עיונים לשוניים - פרשת בחוקותי: אבן משכית
נכתב על ידי איתיאל, 24/6/2021
בפרשה שקראנו, איסור על "אבן מַשְׂכִּית".
המילה כמעט יחידאית.
רש"י מפרש משורש סכ"כ, אבן שסוככת על הרצפה ומצלה עליה.
רשב"ם וראב"ע פירשו משורש סכ"י/ה - עניין הבטה. וכמו בארמית, תרגום המילה מצפה - סכותא (עיין אונקלוס בראשית ל"א, מ"ט). כלומר: אבן מקושטת שהכול מביטים בה.
מצודת דוד (תהלים עג, ז) מציע שגם "הנותן לשכוי בינה" - עניין ראיה. והכוונה: ההתבוננות לעתיד של חדרי הלב.
סברת הראב"ע והרשב"ם היא בעיקר על פי המשקל, הנפוץ בגזרת נלי"ה (תקטית, כמו: תרבית, תצפית, תרמית. ולא מצאנו בכפולים משקל כזה).
נראה לענ"ד שרש"י דוחק לפרש אחרת, כי להלכה כל אבן גזית נאסרה בהשתחוואה מחוץ למקדש, ולאו דווקא אבן מקושטת.
רש"ר הירש מתלבט אולי השורש הוא סכ"ת - כמו "הסכת ושמע". ולפי זה הכוונה: אבן שמרכזים אליה את תשומת הלב.
עוד הוא מצביע על כך שהתרגום הוא "אבן סגידא" (שמשתחווים עליה).
יתכן וזה תרגום משמעות ולא תרגום מילולי, אך יתכן גם שזה פירוש על דרך חילופי אותיות ממוצא לשון שווה: שׂ-כ-ת = ס-ג-ד.
הרש"ר הירש מצביע על ההקבלה בין האיסור למצווה החיובית:
איסור אבן משכית - ומקדשי תיראו.
כלומר: אין אנו סוגדים לאבן או כל חפץ פולחני, מלבד המקדש הבנוי סביב ארון הברית ובו הלוחות והתורה. כלומר: אנו משתחווים ומתבטלים להשראת השכינה המבוטאת בציווי התורה.
מחוץ למקדש מותר להשתחוות רק על הארץ כלפי המקדש, ולא סביב מוקד חילופי אחר.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
