'רבי יוסי אומר: כל המכבד את התורה, גופו מכובד על הבריות; וכל המחלל את התורה, גופו מחולל על הבריות' (אבות ד,ו). ראה הסבר למשנה זו (עם הרחבה) ב'אבות לבנים', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א. בגמ' מובא שר"י העיד על עצמו חמשה דברים: 'אמר רבי יוסי: מימי לא קריתי לאשתי אשתי, ולשורי שורי; אלא לאשתי ביתי, ולשורי שדי. אמר ר' יוסי: מימי לא נסתכלתי במילה שלי... וא"ר יוסי: מימי לא ראו קורות ביתי אימרי חלוקי. וא"ר יוסי: מימי לא עברתי על דברי חברי... וא"ר יוסי: מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי' (שבת קיח,ב). נראה שכיון שבמסכת אבות נאמרים הדברים המרכזיים של אותם התנאים שמובאים דברים בשמם (לכן הביאו את הדברים האלו דווקא, לומר שזה היה דבר מרכזי שהיו חוזרים על כך, וזה היה מייחד אותם במיוחד), לכן אולי בדברי ר"י באבות גנוזים גם שאר הדברים שהובאו בגמ' בשמו על עצמו. ר"י מדגיש שאדם שמכבד את התורה, גופו מכובד, שזה בעצם אומר שגופו כעין דבוק בתורה, שלכן זה משפיע על זה. לכן ר"י היה מכבד את התורה, וזה בא לידי גילוי בגופו – במעשיו, כגילוי של התורה. עניין האשה נאמר בספר בראשית, שה' ברא לאדם את חוה אשתו, וכן בספר בראשית מסופר על האבות, שהם מייסדי תיקון העולם, ולכן זהו כמו שור המתקן את השדה כדי שתצמיח. זהו שר"י קרא לאשתו ביתו כרמז לבית בנוי כראוי, שזה ע"י איחוד עם אשתו כראוי בקדושה שמביא לידי גילוי שם ה' (כדברי ר”ע רבו: 'דריש ר"ע: איש ואשה; זכו שכינה ביניהן' וכו' [סוטה יז,א]), שלכן כעין בונה חורבה אחת מחורבות ירושלים (שלכן המשמח חתן – 'רב נחמן בר יצחק אמר: כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, שנאמר (ירמיהו לג, יא) "כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה'”' [ברכות ו,ב], כיון שבחתונה יש גילוי של תיקון כזה, ולכן כשמשמחו מתחבר לזה), שירושלים היא מקום גילוי שם ה' בעולם, שבחתונה בונים את הקדושה בעולם, ולכן קרא ר"י לאשתו ביתו, כהקמת בית לה' בעולם. ולשורו קרא שדי, כרמז שמתקן את השדה, כתיקון העולם במלכות שד'י (כמו שעשו האבות), שלזה רמז בשם של השור 'שד'י'. שכך עשה במעשיו כנגד ספר בראשית. הדבר השני הוא שלא הסתכל במילתו, והרי המילה היא יחודם של בנ"י, להבדיל מהגוים שנקראים ערלים: '"קונם שאיני נהנה לערלים", מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות."קונם שאיני נהנה למולים", אסור בערלי ישראל ומותר במולי עכו"ם, שאין הערלה קרויה אלא לשם עכו"ם, שנאמר: "כי כל הגוים ערלים, וכל בית ישראל ערלי לב" (ירמיה ט); ואומר: "והיה הפלשתי הערל הזה" (שמואל א יז); ואומר: "פן תשמחנה בנות פלשתים, פן תעלוזנה בנות הערלים" (שמואל ב א)' (משנה נדרים ג,יא). לכן זה כנגד ספר שמות בו יצאנו ממצרים שם הינו יחד עם המצרים הגוים, ובזמן ההוא התגלה עם ישראל, שהוא