"איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם" (דברים א,יב). נהגו בקריאת התורה בפס' זה לקראתו במנגינה של מגילת איכה, כרמז על מגילת איכה. פרשת דברים נקראת לפני ט' באב, לכן מובן שכשמוצאים את המילה "איכה", שהיא מזכירה את הנאמר במגילת איכה (“איכה"), אז מזכירים כרמז במנגינה את הקשר ביניהם, כביטוי להיות השבת שבת חזון שסמוכה לחורבן. אולם נראה שיש בכך קשר יותר עמוק, שהנה מובא באיכ"ר: '"אֵיכָה יָשְׁבָה". שלשה נתנבאו בלשון איכה: משה, ישעיה וירמיה. משה אמר: (דברים א, יב): "איכה אשא לבדי" וגו'. ישעיה אמר: (ישעיה א, כא): "איכה היתה לזונה". ירמיה אמר "איכה ישבה בדד". אמר רבי לוי: משל למטרונה שהיו לה שלושה שושבינין, אחד ראה אותה בשלותה, ואחד ראה אותה בפחזותה, ואחד ראה אותה בניוולה. כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלותם, ואמר "איכה אשא לבדי טרחכם". ישעיה ראה אותם בפחזותם, ואמר "איכה היתה לזונה". ירמיה ראה אותם בניוולם, ואמר "איכה ישבה"' (איכ”ר א,א). משמע שהמדרש מקשר בין המקומות שנאמר בהם "איכה", אמנם ר"ל מסביר את ההבדל בין המקומות, אבל מהפתיחה שנאמרת כאמירה לפני הסברו של ר"ל משמע שיש עניין של חיבור בין כל אלו. אף נראה יותר מזה, שאף דברי ר"ל זה כדי להסביר למה אצל כל אחד נאמר בעניין שהוא מביא, אולם מסכים שיש לקשר בין כולם. יוצא שיש קשר בין ה"איכה" של משה ל"איכה" של ירמיהו במגילת איכה. (אולי לכן בפס' אצל משה נאמרו שלושה דברים ["טרחכם, ומשאכם וריבכם”], וכנגד זה באיכה נאמרו בשלושה, כמו שמביא רש"י: 'איכה ישבה בדד – ירמיה כתב ספר קינות, היא המגלה ששרף יהויקים על האש אשר על האח, והיו בה שלש אלפבית "איכה" (איכה א׳:א׳), "איכה" (איכה ב׳:א׳), "איכה" (איכה ד׳:א׳). שוב הוסיף עליו: "אני הגבר" (איכה ג׳:א׳) שהוא שלש אלפבית, שנאמר: "ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה” (ירמיהו ל״ו:ל״ב) – שלש כנגד שלש' [רש”י איכה א,א]). אולם מה הקשר? מסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ('בשערי הארץ', "דברים", 'מאיסת הארץ שורש החורבן') שכשמשה אומר "איכה אשא לבדי טרחכם", זה בעצם גם מתכוון לכל מעשי דור המדבר, שזה כולל גם את חטא המרגלים שמובא בהמשך, שהוא השורש לחורבן: '"ויבכו העם בלילה ההוא". אמר רבה אמר ר' יוחנן: אותו היום ערב תשעה באב היה, אמר להם הקב"ה: אתם בכיתם בכיה של חנם ואני קובע לכם בכיה לדורות' וכו' (תענית כט,א). אולי אפשר שבפשטות אמירת משה "איכה" מתייחס לישיבת דין בשביל בנ"י, שזהו הפשט, ובכ"ז זה רומז לחטא המרגלים שנאמר בהמשך, כיון שמדוע בכלל נאמר כאן באמצע עניין מינוי הדיינים, הרי הוא לא קשור כלל לכאן שזה באמצע עניין נחלת הארץ? מסביר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('תורת המקרא' "דברים" [ב]) שמינוי הדיינים חשוב בשביל כיבוש וישוב הארץ (ראה שם). ממילא נראה שאמנם כאן אומר משה איכה בהקשר לעניין מינוי הדיינים, אולם כל העניין כאן קשור בשביל א"י, וממילא זה נאמר איכה כחלק מהקשר לא"י, שזה אומר שכשחטאו בקשר זה, במרגלים, נעשה היסוד לחורבן הבית. עוד נראה שאילו בנ"י היו שומעים למשה כראוי, והולכים אחריו, ולא היו מתווכחים נגדו, אז גם לא היו מבקשים כלל לשלוח מרגלים אלא הולכים אחר משה ונכנסים לארץ. שהרי משה היה מחבב ביותר את א"י, וממילא לו היו הולכים אחריו כראוי היו נשפעים מדרכיו וממבטו, והיו שמחים ליכנס לארץ בכל מחיר. אלא שבנ"י היו בקטטה ותלונות נגד משה בכל דבר, כמו שאומר הספרי, ומביאו רש"י על הפס': '"איכה אשא לבדי" – אם אומר לקבל שכר לא אוכל, זו היא שאמרתי (ס"א שאמרנו) לכם לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקדוש ברוך הוא. "טרחכם" – מלמד שהיו ישראל טרחנין, היה אחד מהם רואה את בעל דינו נוצח בדין, אומר: יש לי עדים להביא, יש לי ראיות להביא, מוסיף אני עליכם דיינין. "ומשאכם" – מלמד שהיו (סנהדרין צט) אפיקורסין. הקדים משה לצאת, אמרו: מה ראה בן עמרם לצאת, שמא אינו שפוי בתוך ביתו? איחר לצאת, אמרו: מה ראה בן עמרם שלא לצאת? מה אתם סבורים יושב ויועץ עליכם עצות רעות, וחושב עליכם מחשבות (ס"א מצות וחשבונות). "וריבכם" – מלמד שהיו רוגנים' (רש"י). יוצא שהיו מתווכחים מול משה, וחושבים שמשה לא רוצה בטובתם. לכן גם כשמשה בא ואומר להם בשם ה' לבא ליכנס לא"י הטובה, הם לא סומכים עליו ורוצים לשלוח מרגלים, שהם אנשים שיקבעו בשבילם אם הארץ טובה, כעין הפתרון של הקמת דיינים, שהם ידונו אותם. לכן בעצם יוצא שאותו יסוד של האמירה "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם", היא גם הבסיס לחטא המרגלים, וממילא היא גם הבסיס לחורבן המקדש שנעשה ב-ט' באב בשל חטא המרגלים. יהי רצון שנזכה לשוב לבית המקדש בשלמות כראוי.