'(שמות לו, ג) "והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר". מאי בבקר בבקר? א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: מדבר שירד להם בבקר בבקר, מלמד שירדו להם לישראל אבנים טובות ומרגליות עם המן' (יומא עה,א). מדוע דווקא כאן בנדבת המשכן נרמז שירד עם המן אבנים טובות ומרגליות? נראה שבא להדגיש שהם ירדו עם המן בשביל קידוש העולם (לשימוש בו בקדושה, וכן כרמז על המן שאיתו בא, שקשור לתקון עולם), כמו שנעשה בנדבת המשכן שניתן בשביל המשכן לקידוש העולם. במן יש קשר לקדושה גדולה, כעין כמו שבא לידי גילוי במשכן שמתקן את העולם. שבמקדש יש חיבור לשמים – להתעלות בקדושה וכן לתשובה (שמביאים קרבן על חטאים), שכך היה גם במן, באכילתו התעלו כעין מלאכים: 'תנו רבנן: (תהלים עח, כה) "לחם אבירים אכל איש" לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו, דברי ר"ע. וכשנאמרו דברים לפני רבי ישמעאל אמר להם: צאו ואמרו לו לעקיבא: עקיבא טעית! וכי מלאכי השרת אוכלין לחם? והלא כבר נאמר (דברים ט, ט) "לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי"! אלא מה אני מקיים אבירים? לחם שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים. אלא מה אני מקיים (דברים כג, יד) "ויתד תהיה לך על אזניך (ויצאת שמה חוץ)”? דברים שתגרי אומות העולם מוכרין אותן להם. ר"א בן פרטא אומר: אף דברים שתגרי אומות העולם מוכרין להן מן מפיגן, אלא מה אני מקיים ויתד תהיה לך על אזניך? לאחר שסרחו אמר הקב"ה: אני אמרתי יהיו כמלאכי השרת, עכשיו אני מטריח אותם שלש פרסאות, דכתיב (במדבר לג, מט) "ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השטים"' וכו' (שם,ב). הרי שבאכילת מן היו נעשים כעין מלאכים, שהיו אוכלים את לחם המלאכים (כר"ע), ובאכילתם היה נבלע בגופם כאוכל שמימי, עד לדעת ר"א בן פרתא אפילו המאכלים הטבעיים היו מתקדשים ונעלמים (לפני שחטאו). שזהו שהמן מעלה ומקדש את האדם שאוכלו בקדושה שמימית כעין במקדש התעלו בחיבור לשמים. באכילת המן יש גם קשר לחזרה בתשובה: '"לבן" שמלבין עונותיהן של ישראל' (שם,א) 'שמלבין עונותיהן – מתוך שהיו דואגים שמא לא ירד מן למחר היו משעבדים לבם למקום' (רש”י). [שזה כמו שמובא בהמשך: 'שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי: מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה? אמר להם: אמשול לכם משל למה הדבר דומה. למלך בשר ודם שיש לו בן אחד, פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה. עמד ופסק מזונותיו בכל יום, והיה מקביל פני אביו כל יום. אף ישראל מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר שמא לא ירד מן למחר, ונמצאו כולן מתים ברעב. נמצאו כולן מכוונים את לבם לאביהן שבשמים' (עו,א)]. שזה כעין במקדש שנאמר לו לשון לבן שמלבין עוונות: '"והלבנון" – זה בית המקדש... ולמה נקרא שמו לבנון? שמלבין עונותיהם של ישראל, שנאמר (ישעיה א) "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו"' (ספרי, דברים ג,כה). במקדש השורש הוא בקה"ק שם הארון עם הלוחות, וכך גם במן יש קשר לתורה: 'מכאן היה רבי שמעון בן יהושע אומר: לא נתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי המן, שלא היה להם צורך לא למלאכה ולא לסחורה. הא כיצד? היה יושב ודורש ולא היה יודע מהיכן היה אוכל ושותה, ומהיכן ללבוש ולכסות. הא לא נתנה תורה לדרוש, אלא לאוכלי המן. ושניים להם אוכלי תרומה' (תנחומא "בשלח" סימן כ). [אולי גם רמז ששניים להם אלו אוכלי תרומה, שזהו הכהנים, שהם עובדים במקדש, שבא לרמז על קשר בין אוכלי המן והמקדש]. אולי זהו שמובא בגמ' דרשת ר"א המודעי: 'וכבר היה רבי טרפון ורבי ישמעאל וזקנים יושבין ועוסקין בפרשת המן, והיה רבי אלעזר המודעי יושב ביניהן. נענה רבי אלעזר המודעי ואמר: מן שירד להן לישראל היה גבוה ששים אמה. אמר לו רבי טרפון: מודעי, עד מתי אתה מגבב דברים ומביא עלינו? אמר לו: רבי, מקרא אני דורש (בראשית ז, כ) "חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים", וכי חמש עשרה אמה בעמק, חמש עשרה בשפלה, חמש עשרה בהרים, וכי מיא שורי שורי קיימי? ועוד, תיבה היכי סגיא? אלא נבקעו כל מעינות תהום רבה עד דאשוו מיא בהדי טורי, והדר חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים. וכי אי זה מדה מרובה מדה טובה או מדת פורענות? הוי אומר מדה טובה ממדת פורענות. במדת פורענות הוא אומר (בראשית ז, יא) "וארובות השמים נפתחו", במדה טובה הוא אומר (תהלים עח, כג) "ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו", כמה ארובות יש בדלת? ארבע ארבע, הרי כאן שמונה. ונמצא מן שירד להם לישראל גבוה ששים אמה. תניא איסי בן יהודה אומר: מן שירד להם לישראל היה מתגבר ועולה עד שרואין אותו כל מלכי מזרח ומערב, שנאמר (תהלים כג, ה) "תערוך לפני שלחן נגד צוררי וגו', כוסי רויה" אמר אביי: ש"מ כסא דדוד לעלמא דאתי מאתן ועשרין וחד לוגא מחזיק, שנא' "כוסי רויה". רויה בגימטריא הכי הוי' וכו' (יומא עו,א). שמה העניין של גובה של ששים אמה? אולי בא לדרוש שהמן מקשר לתורה לכל בנ"י, וכעין מעלם למעלה, כרמז להתעלות. ולכן כנגד זה יש בחשבון של חמש כחומשים, וכנגד 12 השבטים שלכל אחד יש חיבור גמור לתורה, וכך יוצא 60 (12X5). ובמספר שבו מרומז זה פי ארבע ממה שהיה במבול, שבו העולם הושחת כדי להתחדש כחדש ללא החטא, שזה כרומז שבתורה אנו מתקנים את העולם מהחטא, להיות כעולם חדש קדוש ונקי מחטאים, וזה בחשבון של פי ארבע מ15 שבמבול, שבמבול זה כשתי ארובות שהם 15, ובמן שמונה ארובות, שכך במן רמוז כמעל העולם (שזהו רמז במספר שמונה), ויש קשר לגילוי דרך מספר 15 שרומז לשם י'ה (גימטריה 15) ובמבול זה שתי ארובות, כעין רומז שיש שני חלקים בשם הויה, שה-י'ה זה החצי. וזהו שמובא בשם איסי בן יהודה שהיו כל מלכי האומות רואים את המן, שבא לרמז על תיקון העולם, שכולם ראו את גילוי ה' (ודרך המלכים זה היה עובר לנתיניהם). זהו שמביא אביי מהפס' הזה לימוד על כוסו של דוד המלך לעתיד לבא, כרמז לתיקון העולם שלעתיד שקשור למשיח בן דוד.