חינוך קטן בתפילין
נכתב על ידי איתיאל, 10/9/2021
במסכת ברכות נאמר שקטן פטור מן התפילין (ולא חילקו גיל חינוך או לא). ולכאורה סותר את סוגייתנו.
בברכות פרש"י:
קטנים - אפילו קטן שהגיע לחנוך, לא הטילו על אביו לחנכו בקריאת שמע, לפי שאינו מצוי תמיד כשמגיע זמן קריאת שמע. ומן התפילין - משום דסתם קטן אינו יודע לשמור גופו שלא יפיח בהן.
יוצא מרש"י שחששו להפחה ולכן כל קטן פטור.
ואילו בסוגייתנו רש"י לא מזכיר את עניין ההפחה, אלא רק את החשש שיכנס בהן לבית הכסא.
וכבר הזכרנו בלימוד במסכת ברכות שיש מחלוקת ראשונים אם חוששים להפחה (נפק"מ לכמה עניינים, כמו שנת עראי בתפילין והטלת מ"ר, ואכמ"ל).
*
משמע שרש"י הבין שיש מחלוקת בין הסוגיות, ונחלקו לעניין חשש להפחה.
הסוגיה בברכות חוששת להפחה ולכן פוטרת קטן, והסוגיה אצלנו לא חוששת להפחה ולכן מחייבת קטן.
ומה פסיקת ההלכה למעשה ע"פ רש"י?
אי אפשר לדעת, כי פירוש רש"י לגמרא אינו פסיקה (יש לנו פסיקות מרש"י בשו"ת). דרכו לבאר את הסוגיה לפי ההבנה באותו מקום, ואינו חושש אם אח"כ הגמרא תדחה ותסביר אחרת או תפסוק אחרת להלכה.
*
אבל התוספות ביקשו ליישב בין הסוגיות (כדרכם), וביארו שהגמרא בברכות מיירי בקטן שלא הגיע לחינוך.
וכשיטת התוספות משמע ברמב"ם ובטור שהעתיקו להלכה בפשטות את הסוגיה אצלנו, שקטן היכול לשמור עצמו - אביו חייב ליקח לו תפילין.
לעומתם, בעל העיטור פירש שקטן ודאי אינו יכול לשמור עצמו, והגמרא בסוכה מיירי אחרי גיל י"ג ויום אחד.
לכאורה אם כן לא ברור מאי קמ"ל הגמרא, הרי מאי שנא תפילין מכל שאר מצוות שחייבים בהן מגיל 13?
עוד הקשה הפמ"ג:
אם כן, מה הכוונה שאביו חייב ליקח לו תפילין?
הרי הוא כבר גדול ברשות עצמו, ומה אביו חייב מדינא כלפיו (אחרי שבירך "ברוך שפטרני"...)?
ואם מדובר שאין לנער ממון משלו לקנות - הרי החיוב כלפיו בגיל זה הוא כמו כלפי כל עני שבישראל, שכל ישראל חייבים עליו!
אלא ביאר שמיירי שהגיע לגיל י"ג ועדיין לא הביא שתי שערות, שנחשב קטן להוציא אחרים ידי חובתן, ובכ"ז חייב בתפילין ואביו חייב לחנכו בזמן זה.
וכתב הביאור הלכה שהמעיין בעיטור יראה שכוונתו שגם גדול פטור אחרי גיל 13 אם אינו יכול לשמור עצמו, וזה החידוש שבאה התוספתא להשמיענו (ולא באה בכלל לדבר מצד דין חינוך).
*
למעשה סיים הב"י:
"ואינה כדאי להוציא הברייתא מפשוטה דמשמע דקטן ממש קאמר. וכן נראה דעת כל הפוסקים שכתבו קטן סתם, דמשמע דבקטן ממש מיירי".
ובשו"ע פסק שקטן היודע לשמור תפילין בטהרה, שלא יישן בהן ולא יפיח בהן - חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו.
(בהערה: הרמ"א הוסיף בדברי השו"ע את דברי רש"י: ושלא ליכנס בהן לבית הכסא.
