כיצד נבחר מנהיג ציבור? בפרשת השבוע דברים משה משרטט לנו קווים כשהוא נתבקש לבחור שרי אלפים ושרי מאות להנהגת הציבור "הבו לכם אנשים חכמים וידועים ונבונים וידועים לשבטכם" לו זו בלבד אלא שהעם הסכים עימו ואמר "טוב הדבר אשר דברת לעשות" (דברים א, י"ג) לו היו שואלים אותנו, היינו מבקשים מנהיג בעל יכולת שכלית מפותחת, סכין חד במגירה או העפרון הכי מחודד, מח חריף וכיוצ"ב. אולם, בהמשך נראה שזה יתרון. הספרי (דברים יג ד"ה חכמים) שואל במקום מה בין נבונים לחכמים? ומבאר, חכמים אלו דומים לשולחני עשיר מביאים לפניו דינרים לראות רואה, וכשאין מביאים לפניו לראות, אינו רואה ויושב ותוהה. נבון דומה לשולחני תגר, גם כשאין מביאים לפניו לראות, הוא מחזר ומביא משלו- מבין דבר מתוך דבר. לפי דברי הספרי נראה שהחכם קובע עפי' הנתונים המונחים לפניו ואילו הנבון די להציג בפניו את העובדות וירחיק לכת ויסיק מסקנות גם ממה שלא מונח בפניו. ממשיך הספרי (שם) בעניין "ידועים לשבטיכם" שיהיו ידועים לכם. הרי שמתעטף בטליתו ובא וישב לפני, איני יודע מאיזה מקום הוא ומאיזה שבט הוא, אבל אתם מכירים אותו שאתם גדלתם אותו. לכך נאמר "וידועים לשבטיכם" שיהיו ידועים לכם – שיהיה אותו הממונה ניקר לממנה ולקהל מי הוא זה ומאיזה שבט בא , הגון הוא אם לאו, שאתם גידלתם אותו- מכירים אותו מקטנותו. והרמב"ם במשנה תורה (הל' סנהדרין פ"ב ה"א) מבאר אנשים חכמים ונבונים" מופלגין בחכמת התורה בעלי דעה מרובה יודעים קצת משאר חכמות כגון רפואות וחשבון ותקופות ומזלות ואצטגנינות ודרכי המעוננים והקוסמים והמכשפים והבלי ע"ז וכיוצא באלו כדי שיהיו יודעים לדון אותם ואין מעמידין בסנהדרין אלא כהנים לויים וישראלים המיוחסים הראויים להשיא לכהונה שנאמר והתיצבו שם עמך בדומין לך בחכמה וביראה וביחס עכ"ל. ובהמשך בהלכה ז "וידועים לשבטיכם" - אלו שרוח הבריות נוחה מהם. ובמה יהיו אהובים לבריות? בזמן שיהיו בעלי עין טובה, ונפש שפלה, וחברתן טובה, ודבורן ומשאן בנחת עם הבריות. "אנשי חיל" - אלו שהן גבורים במצות, ומדקדקים על עצמם, וכובשין את יצרן, עד שלא יהא להן שום גנאי ולא שם רע, ויהא פרקן נאה. ובכלל אנשי חיל, שיהיה להן לב אמיץ להציל עשוק מיד עושקו, כענין שנאמר: "ויקם משה ויושיען". ומה משה רבינו עניו, אף כל דיין צריך להיות עניו. "יראי אלהים" - כמשמעו: "שונאי בצע" - אף ממון שלהם אינן נבהלין עליו, ולא רודפין לקבץ הממון, שכל מי שהוא (משלי כח כב): "נבהל להון - חסר יבואנו". "אנשי אמת" - שיהיו רודפין אחר הצדק מחמת עצמן בדעתן, אוהבין את האמת ושונאין את החמס ובורחין מכל מיני העוול.

ועוד עיין בעמק דבר (דברים א י"ג)  מביא שחכם זהו א׳ שלמד הרבה. ב׳ מי שהוא בר שכל להשכיל איך לעשות. ומקורו וכך ממקרא בדניאל יהב חכמתא אוקים גירסא בסיעתא דשמיא או למוד כל החכמות. לחכימין למי שהוא בר שכל ויודע איך להתנהג בחכמתו ושני דברים אלו נכלל בשם חכמים.  ונבון  הוא  המחדש בהלכה מדעת עצמו. וידועים לשבטיכם. המה יראי ה׳ אשר באמת אין לאדם ידיעה ברורה מה בלב חבירו רק ממה שרואה שרוח הבריות נוחה הימנו מסתמא גם רוח המקום נוחה הימנו. ומי שיש בו י״ש דבריו נשמעין לבריות וכ״ז נכלל ב "וידועים לשבטיכם שראוים המה לכך.

אולם החתם סופר (עה"ת, דברים י״ט) תולה את מידותיו של המנהיג בממנים ובבוחרים, ברגע שהם אוהבי תורה, מצוות ומעשים טובים, הם מעוניינים גם במנהיג שיהיה כעין זה, וממילא, הנבחר שהולך בדרך זו, מצליח במלאכתו ורוכש מידות נעלות מתוך עמל ויגיעה שלו. ודיוקו מהמילים "הוו לכם" וז"ל הזמינו עצמיכם לאהוב תורה וחכמה כדי שיהיו נמצאים בכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם אבל הם רפו ידיהם מן התורה ואקח מכם אנשים חכמים ולא נבונים כי לא הזמנתם עצמיכם לכך כאשר צוויתי. השפתי חכמים מביא עוד ארבעה תכונות א. שהעולם חפץ בבחירתו ב. שיהיה רהוט בלשונו. ג. אינו מאריך יתר על המידה  ד. שיבוש ממעשה שאינו הולם את מעשיו, ואם הם רוצים לעשות איזה מעשה, מתחלה רואים מה הוא התכלית כדי שלא יתביישו מאותו מעשה שיעשו. וזה נקרא חכם, ע"ד החכם עיניו בראשו (קהלת ב יד). והוא שאמרו (אבות פ"ב מי"ג) אל תהי רשע בפני עצמך. הבן איש חי בספרו אדרת אליהו (דברים יד) כותב שחובה על הממנים למנות, לא רק חכם וגדול בתורה וכו' אלא גם מפורסם וידוע לכל כדי שתהיה אימתו על כל הציבור ולא יעזו פנים כנגדו שזו אחד מהכללים "ידועים לשבטיכם" ועוד שחלק ממטרת המינוי "אשימם בראשכם" שגם הראשים הגדולים לציבור, תהיה אימתו מוטלת עליהם. דא עקא, כשאינו מפורסם אין אימתן מוטלת על הראשים ולא יקבלו את הוראותיו.