אנו נמצאים בחודש אב, ולכאורה יש כאן דבר מפליא. דווקא החודש של החורבן והצער, של הכישלון והחטא, מכונה "אב". המשמעות של אב היא שזהו היסוד, השורש העמוק. ומכאן יש לשאול - אם כן, מדוע דווקא בחודש "אב" אירעו הכישלונות והחורבנות הנוראיים ביותר בעם ישראל?

הלימודים הכי פנימיים והכי עמוקים שאנו יכולים ללמוד, נמצאים דווקא בכישלונות, בנפילות הכי גדולות, שכן שם גם נמצאות ההזדמנויות והלמידה העמוקה ביותר שיש. וכפי שאומרים חז"ל: "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם", ו"שבע יפול צדיק וקם". החידוש בפסוק זה אינו שלמרות שהצדיק נפל הרי שבסופו של דבר הוא גם יקום, אלא בזכות שנפל מגיע הצדיק למעלה העליונה.

דרכו של הצדיק עוברת דרך הנפילות. הניסיונות להגיע לגבהים ולעלות כרוכים בלא מעט כישלונות, ודווקא כיוון שזה כה כואב, זה לימוד שחודר עמוק פנימה. זה מה שקרה בחודש אב.

כתב האדמו"ר מפיאסצנה הי"ד (אש קודש, מסעי תש"א):

"אי אפשר לכל דבר שייוולד, היינו שימשך על ידו ויתגלה ממנו אור חדש, בלתי שיבוא חלק האור של עצמו לידי ביטול. כי אי אפשר לכל דבר שיתגלה בו אור ה' בלתי אם ע"י ביטול היש כנודע... והגרעין שזורעים, קודם שיתגלה על ידו בריה חדשה - עץ, ענפים, עלים ופירות, שכל אלו לא היו נראים בו וגדולים בכמות ממנו כמה אלפים ורבבות פעמים - קודם ההתגלות הזאת ממרום על ידו צריך ישות הגרעין להתבטל מקודם. לכן מוכרח כל הגרעין להירקב באדמה, והיא בחינת מיתה... לכן ישראל סובלים החבלי לידה וכוחות מהם מתבטלים, ובזה הם מולידים את אורו של משיח".

הרב גור גלון, מהאתר: "ישיבת הר ברכה" - http://yhb.org.il/?p=219