"ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטבה אשר נתן לך" (דברים ח,י). 'כתוב בתורה ברכה לפניה ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה, מה כתיב בה לפניה? (דברים, לב) "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו". כתיב במזון ברכה לאחריו ואין כתיב לפניו, מה כתיב לאחריו? "ואכלת ושבעת וברכת”. ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה? ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן: אתיא שם שם לגזירה שוה, מה שם שנא' בתורה ברכה לפניו, אף שם שנא' במזון ברכה לפניו. ומה שם שנאמר במזון ברכה לאחריו, אף שם שנאמר בתורה לאחריה' וכו' (יר' ברכות ז,א). היר' דן מניין לברך ברכה לפני האכילה, ומביא את לימודו של רשב"נ בשם ר"י שזה נלמד בג"ש מברכת התורה שהיא לפני הלימוד (בהמשך מביאים עוד לימודים אחרים ללמד לברך ברכה ראשונה). נראה שיש בזה עניין עקרוני שלמד דווקא מברכת לימוד תורה, שזה כדי להדגיש שכל העולם, ובפרט האכילה שהיא מעמידה את האדם (שנותנת לו כח), הכל זה למען קיום רצון ה'. לכן זה מתבטא דרך ברכת התורה, שדרך התורה יודע מהו רצון ה', ואח"כ יקיימו (שאחרת לימודו אינו שווה, אם לומד שלא ע"מ לעשות), שכך האכילה היא בעצם כדי שיהיה לאדם כח כדי לעשות את רצון ה'. יותר מזה, כשהאדם חטא באכילה מעץ הדעת, בכך שובשה דעתו הישרה שהיתה לו, שה' נתן בו בבריאתו דעת ישרה להתנהג וללכת כרצון ה', ובחטא האכילה מעץ הדעת זה התעוות. בלימוד תורה אנו מגלים מהו רצון ה', מה שהיה צריך לבא מאתנו באופן טבעי נעשה ע"י לימוד תורה. לכן יש חשיבות של גילוי מעניין לימוד התורה לאכילה, להשפיעה מזה קדושה גדולה לתיקון חטא עץ הדעת. (וזה קודם אכילה כדי לקדש את האכילה שתבוא, וכן כנגד שהדעת היתה ישרה קודם שאכל מעץ הדעת כך גם עכשיו מגלים קודם לאכילה). העניין הזה של תיקון וקידוש העולם בא לידי גילוי גם בכך שלכן למדו מכאן שיש לברך על הקדש: ' .. יצא הקדש שאין צריך ברכה. ולא? והכתי' (דברים ח, י) "ואכלת ושבעת וברכת" וגו'?' (ב"מ קיד,א). שנראה שנלמד מכאן להקדש, כיון שבאה התורה לרמז שהאדם צריך להיות כל מגמתו לקדש את העולם, כעין הקדש לה', שכך בברכה על האכילה הוא כעין מברך על ההקדש, שבא לאכול כדי שיהיה לו כח לפעול בעולם לקדשו. נראה שלכן גם למדו מכאן שאפשר לברך בכל לשון: 'ברכת המזון, דכתיב (דברים ח, י) "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך" – בכל לשון שאתה מברך' (סוטה לג,א), שלמדו מכאן לעניין הלשון כרמז לתיקון עץ הדעת, שהדעת קשורה בדיבור, שזהו מעלת האדם: "וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" (בראשית ב,ז), מסביר שם רש"י: '"לְנֶפֶשׁ חַיָּה" – אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה, אך זו של אדם חיה שבכולן, שנתוסף בו דעה ודבור'. הרי שהדעה והדיבור באים יחד, ולכן הדיבור מרמז על הדעת, כעין שמביא ר"י בזיהוי של עץ הדעת: 'ר"י אומר: חטה היתה, שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן' (ברכות מ,א), הרי שחיבר בין הדעה והדיבור בהקשר לעץ הדעת. לכן מתגלה עניין הלכה בקשר לדיבור במקום שממנו מתגלה שיברך על אכילתו וזה קשור לתיקון העולם מטומאת חטא עץ הדעת, שזה קשור בחיבור לתורה, ולכן נלמד מת"ת. (וכן מה שמותר לברך גם בלשון אחרת זה כרומז שמעלה את כל העולם לה', שזה מתגלה בכל לשון כנגד כל הלשונות שבעולם, שהם ממקומות ואנשים שונים, שהכל מתעלה לחיבור לה'). לכן גם למד מכאן ר"מ לעניין לברך על הרעה כטובה: 'ר"מ אומר: ומנין שכשם שמברך על הטובה כך מברך על הרעה? ת"ל "אשר נתן לך ה' אלקיך" – דיינך בכל דין שדנך, בין מדה טובה ובין מדה פורענות' (ברכות מח,ב). כיון שדעתנו לא רואה את האמת האלקית בשל העיוות מעץ הדעת, לכן צריך להדגיש שהכל לטובה רק שמכוסה מאתנו, שלכן לעתיד כשיתוקן העולם אז יראו שהכל לטובה: '(זכריה יד, ט) "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". אטו האידנא לאו אחד הוא? אמר רבי אחא בר חנינא: לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת, לעולם הבא כולו הטוב והמטיב' (פסחים נ,א), שיראו ממש שהכל לטובה. לכן כבר מעכשיו חל עלינו לגלות זאת (שהרי זה האמת), ולכן לומד מהברכה שרומזת על תיקון לחטא עץ הדעת, גם לברך על הרעה כברכה על הטובה, כי באמת הכל לטובה רק שיש חיסרון בנו. לכן גם לומדים ביר' מכאן לברכה כשאדם שיכור: 'רבי זעירא בעי קומי רבי איסי: שיכור מהו שיברך? א"ל: "ואכלת ושבעת וברכת", ואפי' מדומדם' (יר' תרומות א,ד). שזה כרומז שדעת האדם בעולם אינה ישרה, אלא דעתו מעוותת עליו, כעין שיכור שדעתו מבולבלת, וזה קשור לברכה באוכל שמתקן את חטא עץ הדעת, וממילא את העיוות הזה.