'וקורין עשרת הדברות, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר, אמת ויציב, ועבודה וברכת כהנים. א"ר יהודה אמר שמואל: אף בגבולין בקשו לקרות כן, אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין. תניא נמי הכי: ר' נתן אומר: בגבולין בקשו לקרות כן, אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין. רבה בב"ח סבר למקבעינהו בסורא, א"ל רב חסדא: כבר בטלום מפני תרעומת המינין. אמימר סבר למקבעינהו בנהרדעא, א"ל רב אשי: כבר בטלום מפני תרעומת המינין' (ברכות יב,א). 'בקשו – לקבוע עשרת הדברות בקריאת שמע. מפני תרעומת המינין – שלא יאמרו לעמי הארץ: אין שאר תורה אמת, ותדעו שאין קורין אלא מה שאמר הקדוש ב"ה ושמעו מפיו בסיני. המינין – עכו"ם' (רש”י). במקדש היו קוראים הכהנים גם את עשרת הדברות כל יום בתפילתם, אבל בשאר המקומות לא קוראים את עשרת הדברות בתפילה, כדי שלא יאמרו הגוים לעמי הארץ שרק את זה ה' ציווה. אלא שאם כך אז מדוע לא ביטלו גם במקדש, הרי גם מזה יכלו לטעון שמוכח שרק זה מה שה' ציווה? בפשטות כיון שבשאר המקומות לא קוראים, אז זו ההוכחה שכל התורה מסיני, ולכן אע"פ שקוראים במקדש את עשרת הדברות בכ"ז אין מזה הוכחה, שאחרת (אם באמת רק זה היתה התורה מה') היו קוראים כך בכל מקום. אפשר גם שהחשש שיטעו את האנשים הפשוטים לא קיים בעניין של המקדש, כיון שכולם יודעים שבמקדש יש דברים מיוחדים ועמוקים ביותר מלהבינם בטענות קלות וקטנות (כמו שינוי בנוסח הברכות, כגון שלא אומרים אמן וכיוצ"ב). בנוסף מי שמתפלל כך הם הכהנים שעובדים במקדש, שהם אינם עמי ארצות, ולכן לא חששו שאותם יטעו הגוים, ואם יצא שגוי ידע ויטען כך מול עם הארץ מישראל, הוא ילך לברר אם זה נכון, ואז כבר יסבירו לו שהטענה שרק עשרת הדברות זה מה' אינה נכונה. אולי אפילו הגוים אינם יודעים שכך מתפללים במקדש, שהרי את זה אומרים הכהנים במקדש במקום שאין כניסה לגוים. נראה שיש חשיבות גדולה לומר את עשרת הדברות במקדש, יותר מאשר בכל מקום (שגם זה חשוב, שלכן היו קוראים אלמלא החשש מטעיית עמי ארצות ע"י הגוים). כיון שהמקדש הוא המשך המשכן שהוא ההמשך של מתן תורה, שהשכינה עברה אליו מהר סיני. לכן יש חשיבות שיקראו את עשרת הדברות שנתנו במתן תורה, לגלות את החיבור בין עבודת המקדש ובין מתן תורה, שכעין נמשך קשר חי שמגלה את כח מתן תורה גם במקדש. ויותר מזה, נראה שיש בכך משום חיזוק לכח התורה שמתגלה בעולם, שנעשה גילוי של כח התורה כמעלת נתינה בסיני. לכן הכהנים אומרים זאת בלשכת הגזית, כמו שאומרת המשנה קודם: ' … הלכו ונתנום מחצי הכבש ולמטה במערבו, ומלחום. וירדו ובאו להם ללשכת הגזית לקרות את שמע' (משנה תמיד ד,ג). שבלשכת הגזית ישבו הסנהדרין ומשם יצאה תורה לעולם: ' ... לב"ד הגדול שבלשכת הגזית, שממנו יוצא תורה לכל ישראל, שנאמר (דברים יז, י) "מן המקום ההוא אשר יבחר ה'”' (משנה סנהדרין יא,ב). לכן באמירתם שם את עשרת הדברות היה חיבור למעמד מתן תורה, ולכן גם כעין רמז שקודם הניחו את הקרבן בכבש למטה, כרמז לעליה (שהכבש הוא עליה למזבח), וזה נעשה כך כדי שתראה היטב הגשתם למזבח ('מחצי כבש ולמטה במערבו – ולא מחציו ולמעלה, כדי שתהא ניכרת ההולכה למזבח כשיחזרו מלקרות את שמע' [ברטנורא]), שנראית היטב ההולכה למעלה, שממילא גם נראית היטב העליה, כרמז לעליית משה לסיני, למתן תורה. בנוסף, בשל מעלת קדושת השכינה במקום, ועוד ששם הסנהדרין שיודעים להעמיק ביותר בתורה – לגלות סודותיה, אז באמירת עשרת הדברות שם מתגלה עניין כל התורה, ולכן שונה משאר מקומות בעולם שאין מעלה זו. לכן בשאר המקומות יכולים הגוים להטעות ולטעון שהנה הוכחה שרק עשרת הדברות חשובות, שהם מתגלות אצל כל אחד וממילא מתגלה כביכול שהם העיקר שקיבלנו, אבל כשזה במקום של גילוי עומק התורה, אז זה ביטוי של עומק הדברות שבהם כל התורה כולה, כמו שמובא ביר': 'חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה, דכתיב (שיר השירים ה) "ממולאים בתרשיש" – כימא רבא. רשב"ל כד הוה מטי הדין קרייה, הוה אמר: יפה למדני חנניה בן אחי רבי יהושע, מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים, כך בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה' (יר' שקלים ו,א). שהחכמים מעמיקים ומגלים, כעין רס"ג שקישר את כל התורה לדברות: '"את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם" – כל שש מאות ושלש עשרה מצות בכלל עשרת הדברות הן, ורבינו סעדיה פירש באזהרות שיסד לכל דבור ודבור מצות התלויות בו' (רש"י, שמות כד,יב), לכן בזה לא יכולים הגוים להטעות.