והגר"א כתב שהוא פשיטא וכל שכן. שאם יודע להיזהר שלא יפיח, פשיטא שלא ייכנס בהן להדיא בבית הכסא. וכבר פירשנו שמשמעות דברי רש"י אצלנו אינה אלא להקל, שהשימור הוא רק שלא ייכנס בהן לביה"כ ותו לא).
*
והרמ"א כתב: ויש אומרים דהאי קטן דוקא שהוא בן י"ג שנים ויום אחד (בעל העיטור). וכן נהגו ואין לשנות.
ואמנם כמה מפוסקי אשכנז השיגו על זה. הב"ח כתב שילד בן י"ב שכבר לומד תלמוד - צריך להניח תפילין.
ופוסקי אשכנז רבים כתבו שלמעשה המנהג להקדים חודש או חודשיים לפני גיל י"ג.
***
ידוע שבתקופת הגאונים והראשונים היה ריפיון בקיום המצווה. חששו מנקיות וקדושה. ויש עדויות רבות בפוסקים שרובא דעלמא לא הניחו, רק חסידים.
וכמה מהראשונים התעוררו לחזק את המצווה בקרב העם עד שהיום היא בגדר דבר בסיסי אצל יהודי דתי.
כנראה כשחיזקו את הדבר הדגישו את החיוב על הגדולים, והקטנים נשארו במנהג הקדום.
וכך כתב "ערוך השולחן" -
ולעניות דעתי נראה דוודאי מעיקר הדין כן הוא כדעת כל הראשונים. אלא דזה היה בזמן התלמוד שהיו פרושים וזריזים, אבל עכשיו אין לנהוג כן. ולזה כתבו דהכי נהגו ואין לשנות, כלומר: דעכשיו אי אפשר לסמוך על שום קטן כשהוא קודם שלוש עשרה שנה, והלואי שיזהרו בקדושת תפילין בהיותם בני שלוש עשרה.
מאידך, אחרים כתבו דהאידנא שמניחים רק בעת התפילה כל שכן שקל יותר לשמר, וצריך להחמיר בזה.
***
מעניין שכאן הדיון של רבי יוסף קארו הוא עיוני. כך משמעות הסוגיה, ולכן זה הפסק.
לעומתו הרמ"א פוסק על פי המנהג (ומיישב אותו בדוחק על פי העיטור).
דומני שיש כאן "לשיטתייהו", ואכמ"ל. ורק כנקודות בולטות: כמות הפעמים שהשורש נה"ג מופיעה ברמ"א גדולה ובולטת מאוד. ובכלל, בהקדמתו לדרכי משה כותב כסיבה מרכזית לחיבור: "ואם יפסוק אדם אחרי דבריו (של הב"י), בפרט בדיני איסור והיתר אשר יסד בשולחן ערוך שלו - יסתור כל מנהגים שנוהגים בהם במדינות אלו".
ואפשר לומר שלמרות שפשטות הסוגיה ודעת רוב הפוסקים שצריך לחנך קטן בתפילין, בכך שלא עושים זאת מפני המנהג - אנו מחנכים את הקטן בחשיבות המנהג, ב"אל תיטוש תורת אימך" (אמנם ב"שב ואל תעשה")...
*
אצל עדות המזרח פסק השו"ע התקבל, והמנהג היה להקדים תפילין כמה שנים לפני תפילין (כך מעדויות החיד"א ועד הרב משאש).
אבל בימינו, כשעלו לארץ נחלש מנהג זה, והמנהג הנפוץ להניח רק לקראת בר המצווה.
מסתבר שהסיבה היא ההשפעה האשכנזית, ובעיקר שהנחת תפילין הפכה לסמל סטטוס לבר מצווה.
אציין כאנקדוטה, בילקוט יוסף כותב את דברי השו"ע, ומסיים שכך נהוג.
עם זאת, מיד בסעיפים הבאים ניכר שאין זה המנהג הרווח.
הוא מזהיר שאם דוחים מסיבה כלשהי את חגיגת בר המצווה או העלייה לתורה (בשביל אורחים וכדומה) - עדיין הנער מחוייב בתפילין מתאריך יום הולדתו.
וכן מזכיר שחישוב יום ההולדת הוא על פי התאריך העברי ולא הלועזי.
ניכר שהתפיסה הפשוטה אצל הציבור מקשרת בין בר המצווה לתפילין.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
