יש כלל של 'מעשה אבות סימן לבנים', כדברי חז"ל: 'א"ר יהושע דסכנין: סימן נתן לו הקדוש ברוך הוא לאברהם, שכל מה שאירע לו אירע לבניו' וכו' (תנחומא "לך לך" סימן ט). איפה מרומז באבות חורבן המקדש? בפשטות חורבן בית שני רמוז בכך שיעקב ברח מפני עשו לארם נהרים, שכך רומא ממשיכי דרכו של עשו הגלו אותנו מביתנו. בנוסף נראה שזה גם קשור לגילוי של שבירת הלוחות שהם קשורים לזמן תחילת החורבן, שבי"ז תמוז נשברו הלוחות וגם הובקעה העיר (משנה תענית ד,ו), והלוחות הם מסיני, שהמקדש הוא המשכו, ממילא שבירת הלוחות היא כחורבן המקדש, שזהו המעשה שנעשה באבותינו שמתגלה בדורות (אמנם מעשה אבות סימן לבנים הכוונה לאבות, אולם נראה שבתורה גנוז כל הקיים בעולם, ולכן גם כל הנעשה בעולם, וממילא גם מגלה בנעשה לאבותינו על מה שיהיה במשך הדורות. בפרט שגילוי החטא בדור המדבר קשור לחורבן, אז ודאי שיש קשר). משה עלה להר שלוש פעמים, ולכן גם במקדש זה מתגלה בשלושה מקדשים, כשהאחרון ישאר לתמיד, כעין שבפעם השלשית משה הוריד את הלוחות שנשארו שלמים. אולי אפשר ע"ד הרמז שיש גילוי בעוג מלך הבשן שמרמז על חורבן בית שני. מספרים חז"ל: 'אבן שבקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל, גמרא גמירי לה. אמר: מחנה ישראל כמה הוי? תלתא פרסי. איזיל ואיעקר טורא בר תלתא פרסי, ואישדי עלייהו ואיקטלינהו. אזל עקר טורא בר תלתא פרסי, ואייתי על רישיה, ואייתי קודשא בריך הוא עליה קמצי ונקבוה, ונחית בצואריה. הוה בעי למשלפה, משכי שיניה להאי גיסא ולהאי גיסא, ולא מצי למשלפה, והיינו דכתיב (תהלים ג, ח) "שני רשעים שברת", וכדר' שמעון בן לקיש, דא"ר שמעון בן לקיש: מאי דכתיב "שני רשעים שברת"? אל תקרי שברת אלא שרבבת' (ברכות נד,ב). ודאי שמדובר במדרש עם עומק רב שמלמד על גילוי עוג מול בנ"י בדור המדבר. אולם אולי יש בזה גם רמז לדורות, בית שני נחרב ע"י אדום שהוא המשכו של עשו. במה זכה עשו להתגבר על ישראל? בפשטות זה משום שהוא ההיפך מבנ"י, שיש בו מעלה כצאצא אברהם ויצחק, אולם הוא מגלה את הצד הרע, ולכן ניתן לו מעלה גדולה (כראוי לבנם של האבות) במקרה שבנ"י לא מחוברים לקב"ה כראוי. לכן כבר בטן נאמר עליהם: “ושני לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ" (בראשית כה,כג). '"מלאם יאמץ" – לא ישוו בגדולה, כשזה קם זה נופל, וכה"א "אמלאה החרבה" (יחזקאל כו), לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים' (רש"י [ע"פ פסחים מב,ב]). אולם יש עוד עניין, והוא שעשו היה מכבד את יצחק, שלכן יעקב פחד ממנו: 'כל השנים הללו הוא יושב ומכבד את הוריו, תאמר: שהוא בא עלי מכח כיבוד אב ואם?' וכו' (ב"ר עו,ב), כך נראה גם שזכות זו היא שעומד לעשו במשך הדורות, ולכן קיבל שכר שכבש את ירושלים, שבזה נעשה לו כבוד, ממון ועבדים. דבר דומה לזה היה לעוג, שלכן משה פחד ממנו בשל עשיית טובה לאברהם: '(במדבר כא, לד) "ויאמר ה' אל משה אל תירא", מכדי סיחון ועוג אחי הוו, דאמר מר: סיחון ועוג בני אחיה בר שמחזאי הוו. מאי שנא מעוג דקמסתפי ומאי שנא מסיחון דלא קמסתפי? א"ר יוחנן אר"ש בן יוחי: מתשובתו של אותו צדיק אתה יודע מה היה בלבו. אמר: שמא תעמוד לו זכות של אברהם אבינו, שנאמר (בראשית יד, יג) "ויבא הפליט ויגד לאברם העברי", ואמר רבי יוחנן: זה עוג שפלט מדור המבול' (נידה סא,א). כך שגם לעוג היתה זכות מכח עשיית טובה לאבות. בנ"י בדור הכניסה לארץ היו ראויים, ולכן ניצחו את עוג ונכנסו לארץ, אולם בחורבן הבית בשל החטאים בנ"י לא היו ראויים ולכן אדום ניצח והגלנו מהארץ. עוג לקח אבן כדי להפיל על כל בנ"י (ודאי שזה רמז ולא פשט), וכך גם אדום באו לילחם נגד כל בנ"י (ובפרט על המקדש שהוא מקומם של כל בנ”י, שכולם עולים אליו לרגל). אצל עוג באו נמלים וכירסמו וכך נפל לצווארו, באדום נעשה ההיפך (בשל חטאינו), שפגע במקדש שנרמז בצוואר: '(בראשית מה, יד) "ויפול על צוארי בנימן אחיו" כמה צוארין הוו ליה לבנימין? אמר רבי אלעזר: בכה על שני מקדשים שעתידין להיות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב' (מגילה טז,ב). בעוג מי שעזר לישראל אלו 'קמצי' ובחורבן 'אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים' וכו' (גיטין נה,ב). משה הכה את עוג ברגלו (בקרסול), וכך גם מתגלה בעשו, כשהכה שרו של עשו (רש"י. בראשית לה,כה) את יעקב, פגע בו ברגל (שם, כו. [בכף הירך]). עוג 'עקר טורא', וכך אדום כעין עקרו את ההר, שהחריבו את כל ההר – את המקדש וירושלים. נאמר על משה כשהרג את עוג 'משה כמה הוה עשר אמות' וכו', שזה נלמד מכך שהקים את המשכן בעצמו (רש"י), כך שבא לרמז למקדש, שכאן משה ניצח את עוג, אבל בחורבן לא זכו לכך ולכן נעשה נגדם. כאן כח משה שהביא את התורה זכה לנצח את עוג, אבל בחורבן לא זכו, שאמנם דנו דין תורה אבל לא כראוי עם לפנים משורת הדין (ב"מ ל,ב).