"את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אתו תשמרו לעשות לא תסף עליו ולא תגרע ממנו" (דברים יג,א). 'ד"א: "לא תוסף עליו". מנין שאין מוסיפים לא על לולב ולא על הציצית? ת"ל: (ו)לא תוס(י)ף עליו. ומנין שאין פוחתים מהם? ת"ל [ו]לא תגרע ממנו' (ספרי). חז"ל מביאים בספרי שתי דוגמאות למצוות שבהם ניתן להוסיף או להפחית. מדוע אמרו דווקא את אלו הרי יכלו להביא גם דברים אחרים? נראה שראו כרמז בפס' שלפני ואחרי כעין רמז להדגיש מצוות אלו. בפס' קודם נאמר "לא תעשה כן לה' אלקיך כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלקיהם כי גם את בניהם ואת בנתיהם ישרפו באש לאלהיהם" (יב,לא). שיש בזה רמז לקבוצת אנשים והיחס שלהם לאלקים, ולכן ראו בזה כרמז למצוות לולב שעליו דרשו חז"ל: 'ד"א "פרי עץ הדר" אלו ישראל. מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים. "כפות תמרים" אלו ישראל, מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח, כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים. "וענף עץ עבות" אלו ישראל, מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. "וערבי נחל" אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. ומה הקב"ה עושה להם? לאבדן אי אפשר, אלא אמר הקדוש ברוך הוא: יוקשרו כולם אגודה אחת, והן מכפרין אלו על אלו. ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה, הה"ד (עמוס ט, ו): "הבונה בשמים מעלותיו". ואימתי הוא מתעלה? כשהן עשויין אגודה אחת, שנאמר "ואגודתו על ארץ יסדה", לפיכך משה מזהיר לישראל "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן"' (ויק"ר ל,יב). שיש במצוות לולב קשר בין אנשים וחיבור לאלקים, שזה כרמוז בדברי הפס' שהגוים היו שורפים את בניהם ובנותיהם כעבודה לאלוהיהם, שבנים ובנות קשורים להוריהם, כעין שבלולב כל בנ"י קשורים, ובזה עובדים את ה', שמגלים את מלכותו, שכך בשריפה באש עשו הגוים כגילוי לאלהיהם. בגוים עשו באש לאלהיהם, ובנ"י עושים זאת במצוות לולב, שמעלת המינים האלו שגודלים על המים ('א"ר אליעזר: הואיל וארבעת מינין הללו אינן באין אלא לרצות על המים, וכשם שארבע מינין הללו אי אפשר בהם בלא מים, כך אי אפשר לעולם בלא מים' [תענית ב,ב]), לכן זה ההיפך מהאש של הגוים, שהמים מכבים את אש הע"ז של הגוים. בפס' שאחרי מצוות לא תוסף נאמר "כי יקום בקרבך נביא או חלם חלום ונתן אליך אות או מופת. ובא האות והמופת אשר דבר אליך לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם ונעבדם" וגו' (פס' ב-ג). שזה מזכיר את מצוות ציצית שנאמר בה על התכלת שבציצית: 'דתניא, היה ר"מ אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, שנאמר (שמות כד, י) "ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר", וכתיב (יחזקאל א, כו) "כמראה אבן ספיר דמות כסא"' (סוטה יז,א). כך שזה רומז לזה, שהנבואה קשורה להשראת שכינה על האדם – שה' מוסר לו נבואתו, ובזה הנביא מקבל דימויים בנבואתו, כעין שהתכלת מרמזת ומלמדת על דימוי שדרכו יש קשר לה'. התכלת והציצית מרמזות על ה' כדי שאדם ישמור את מצוות ה', ומדגישה התורה שלזה יצאנו ממצרים כדי שה' יהיה אלוקינו: "דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת. והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם ולא תתרו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם. למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדשים לאלקיכם. אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים אני ה' אלקיכם" (במדבר טו,לח-מ). שזה ההיפך מאותו הנביא שמתנבא ללכת לעבוד ע"ז כאלוה במקום את ה' כאלוק, ובציצית אנו מתחברים לה' (ע"י ראית הציציות והתכלת שמדבקים בזה בה'). נראה שהמשותף בשני מצוות אלו (ציצית וארבעת המינים) זה שבהם מודגש החיבור לה' דרך הדברים הטבעיים, שדרך ארבעת המינים שהם צמחים מרמזים על האחדות לעבודת ה', ובתכלת (שזה מ-חי) מרמזים על דימוי לכסא הכבוד, ובנוסף ארבע כנפות שבצדדי הבגד כעין רמז שכל העולם על ארבעת רוחותיו הכל למען גילוי שם ה' בעולם, למען קידוש שם ה' בעולם, ומצוות ארבעת המינים זה בחג סוכות בו אנו יוצאים לחסות תחת צל השכינה בסוכה ואז לוקחים את הלולב כביטוי לפעולה באחדות להתעלות שם ה' בעולם (כדברי המדרש), שכל זה מרמז שכל העולם כולו לה', שכל העולם יהיה כמקדש לה'. לכן מודגש בזה חשיבות השמירה על דיוק במה שהתורה ציוותה, שלא להוסיף או לגרוע, שבזה מקלקל את גילוי ה', כיון שהדברים מדוייקים לתיקון עולם. ומי שמשנה מהמצווה יש בזה משום עיוות המצווה, שכביכול לא ה' ציווה אלא זהו עשיה שלך שלא דבוקה בשורשה ולא מקדשת את העולם. שזהו תחילת הפס': "את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אתו תשמרו לעשות" שיש לשמור את מצוות ה', וזה ע"י ש"לא תסף עליו ולא תגרע ממנו", שאם הוספת או גרעת זה אי עשיה של ציווי ה', אלא פעולה שלך שאינה קשורה בשורשה ברצון ה'.