עיונים לשוניים - סליחות ערב ראש השנה: פיצה
נכתב על ידי איתיאל, 9/9/2021
"שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אָמַר בְּפִיצָה".
בסליחות נמצאת המילה "פיצה" פעמים רבות, במשמעות דיבור (ולא במשמעות 🍕...). גם כפועל - "פץ", "פצו".
מה המקור לשורש זה?
במקרא מצאנו (מספר דוגמות):
* "ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך" (בראשית ד, יא).
* "ואנכי פציתי את פי אל ה' ולא אוכל לשוב" (שופטים יא, לה).
* "ואתה בן אדם... פצה פיך ואכול" (יחזקאל ב, ח).
* " פצו עלי פיהם, אריה טורף ושואג" (תהלים כב, יד).
* "הנותן תשועה למלכים, הפוצה את דוד עבדו מחרב רעה" (תהלים קמד, י).
* "ולא היה נודד כנף, פוצה פה ומצפצף" (ישעיה י, יד).
* "ואיוב הבל יפצה פיהו, בבלי דעת מילין יכביר" (איוב לה, טז).
* " פצו עלינו פיהם כל אויבינו" (איכה ג, מו).
מסתבר שבלשון המקרא פירוש המילה הוא קרוב לפותח. ולפי ההקשר, יש "הפוצה את דוד" - כלומר: פותח את צרותיו וכבליו ומחלץ אותו.
עם מושא יש לנו "פוצה פה" - כלומר פותח את פיו = מדבר, וכך בשופטים ובאיוב. אך זה אינו הפירוש היחיד של הביטוי. כפי שהובא, "פצה פיך" ביחזקאל פירושו לפתוח את פיו לאכול, וכן האדמה פוצה את פיה לבלוע. ויש פציית פה להשמיע קול, אך לא דיבור. כמו בישעיהו - צפצוף הציפור, או בתהלים שאגת האריה.
הפייטנים השתמשו במשמעות פציית פה של דיבור והבטחה, והם כבר השתמשו בשורש לבדו במשמעות דיבור (בלי מושא של "פה"), ואף יצקו ממנו שם עצם "פיצה".
*
מצוי בלשון הפיוט חילוף גזרות בין נלי"ה לעו"י. כאן נגזר המשקל כמנהג החלולים (כמו שירה, ריצה, בינה, רינה, גילה), למרות ש"פצה" הוא מנלי"ה. גם הפועל "פץ" - כמו רץ, שר. ואילו בגזרת נלי"ה היה צריך להיות "פצה".
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
