עיונים לשוניים - פקידת חנה: שלתך
נכתב על ידי איתיאל, 9/9/2021
וַיַּ֧עַן עֵלִ֛י וַיֹּ֖אמֶר לְכִ֣י לְשָׁל֑וֹם וֵאלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל יִתֵּן֙ אֶת־שֵׁ֣לָתֵ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר שָׁאַ֖לְתְּ מֵעִמּֽוֹ.
כתב הרד"ק: חסר אל"ף , והוטלה תנועתה על השי"ן , כי משפטו 'שאלתך'.
היינו נשילת גרוניות, שהיא תופעה ידועה.
וחז"ל דרשו לשון שליה, יתן לך את ההריון המיוחל על ידך.
*
יש מפרשים שפירשו "יתן" לשון בקשה וייחול (ומצינו שאף בקשות נאמרות בלשון עתיד ולא בציווי. חצי מבקשות העמידה כך ועוד רבות. ובפרט כאן שאינו פונה בגוף שני לה', אלא בגוף שלישי).
אבל רבי יוסף קרא האריך כאן שהוא לשון עתיד, בישר לה נבואה:
כאן השמר לך פן תנקש אחרי הסומים הפותרים יתן - 'דוניר' בלעז , בלשון בקשה , ונמצאו עוקרין בפתרון תיבה זה כל הפרשה; שאם תפתר יתן זה לשון בקשה , נעו מעגלותיה של פרשה זו , ולא תדע מהו שאומר בסמוך ותלך האשה לדרכה ותאכל ופניה לא היו לה עוד - פנים זעומות; מה ראתה שלא היו לה פנים עוד , ומה ראתה שאכלה? אם מפני תפלתו , שביקש: אלהי ישראל יתן את שלתך , הרבה התפללו ולא נענו; וגם כשתגיע למקרא שבסמוך "אך יקם יי' את דברו" (להלן , כג) , אם לא תלחץ ותסמך על המדרש שאמרו רבותינו (מ"ש ג , ד) ― שנה שנולד בה שמואל היה קול יוצא בעזרה: שנה זו יולד בן ושמו שמואל , והוא יושיע את ישראל מכף פלשתים , ועליו תצלח רוח אלהים; וכל אשה שהיתה יולדת היתה מוציאה שמו שמואל , וכיון שגדל ורואין מעשיו אומרים: אין זה שמואל; אף חנה כשנפקדה הוציאה שמו שמואל , אמר לה אלקנה אישה: "שבי עד גמלך אותו אך יקם יי' את דברו" , שיצא קול בעזרה אל הילד בדבר זה ― תוכל לדחות המציקים לך. אך דע לך , כשנכתבה הנבואה , שלימה נכתבה עם פתרונה וכל הצורך , שלא יכשלו בה דורות הבאים , וממקומו אין חסר כלום; ואין צריך להביא ראיה ממקום אחר , ולא מדרש , כי תורה - תמימה נתנה , תמימה נכתבה , ולא תתחסר כל בה , ומדרש חכמינו - כדי להגדיל תורה ויאדיר; אבל כל מי שאינו יודע פשוטו של מקרא , ונוטה לו אחר מדרשו של דבר , דומה לזה ששטפתהו שבולת הנהר ומעמקי מים מציפין , ואוחז כל אשר יעלה בידו להינצל; ואלו שם לבו אל דבר יי' , היה חוקר אחר פשר דבר ופשוטו , ומוצא לקיים מה שנאמר "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת יי' ודעת אלהים תמצא" (מש' ב , ד - ה); כמו בכאן , שאם תפתור לכי לשלום ואלהי ישראל יתן את שאלתך - 'יתן' לעתיד , 'דונרד' בלעז , ולא לשון בקשה , שנתנבא עליה שעתיד הקדוש ברוך הוא למלאות שאילתה ששאלה ממנו; ולפי שבטחה על נבואתו הלכה לדרכה וזהו שחנה אומרת לעלי בסוף העניין "אל הנער הזה התפללתי ויתן יי' לי את שאלתי אשר שאלתי מעמו" (להלן , כז).
*
ולפי חז"ל נלענ"ד לבאר:
עלי בירך את חנה כשהוא לא ידע מה היא התפללה, כי זה היה בלחש.
וגם אחרי שגער בה היא לא הסבירה, אלא אמרה באופן כללי "אשה קשת רוח אנכי ואשפוך את נפשי לפני ה'".
והוא בירך שתפילתה תתקבל: לכי לשלום ואלקי ישראל יתן את שלתך אשר שאלת מעמו.
ורק קיצר בלשונו ואמר "יתן את שלתך".
והיא הבינה שלא לחינם נפל בלשונו "שלתך" לשון שליה, אף שלא ידע שעל זה התפללה. ומכאן הבינה סימן משמים שהתקבלה תפילה, ובטחה בזה והלכה לאכול בשמחה.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)