המתגלה בברית מילה – בשם מולים. (ועוד מסופר בשמות על מתן תורה, שזה ניתן לנו בשל היותנו ראויים לכך – בהיותנו בנ"י, ולכן קשור לברית מילה שמדגיש את היותנו בנ"י [מולים], שמיועדים לגלות שם ה' ע"י שמירת התורה ומצוותיה). הדבר השלישי הוא שהתנהג בצניעות שהבית לא ראה את צד חלוקו הפנימי (אלא קודם התכסה בסדין ואז פשט את חלוקו), שזה מחסידותו שדבק בקדושה, ולכן שמר כ"ך על צניעות. זה כנגד ספר ויקרא שהוא ספר עבודת המשכן – שהוא בית קדוש לה', שכך כנגדו היה ביתו של ר"י דבוק בקדושה. הדבר הרביעי הוא שלא עבר על דברי חברו, שזה כנגד ספר במדבר שם מסופר על מעשיהם של בנ"י במדבר, שכך כנגד זה ר"י פעל במעשים כשחברו אמר לו. 'מימי לא עברתי על דברי חברי; יודע אני בעצמי שאיני כהן, אם אומרים לי חבירי עלה לדוכן, אני עולה'. שלעלות לברך ככהן כשהוא אינו כהן זה אסור, ולכן כמרמז על חטאיהם של בנ"י במדבר; אולם ר"י עשה כהלכה (יש כמה הסברים בראשונים על מעשיו), כך שזה כעין כנגד ספר במדבר אבל בלא לחטוא כמותם. בנוסף, זה כנגד ספר במדבר כיון שברכת כהנים נאמרה בספר במדבר (ו,כב-כז). הדבר החמישי הוא שלא חזר בו מדבריו, שזה כעין כנגד ספר דברים שמשה חזר על התורה (שהיא משנה תורה) מבלי לשנות את התורה ח"ו. נראה גם שיש כמה פירושים מה הכוונה בדברי ר"י לכבד את התורה (ראה ב'אבות לבנים'), והפירושים השונים מתגלים בדברים שעשה: כנגד הפירוש שנתן כבוד לס"ת (ולשאר ספרי קודש) שלא להניחו על ספסל שיושבים בו וכדו', כנגד זה לא קרא לאשתו אשתי אלא ביתי, שמדגיש את החשיבות שיש בכל דבר, שאינו כדבר פחות, ולכן יש לשמור על כבודו, שכך גם החשיב את הס”ת לכבדו. כנגד הפירוש שיהיה זריז בעשיית המצוות, כנגד זה אמר שלא הסתכל במילתו, שהיא (ברית המילה) מצווה, ואף באי ראיתו זה זירוז לשמירת צניעות, כרמז לזירוז לשמירת מצוות. כנגד הפירוש שלא ללמד לתלמיד שאינו הגון זהו שלא ראו קורות ביתו אימרי חלוקו, כמשל שלא גילה מה שצריך להסתיר, וזה קורות ביתו כרמז לאנשים שבאים לביתו לשמוע ד”ת, שמסתיר ממי שלא אמור לשמוע ממנו (מתלמיד שאינו הגון), וזהו חלוקו כרמז לתורה שהבגד שלובש מרמז על מעמדו כת"ח, שכך הבגד כמרמז על לימוד תורה ממנו, שתלמיד שאינו הגון לא שמע את תורתו, שכיסה ממנו כאימרי החלוק שהוא החלק הפנימי – המוסתר של החלוק. כנגד הפירוש לכבד ת"ח (לכבד את הת”ח השני, או אפילו לכבד את כבוד הת”ח ע”י שיתנהג כראוי בהיותו ת"ח – שלא ילבש בגד מלוכלך), על זה אמר שלא עבר על דברי חברו (ובפרט שאמר לו לעלות לברך ברכת כהנים, כעין שפסק לו לברך, כעין רמז לת”ח שפוסק הלכות). כנגד הפירוש לדקדק בד"ת, לדרוש את התורה וטעמיה (לומר שאין דבר לבטלה שזהו כבוד התורה), אמר שלא חזר בו מדבריו, כעין רמז לחידושי תורה שדקדק יפה שלא יצא שצריך לחזור בו מחידושיו (שהיו ח"ו טעות), שבכך מחדש ד"ת אמיתיים וראויים, וזהו כבוד התורה.