחנו, מתוך האמונה שהשראת השכינה של הקב"ה עליה היא הנותנת לנו כוח. ב"מאמרי ראיה" הרב עומד על כך שהסוכה היא הדימוי למבצר עוז - "כי יצפנני בסוכה ביום רעה" - למרות שהסוכה היא דווקא מבנה רעוע, שתי דפנות וטפח, דופן עקומה ולבוד. כוחה של הסוכה הוא רק במה שאנו בטוחים בה' שציווה עליה. לשון הרב:
כי באיזה אופן תוכל הסוכה הפרוצה ופתוחה מעברים ליהפך לבית דירה? הוי אומר לא מפני החוזק החמרי שבמחיצותיה הקלושות והחלשות, אלא מפני שהחוק, דבר ד', הוא אשר גזר אומר שבימי החג הקדוש הזה חג האסיף, זאת היא בית דירתנו.
דעת ריש לקיש שכל עוד התינוק סומך על אימו ואינו מוכן לצאת ממנה לביטחון בה' - הוא עדיין לא שייך במהות מצוות סוכה. כלשון המזמור לאחר "כי יצפנני בסוכה" - "כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני". אמנם, עדיין נדרשת מהאדם השתדלות ומותר לו לבטוח מעט כדרך העולם. אבל לדעת שמאחורי הכול עומד הקב"ה. לכן גם הגדולים קמים וצועקים "אמא", אבל מי שממשיך לצעוק "אמא אמא" אינו בביטחון (כפי שמסבירים על יוסף הצדיק, שנכון היה בהשתדלות להזכיר דרך שר המשקים. אבל פעם אחת, והוא ביקש פעמיים "כי אם זכרתי והזכרתני").
דעת שמאי היא שעניין הסוכות הן ענני כבוד. בתפילת ראש השנה אנו פותחים את זכרונות במילים "אתה נגלית בענן כבודך". לכאורה ענן הוא ההיפך מגילוי. הענן מטשטש, מכסה, מסתיר. גילוי השכינה הוא בכך ש"בתוך ההסתרה נמצא ה' יתברך". אפשר לומר שהגילוי הכי גדול של השכינה במציאות היא בדבר הכי טבעי - בלידה. אומרים ש"אין אתיאסטים בחדר לידה". לכן לדעת שמאי גם תינוק שייך בנס של הסוכה, שענני הכבוד של השכינה הנמצאת בכל מקום טבעי.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
