לקט מ"תורה ככתבה" לאי"ם – פרשת ואתחנן

ד,כט: ובקשתם משם את ה' אלוהיך, ומצאת: ש: מדוע דווקא 'ומצאת' (בלשון יחיד) ולא 'ומצאתם' (בלשון רבים, כמו כל הקטע, פסוקים כה-כח)? ת:  כל הקטע מפסוק כט ועד מ' הוא בלשון יחיד ללמדנו כי לכל אחד ואחד ניתנת ההזדמנות לחשבון אישי וישיר עם ה', ואילו כל הקטע הקודם (פסוקים כה-כח) הוא בלשון רבים (הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ; פסוק כ"ו), ללמדנו כי התורה ניתנה לכל העם כציבור. כל אדם קבל בצלמו את היכולת להבין ולעבוד את ה' ולציית לחוקיו ולמשפטיו כפי הבנתו והשגתו, ואם עשה זאת או לא – הכול נחשב לו כחשבון אישי שלו עם ה', בלי קשר מה הציבור קיים מחוקי התורה.

ה,ד: פנים בפנים דיבר ה' עמכם בהר מתוך האש: ש: כיצד דיבר ה' עם הנמצאים עם משה בסוף ארבעים השנים, הרי כל דור המדבר מת? ת:  הכוונה של משה להבהיר שכל אדם מישראל החי בתקופתו  או שייוולד בעתיד, ייחשב מחויב לברית שכרת ה' בחורב, כי כל אב מצווה להעביר לבניו את תיאור מעמד הר סיני ואת מצוות ה' (יוֹם, אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב, בֶּאֱמֹר יְהוָה אֵלַי הַקְהֶל-לִי אֶת-הָעָם, וְאַשְׁמִעֵם אֶת-דְּבָרָי:  אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי, כָּל-הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל-הָאֲדָמָה, וְאֶת-בְּנֵיהֶם, יְלַמֵּדוּן; ד,י). אב שאינו מלמד את בנו חוטא וגורם לאבדן נשמת בנו בתור חלק מכלל ישראל. מכאן שכל אדם המשייך עצמו לכלל ישראל (דהיינו רואה עצמו כ"יהודי") הוא מחויב לברית שכרת ה' במעמד הר סיני ולמצוות התורה, וחייב להנחיל זאת לבניו.