chiddush logo

אבות ב , י

נכתב על ידי יניב, 11/7/2021

 

'הם אמרו שלשה דברים. רבי אליעזר אומר: יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, ואל תהי נוח לכעוס, ושוב יום אחד לפני מיתתך. והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים, והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה, שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף, וכל דבריהם כגחלי אש' (אבות ב,י). ר"א מביא כמה דימויים לפגיעה מהחכמים, מדוע הביא כמה ולא הסתפק באחד? מפרש התיו"ט: 'שנשיכתן נשיכת שועל וכו'. כלומר שפעמים הם מזיקים בפעל שלם. וזה כמו הנשיכה. ואמר שהיא כנשיכת השועל שרפואתה קשה. ולפעמים שאינם מזיקים בפעולה שלמה. וזה כמו עקיצה בלבד. ואמר שהיא כעקיצת עקרב. ולפעמים שאינן מזיקין כי אם בדבור בלבד ואמר שזה כלחישת השרף. כך נראה לי. ואמנם נ"ל עוד שאלו הלשונות הם כינויים לחרמות ונידויים ושמתות דרבנן לפי שכן נמצא לחכמי הגמרא כינויים. כמו הוה מפיק לאפך פולסי דנורא בפרק הזהב [דף מ"ז] וכדבפרק מרובה [דף פ"א] גזרתינהו לשוקך בגזרא דפרזלא. ה"נ היו אלו הכינויים שבמשנתינו ג"כ ללשונות של נידויים חרמות ושמתות בלשונות שלחכמי המשנה'. נראה לומר בנוסף, שהנה ישנה שאלה כיצד נאמר שאמר שלושה דברים כשפועל מובא שאמר חמשה? ראה דברי מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ב'אבות ובנים' למשנתנו (אות א), שמביא כמה הסברים לכך. אולי אפשר לומר שבמקור אמר שלושה דברים עיקריים, שהם ההתחלה שבמשנה, כמו שמובא באבות דר"נ שלושת אלו, שעליהם התכוונה המשנה שאמר שלושה דברים. אלא שבא ומוסיף כיצד יכול אדם להגיע לעמוד בדברים האלו, שהם לא קלים לעשיה. לכן מביא את ההמשך של התדבקות בת"ח, שע"י שתדבק בת"ח אז תושפע מהם קדושה וחיוב, וכך תוכל לעמוד בשלושת הדברים האלו. לכן הוסיפו גם את המשך, שזהו היסוד כדי לקיים את שלושת הדברים. (נראה שזה במיוחד מתאים לר"א, שהעיד על עצמו 'ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי מעולם' [סוכה כח,א], שהיה דבוק בת"ח לגמרי, כעין שכל כוחו מדבקות בת"ח). לכן אומר ר"א את ההמשך שצריך להיות במקום ראוי לקבל מת"ח, לקבל מכוחם קדושה אבל לא להינזק, שזהו 'והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים, והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה', שזהו העמדה על הקשר הראוי לת"ח כדי להתקדש וממילא יוכל לעמוד בשלושת הדברים (הראשונים) שאמר. נראה שזה קשור לכך שר"א רואה כמעלה חשובה ביותר את העין הטובה, כמו שנאמר במשנה הקודמת ('אמר להם: צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר: עין טובה' וכו' [אבות ב,ט]), שהיכולת לראות בעין טובה זה ע"י דבקות בת"ח שאז יכול לתקן את ההתייחסות שלו בראיתו את העולם ע"פ האמת שמתגלה בעיני החכמים. אולי אף רומז בעין טובה לת"ח, שהזקנים נקראים "עיני העדה". נראה ע"פ זה שלכן הביא כמה דוגמאות ביחס לת"ח, כיון שבא לומר שמשפיע גם לתיקון שלושת הדברים שאמר ע"י החיבור לחכם, ולכן שיזהר שיהיה בחיוב שלא ינזק ויצא לרעה. המשל הראשון הוא לשועל, נראה שזה כנגד 'יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך', ששועל מרמז על משלים (כעין 'משלות שועלים' [סוכה שם]) והנה משלים מושכים את לב האדם (כחלק מדברי אגדה שמושכת לב האדם ['להגדה שמושכת לבו של אדם כמים' (יומא עה,א)]), ולכן מרמז על הקשר בין שניהם כשמלמד לאחר, וזה בדברי משלים, שממשיל בדבר וממנו למדים לנמשל, שזהו כעין כבוד חברך כשלך, שמדמה בין שנים ומקשר ביניהם. בנוסף, מפרש הברטנורא: 'נשיכת שועל – רפואתו קשה, לפי ששיניו דקות עקומות ועקושות וצריך הרופא לחתוך הבשר באזמל ולהרחיב הנשיכה', שזהו שאחר – הרופא מכאיב לו, כזה כעין רמז בשועל שמכאיב לאחר כשלא מכבדו כראוי. הדימוי בעקרב הוא כנגד 'ואל תהי נוח לכעוס', שזה דבר חמור ביותר, כמו שאמרו חז"ל 'אמר רבה בר רב הונא: כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו, שנאמר "רשע כגובה אפו בל ידרוש אין אלקים כל מזמותיו”' וכו' (נדרים כב,ב) [וראה עוד בעניין הכעס ב'אבות לבנים' במשנתנו, באות ב), שזהו הדימוי בעקרב שהעוקץ שלו נמצא בסוף זנבו, בסוף גופו, כעין משל שהרעה מגיעה עד סופו, שכולו מלא ברעה, שכך זה האדם הכועס שכולו מלא רעה (וגם עקרב עקיצתו קשה משל נחש [ברטנורא], כרמז לגודל רעת הכועס). המשל בנחש הוא כנגד הדבר השלישי 'ושוב יום אחד לפני מיתתך', שהמיתה באה לעולם ע”י הנחש שהחטיא בעץ הדעת. שכך מי שלא לומד כראוי מהת"ח, הוא נכבה מהם, ובמקום לתקן מידותיו הוא מקבל נזק מהם, ולכן הביא שלושה דברים. והסיום הוא 'וכל דבריהם כגחלי אש', שזה כהסבר לכלל הדברים (כנגד דבריו שיש להתחבר לת"ח בצורה הראויה), שכל מה שאמר זה משום שת"ח דבוקים בתורה שהיא אש: "הלוא כה דברי כאש נאם ה'” (ירמיהו כג,כט) ולכן יש להדבק בהם כראוי כדי לתקן את האדם בחום בלא לישרף.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה