במנחה ביוה"כ קוראים את ספר יונה, כמובא בשו"ע: 'ומוציאין ספר תורה וקורים שלשה בפרשת עריות עד סוף הפרשה, והשלישי מפטיר ביונה' (שו"ע או"ח תרכב,ב). (על הסיבה מדוע קוראים ספר יונה ביוה"כ כבר עמדו הראשונים, ראה דברי מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ב'לזמן הזה' תשרי 'ספר יונה ויוה”כ'). יונה הנביא נשלח להודיע לאנשי נינוה שהעיר עומדת ליחרב אם לא ישובו בתשובה, נראה שכל נביא שמקבל נבואה יש בזה משום קשר למהותו שלכן ראוי שהנבואה תתגלה דרכו, וכך גם נראה שלא סתם כך נבחר יונה להתנבא על נינוה, אלא הוא במיוחד ראוי ליתנבא על זה, מדוע? חז"ל אומרים על יונה הנביא: 'א"ר יונה: יונה בן אמיתי מעולי רגלים היה, ונכנס לשמחת בית השואבה ושרת עליו רוח הקודש; ללמדך שאין רוח הקדש שורה אלא על לב שמח. מ"ט? (מ"ב, ג) "והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלקים"; א"ר בנימין בר לוי: והיה כנגן במנגן אין כתיב כאן, אלא והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלקים' (יר' סוכה ה,א). ממילא המיוחדות של נבואת יונה היא בכך שמודגש בה ההגעה לנבואה מכח השמחה. והנה נאמר בתורה בקללות, שהשורש לכל הרעה זה: “תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל" (דברים כח,מז), שהמניעה משמחה בעבודת ה' היא שגורמת לצרות להגיע. והנה מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מסביר (ב'מועדי ישראל' – 'סירובו של יונה הנביא להתנבא על נינוה') שיונה הנביא לא רצה להתנבא על נינוה כיון שהם יהיו קשורים בעתיד לחורבן המקדש. ממילא לפי כל זה נראה שה' בכוונה בחר ביונה, כיון שהוא זה שיגרום לנינוה שלא תחרב, והם יחריבו את המקדש, שזה קשור לאי השמחה במצוות; לכן דווקא יונה שנבואתו קשורה לשמחה, ובפרט לשמחה של מצוה (שקיבל נבואתו מכח שמחת בית השואבה) הוא זה שגורם שלא תחרב נינוה והם בעתיד יביאו צרות על בנ"י בשל חוסר השמחה במצוות שבבנ”י. עוד נראה שיונה הוא הילד שהחיה אליהו (כך מעמיד מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, שם) ממילא בו יש גילוי של כעין לעתיד לבא, כגילוי של תחיית המתים, ובפרט שאליהו הדגיש שתחייתו היא כלימוד על תחיית המתים, כמובא בחז"ל: ' … עמד אליהו ז"ל והיה מתפלל לפני הב"ה ואמ' לפניו: רבון כל העולמים, לא דיי כל הרעות שעברו על ראשי אלא אף האשה הזאת שאני יודע שמתוך צרת בנה דברה דבר שלא נעשה הביאה עלי לעשקני, עכשו ילמדו כל הדורות שיש תחיית המתים, "השב הנפש הילד הזה לקרבו", ונעתר לו, שנ' "וישמע ה' בקול אליהו" וכו', וכתיב אחר אומ' "ויקח אליהו את הילד" וכו'' (פרקי דר"א, לג), כך שביונה מתגלה כעין לימוד לעתיד לבא. והנה במעשיו של יונה נגרם שלא תחרב נינוה, והם יחריבו בהמשך את ירושלים, שמצד החורבן זה אסון, אולם החורבן הוא השורש לבניין העתידי, כמו שמובא בחז"ל: ' … א"ר בון: מה לנו ללמוד מן הערבי הזה, ולא מקרא מלא הוא? (ישעיהו י לד) "וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל", מה כתיב בתריה (ישעיהו יא א) "וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי"' (יר' ברכות ב,ד) [ראה בהרחבה ב'לזמן הזה' אב 'הצומות יהפכו לימים טובים', למרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן שליט”א]. לכן דווקא יונה שמת וקם לתחיה ע"י אליהו, הוא מרמז על חורבן (שזה כעין מיתה) ועל שמזה צומחת הגאולה העתידית (שזהו שקם לתחיה ע"י אליהו, שקימה לתחיה זהו כבניין חדש, וע"י אליהו שהוא המכריז על בואו של המשיח). שכך דווקא יונה התנבא וגרם שבסוף יחרב המקדש, לומר שבו יש את השורש לגאולה העתידית (שיונה מלמד על העתיד, כמו שמלמד בתחייתו על תחיית המתים). עוד נראה שמובא ביר': 'א"ר יונה: יונה בן אמיתי נביא אמת היה, את מוצא בשעה שאמר לו הקב"ה "קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני", אמר יונה: יודע אני שהגוים קרובים תשובה הן, והריני הולך ומתנבא עליהם והם עושין תשובה, והקב"ה בא ופורע משונאיהן של ישראל; ומה עלי לעשות? – לברוח, "ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' וירד יפו וימצא אניה באה תרשיש ויתן שכרה וירד בה" וגו' (יר' סנהדרין יא,ה). ומדגיש רש"י: 'ומה ראה יונה שלא רצה לילך אל נינוה? אמר: העכו"ם קרובי תשובה הם, אם אומר להם ויעשו תשובה נמצאתי מחייב את ישראל שאין שומעים לדברי הנביאים' (רש"י יונה א,ג). רש"י מדגיש, שהקטרוג על ישראל הוא לא רק משום שהגוים שבים בתשובה מהר יותר, אלא גם מודגש שלא נשמעים לנביאים שמוסרים את דבר ה' שיחזרו בתשובה (לעומת הגוים ששמעו לנבואת יונה). לכן אפשר שדווקא יונה שהתנבא בשמחת בית השואבה, שניסוך המים עבר במסורת מסיני (תענית ג,א), זה כעין דימוי לדברי הנביאים שמביאים את דבר ה', כמו שמוסרים לנו הת"ח את המסורת שעברה בע"פ מה נאמר למשה בסיני. לכן דווקא יונה ראוי להתנבא לנינוה, בהיותו מדגיש במהות נבואתו את השמיעה לדבר ה' אלינו (שהרי התנבא מכח שמחת בית השואבה שזה שאיבה בשביל ניסוך המים), שבכך כעין מעלה סנגוריה שאנו כן שומעים לדבר ה', ולכן שלא יעלה קטרוג בהשוואה למהירות השמיעה לדבר ה' אצל הגוים ששבים בתשובה. אולי בזה גם טעם לקריאה בספר יונה ביוה"כ, להעלות את זכרנו לפני ה' שאנו שומעים לנביאים (ולכל דבר ה'), וממילא גם שבים בתשובה.