ועוד עיין בעמק דבר (דברים א י"ג)  מביא שחכם זהו א׳ שלמד הרבה. ב׳ מי שהוא בר שכל להשכיל איך לעשות. ומקורו וכך ממקרא בדניאל יהב חכמתא אוקים גירסא בסיעתא דשמיא או למוד כל החכמות. לחכימין למי שהוא בר שכל ויודע איך להתנהג בחכמתו ושני דברים אלו נכלל בשם חכמים.  ונבון  הוא  המחדש בהלכה מדעת עצמו. וידועים לשבטיכם. המה יראי ה׳ אשר באמת אין לאדם ידיעה ברורה מה בלב חבירו רק ממה שרואה שרוח הבריות נוחה הימנו מסתמא גם רוח המקום נוחה הימנו. ומי שיש בו י״ש דבריו נשמעין לבריות וכ״ז נכלל ב "וידועים לשבטיכם שראוים המה לכך.

אולם החתם סופר (עה"ת, דברים י״ט) תולה את מידותיו של המנהיג בממנים ובבוחרים, ברגע שהם אוהבי תורה, מצוות ומעשים טובים, הם מעוניינים גם במנהיג שיהיה כעין זה, וממילא, הנבחר שהולך בדרך זו, מצליח במלאכתו ורוכש מידות נעלות מתוך עמל ויגיעה שלו. ודיוקו מהמילים "הוו לכם" וז"ל הזמינו עצמיכם לאהוב תורה וחכמה כדי שיהיו נמצאים בכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם אבל הם רפו ידיהם מן התורה ואקח מכם אנשים חכמים ולא נבונים כי לא הזמנתם עצמיכם לכך כאשר צוויתי. השפתי חכמים מביא עוד ארבעה תכונות א. שהעולם חפץ בבחירתו ב. שיהיה רהוט בלשונו. ג. אינו מאריך יתר על המידה  ד. שיבוש ממעשה שאינו הולם את מעשיו, ואם הם רוצים לעשות איזה מעשה, מתחלה רואים מה הוא התכלית כדי שלא יתביישו מאותו מעשה שיעשו. וזה נקרא חכם, ע"ד החכם עיניו בראשו (קהלת ב יד). והוא שאמרו (אבות פ"ב מי"ג) אל תהי רשע בפני עצמך. הבן איש חי בספרו אדרת אליהו (דברים יד) כותב שחובה על הממנים למנות, לא רק חכם וגדול בתורה וכו' אלא גם מפורסם וידוע לכל כדי שתהיה אימתו על כל הציבור ולא יעזו פנים כנגדו שזו אחד מהכללים "ידועים לשבטיכם" ועוד שחלק ממטרת המינוי "אשימם בראשכם" שגם הראשים הגדולים לציבור, תהיה אימתו מוטלת עליהם. דא עקא, כשאינו מפורסם אין אימתן מוטלת על הראשים ולא יקבלו את הוראותיו.