עיונים לשוניים - במדבר: חילוף דעואל-רעואל
נכתב על ידי איתיאל, 24/6/2021
בפרשתנו מופיעים שמות נשיאי ישראל. ומעניין שנשיא שבט גד נקרא פעם אחת אליסף בן דעואל ובפעם אחרת אליסף בן רעואל.
הרד"ק (דבהי"א א, ז) מביא כמה דוגמות לשמות שבהם שינוי מד' לר': ריפת-דיפת, דודנים - רודנים, רבלתה-דבלתה. הוא מסביר כי:
יש שהיו קוראים בדל"ת ויש שהיו קוראים ברי"ש ונשארו השמות לפני בני אדם בדל"ת וברי"ש, לפיכך נכתב בספר בראשית באחת מהקריאות ונכתב בספר הזה באחרת, להודיע כי הכל שם אחד ואם זה קורא בדלי"ת וזה קורא ברי"ש.
הסיבה לשינוי השמות יכול להתקשר לצורה הדומה של האותיות, הן בכתב האשורי שלנו, הן בכתב העברי הקדום (ד' = צורתה כמשולש, ר' = 𐤓). אלא ששינויים אלו חלו לא רק בשמות אנשים, אלא גם בפעלים: השווה שירת דוד (שמו"א כ"ב - תהלים י"ח): וירא - וידא, אדיקם - אריקם.
הסבר אפשרי הוא שאין כאן רק דימיון בצורת האות, אלא גם במבטא, וכפי שהובא כאן, הזהירות ב"אחד" שלא ישמע "אחר". הרב דוד כוכב מסביר זאת על ידי ההגייה של ר' בצורה לשונית (מתגלגלת, כמו ر ערבית).
נצרף לכך את המעשה בגמרא (נידה לו:) בו תלמיד התבלבל בין הוראת "גדייה" (לשון שמתא ונידוי) ל"גרייה" (גרה ומשוך אותו). רש"י מסביר שהוא התבלבל בשמיעתו. בעלי התוספות מקשים, שאין דימיון צלילי בין ד' לר'. לכן הם מבארים שההבדל הוא בין "גדייה" בד' רפה או דגושה: מלשון משיכה והנהגה (כמו נגיד = מנהיג) או מלשון ג-ד-ד עניין כריתה (גודו אילנא). הרב כוכב מסביר שבעלי התוספות הגו ר' "צרפתית" - היינו חיכית. לכן לא שמעו דימיון בינה לבין דל"ת, ולכן הוצרכו לשנות את הגרסה בגמרא.
הסבר מעניין נותן שד"ל, לדבריו השם המקורי היה דרעואל - כלומר: זרועו של הא-ל, זרוע בארמית היא דרעא. וזרוע במשמעות של כוח ועוצמה, כמו "יד חזקה וזרוע נטויה". מכיוון שמבטא האות ר' קל (אותיות השטף) היא נוטה להיעלם או להתווסף (השווה למשל כיסא - כורסה, שבט - שרביט). כך לפעמים הגו דעואל בהשמטת הר', ולעתים הגו חזק את הר' והשמיטו את הד'.
הרמב"ן כותב שיש תופעה בעברית בה לאדם שמות שונים במשמעות זהה. כך בפרשתנו "זרח" ו"צוחר", שיניהם עניין דבר מבהיק ואור זך. גם כאן, רעואל משמעותו שידע את הא-ל, ורעואל משמעותו שרעיונות ליבו מכוונים לא-ל, משמעות קרובה.
בדומה כתב רבינו בחיי, אלא שפירש רעואל - שרצונו אל הא-ל, על פי הארמית: רעותא דליבא = רצון הלב (מעתק ע-ט נפוץ בין העברית לארמית).
הרב חיד"א בפירושו חומת אנך הציע דרש מרתק:
השבטים נחלקו בפרשתנו לארבעה "דגלים", כשכל דגל חונה לרוח אחרת. ואם נעיין נראה שמבני רחל יש מטה - מטה יוסף. מבני לאה יש שני מטות: מטה ראובן ומטה יהודה. ומבני בלהה יש מטה דן. ורק מבני זלפה אין דגל. היה גד בכור זלפה יכול להתרעם על הדבר, אך הוא קיבל את זה באהבה. לכן זכה שיאמרו עליו בחלוקת הדגלים "רעואל" - שנהיה "ריע" = חבר לא-ל, ובנחלתו נקבר משה רבינו, רע הא-ל.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
