"ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח,ח). 'דאמר רב יוסף ואיתימא רבי יצחק: כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה, שנאמר (דברים ח, ח) "ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש"' (ברכות מא,א). בפס' נאמר פעמיים המילה "ארץ" ולכן מי שקרוב יותר ל"ארץ" הוא קודם בברכה (שכך יוצא הסדר: חיטה, זית, שעורה, תמר, גפן וכו'). אולם מדוע בכלל התורה חילקה את הפס' ב"ארץ" פעם נוספת, למה לא פשוט לומר הכל בהמשך אחד? נראה שיש עניין חשוב לומר פעמיים את המילה "ארץ", כדי לומר שבא"י זו לא סתם ארץ שיש בה מצוות ומעלות, אלא יש בה ממש חיבור לשמים, שא"י כגילוי של השמים. לכן נאמר פעמיים "ארץ" בהקשר לפירות שנשתבחה בהם א"י, כנגד הארץ שלמטה וכנגד הארץ שלמעלה, שבאכילת פירות הארץ שלמטה מתחברים לארץ שלמעלה, כמו שאומר הב"ח: 'קדושת ארץ הנשפע בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ ... באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה' (ב"ח או"ח סימן ר"ח). נראה שלכן בארץ הראשון מובא חיטה שעורה גפן ותאנה, שזה מזכיר את פרי עץ הדעת: 'דתניא: אילן שאכל ממנו אדם הראשון; רבי מאיר אומר: גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין, שנאמר (בראשית ט, כא) "וישת מן היין וישכר". רבי נחמיה אומר: תאנה היתה, שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו, שנאמר (בראשית ג, ז) "ויתפרו עלה תאנה". ר"י אומר: חטה היתה, שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן' (ברכות מ,א). שכך מזכיר בהקשר ל"ארץ", שיש בעולם גילוי של תוצאות מחטא עץ הדעת שאותו יש לתקן, וזה נעשה במיוחד ע"י קיום תורה ומצוות בא"י, ולכן מוזכר חיטה ושעורה כדעת ר”י (שגם שעורה הוא דגן ולכן קשורה בעניין של עץ הדעת כר"י, שאמנם אמר חיטה, אבל הדגיש שזה קשור לדגן, כך שאמנם לשיטתו עץ הדעת היה חיטה אבל יש גילוי קרוב לזה גם בשעורה), וגפן כדעת ר"מ, ותאנה כדעת ר"נ. וממשיך ברימון שמרמז על חיבור התורה בבנ"י, שאנו דבוקים לגמרי בתורה, שאיתה מתקנים את העולם מחטא עץ הדעת: 'ריש לקיש אמר מהכא: (שיר השירים ו, ז) "כפלח הרמון רקתך" – אפילו ריקנין שבך מלאין מצות כרמון' (סנהדרין לז,א). לכן גם הובאו חמשה מינים בארץ הראשונה כרמז לתורה (חמשה חומשים) שאיתה מתקנים את העולם. בארץ השניה יש רמז לארץ העליונה, שזהו ב"זית שמן" שמודגש השמן, שאיתו מדליקים אור, כרמז לאור התורה: "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו,כג). גם בתמר מודגש "דבש" כרמז להארה של העיניים ע”י מתוק, כמו שמצאנו אצל יונתן: 'ויטבל אותה ביערת הדבש וישב ידו אל פיו ותראנה [ותארנה] עיניו" (שמואל א יד,כז) [אף רמז ב"דבש" תמרים כנגד דבש דבורים, כרומז זה לזה], שזה רומז לתורה ומצוות: "פקודי ה' ישרים משמחי לב מצות ה' ברה מאירת עינים" (תהלים יט,ט), שכך זהו רמז לארץ העליונה, לגילוי השכינה והקדושה. ובו (בארץ השני) יש שני דברים, כרמז לגילוי של הארץ העליונה בארץ ע"י מעשינו, שזה תלוי במעשינו, כמו שהביא הב"ח: 'כי על כן הזהיר ואמר בסוף פרשת מסעי: "לא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל", ואמר אם תטמא את הארץ נמשכת הטומאה גם בפירותיה היונקים ממנה, וכבר נסתלקה השכינה מקרב הארץ אשר אני שוכן בתוכה ממש בגוף הארץ, נסתלקה מפני הטומאה שטמאתם, ונמשך מזה כי ג"כ אנכי מסלק שכינתי מתוך בני ישראל. כי עד עתה היכל ה' המה היו בני ישראל לפי שהשכינה היתה שורה בקרבם ממש, ועתה באכלם פירות היונקים מטומאת הארץ נסתלקה השכינה, כי כשהטומאה נכנסת עם אכילת פירות בתוך בני ישראל יוצאת כנגדה הקדושה מקרב ישראל' (ב"ח שם). לכן גם מתחיל בחיטה וגו' שזה כנגד הארץ התחתונה, כיון שהגילוי של הארץ העליונה תלוי בגילוי של הארץ התחתונה (שבה מתגלה עץ הדעת וכו'). נראה שלכן נאמר קודם: “ושמרת את מצות ה' אלקיך ללכת בדרכיו וליראה אתו. כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר" (פס' ו-ז). שמוזכר לשמור את מצוות ה', וכן שהארץ טובה. וכן בהמשך נאמר: “ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם לא תחסר כל בה ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצב נחשת. ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטבה אשר נתן לך” (ט-י), שמוזכר שהארץ טובה. שזה מרמז על שמירת התורה, שנקראת טוב: “כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו” (משלי ד,ב). שטוב הארץ קשור לטוב של התורה, שכך גם בנאמר על שבעת המינים שנשתבחה בהם א"י, יש גילוי קשר לטוב של תורה ומצוותיה בגילוי שבארץ. אולי גם שבעה המינים כנגד ספרי התורה: 'דא"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן: (משלי ט, א) "חצבה עמודיה שבעה" – אלו שבעה ספרי תורה' (שבת קטז,א), כששנים בנפרד, כרמז שהם כעין קשורים בגילוי באחד מהחמשה שנאמרו קודם שהם כנגד חמשת החומשים, שהם השנים שנתווספו בחומש במדבר. לכן הפרידה התורה לחמשה ולשנים, כרמז לחלוקה בתורה (לחמשה ושבעה), שיש גילוי של התורה במהות א"י, ולכן מתגלה כך אפילו במעלת פירותיה המשובחים.