"ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו הקהל את כל סביבתינו כלחך השור את ירק השדה ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההוא" (במדבר כב,ד). מה העניין לומר שבלק היה מלך על מואב בעת ההיא, מספיק היה לומר שבלק היה מלך שמובן מזה שהיה באותו זמן המלך, מה מוסיף "בעת ההיא"? בנוסף, למה זה לא נאמר בפס' הראשון של הסיפור: “וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמרי" (פס' ב), למה שם לא נאמר שהיה המלך, למה רק כאן? רש"י עונה על השאלה הראשונה: '"בעת ההוא" – לא היה ראוי למלכות, מנסיכי מדין היה, וכיון שמת סיחון מנוהו עליהם לצורך שעה' (רש"י פס' ד). שהתורה מדגישה שזה היה בעת ההיא, שדווקא אז המליכוהו ולא קודם, כיון שלא אמור היה להיות מלך עליהם, אלא מינוהו עכשיו בשל מה שקרה לסיחון. [אולי אפילו מראש אמרו לו שזה זמני, ולכן מדוייק "בעת ההיא" דווקא, לא לפני ולא אחרי, שכך משמע קצת מדברי רש"י 'לצורך שעה' ולא יותר. אם כי אפשר שבשל צורך השעה מינוהו כמלך, ולא רק כמלך זמני, שכך מובן יותר כנוסח המ”ר (שממנו רש”י הביא את פרושו): '"בלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא". והלא מתחלה נסיך היה? שנאמר (במדבר לא, ח): "את אוי ואת רקם [ואת צור]"? אלא משנהרג סיחון המליכוהו תחתיו. "בעת ההיא" שגרמה לו שעה' (במדבר רבה כ,ד), משמע בעת ההיא זכה לעלות למלוכה, ולא רק כזמני]. לכן מובן שזה נאמר דווקא כאן, אחרי שנאמר כאן שמואב שולחים למדיין את חששותיהם מבנ”י, אז מוסיף בירור שבלק מלך למואב באותו זמן, שהומלך בשל אותו חשש, וכן רומז שהיה מנסיכי מדיין, שלכן קשור לקשר שיש עכשיו בין מואב ומדיין, שלכן לא הומלך קודם, כיון שהיה ממדיין ולכן לא היה ראוי שיומלך על מואב. ואפשר יותר מזה, ע"פ מה שרש"י הביא קודם בפס': '"אל זקני מדין" – והלא מעולם היו שונאים זה את זה, שנאמר (בראשית לו) "המכה את מדין בשדה מואב", שבאו מדין על מואב למלחמה. אלא מיראתן של ישראל עשו שלום ביניהם. ומה ראה מואב ליטול עצה ממדין? כיון שראו את ישראל נוצחים שלא כמנהג העולם, אמרו: מנהיגם של אלו במדין נתגדל, נשאל מהם מה מדתו. אמרו לו: אין כחו אלא בפיו. אמרו: אף אנו נבא עליהם באדם שכחו בפיו'. שמעבר להסבר בזה מדוע שלחו לבלעם, אפשר שיש גם עניין שלקחו ממדיין למלך עליהם, כנגד מלכותו של משה בבנ"י, ולכן נאמר כאן בפס' שבלק היה דווקא אז מלך למואב, שבא ממדיין נגד משה. הרמב"ן מסביר: ' … ולא ידעתי טעם למה שאמר הכתוב "ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא", כי הראוי הוא שיאמר תחלה "וירא בלק בן צפור מלך מואב את כל אשר עשה ישראל לאמורי"? ואולי היה בלק גבור חיל נודע מאד במעשה תקפו וגבורתו, והזכיר הכתוב כי אף על פי שהיה למואב בעת ההיא מלך תקיף ואמיץ לבו בגבורים, היה ירא וקץ מאד מפני בני ישראל. ולכך אמר יפתח (שופטים יא כה) "הטוב טוב אתה מבלק בן צפור מלך מואב", כי לא יפחיד את המלך רק במלך נורא מאד. ויתכן כי מואב לא היה עליהם מלך, והיה העם ירא מאד מפני בני ישראל, ועשו שני דברים: שלחו אל זקני מדין לאמר "עתה ילחכו הקהל”, והקימו עליהם המלך הזה בעצת מדין, ואחרי כן שלחו כלם אל בלעם במצות המלך. וזה טעם "בעת ההיא" בהתיעצם בענין ישראל ושלחם לבלעם. ויהיה טעם "וירא בלק" שהיה אחד משרי מואב וגבור חיל, ונתעורר בענין הזה ואמר למואב הבה נתחכמה לעם, והם קמו והמליכוהו בעצת מדין' (רמב"ן פס' ד). אולי אפשר שדווקא כאן נאמר שבלק הומלך על מואב, כדי להסביר את ההמשך ששרי מואב נשארו עם בלעם ללילה: '(במדבר כב, ח) "וישבו שרי מואב עם בלעם", ושרי מדין להיכן אזול? כיון דאמר להו "לינו פה הלילה והשבותי אתכם דבר", אמרו: כלום יש אב ששונא את בנו?' (סנהדרין קה,א). שמה ההבדל בין שרי מדיין לשרי מואב, שרק שרי מדיין אמרו כך? בפשטות י"ל שהתורה מספרת שמואב פחדו מבנ"י, והרי גם מדיין פחדו? אלא כנראה שמואב פחדו יותר, ולכן התורה מדגישה אותם בעיקר "ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא ויקץ מואב מפני בני ישראל" (פס' ג), וכן "ויאמר מואב אל זקני מדין" וגו' (פס' ד), מזה שמואב שלחו למדיין מוכח שמואב חששו יותר, ולכן לא ויתרו כ"ך מהר כמו שרי מדיין על הגעתו של בלעם. אולם אפשר שכיון שבלק היה מנסיכי מדיין, שהומלך במיוחד כדי להילחם בישראל (שלכן הוצמד בפס' לדברי החשש של מואב), אז השליחים הבינו שהוא ידרוש יותר לנסות לגרש את ישראל, שהרי לשם כך הומלך (ולכן גם שלח עוד שליחים אח”כ לבלעם, שלא התייאש, וכן מודגש שהוא שלח לבלעם, שאמנם גם מדיין שלחו אבל הודגש בלק כי הוא עמד על כך במיוחד, כעיקר השליחות), ולכן לא ויתרו והלכו מבלעם כמו שרי מדיין (ולכן מיד אחרי שנאמר שבלק הומלך אז, נאמר ששלח לבלעם). אולי לכן מודגש "שרי מואב", כשקודם נאמר "זקני מואב" (פס' ז), שקודם באו כקוסמים בעלי כוחות: “וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם" (פס' ז), כנציגים לפגוע בצד הרוחני בישראל, אבל כשנשארו זה בשל היותם שרי מואב, שריו של בלק, ולכן לא יכלו להתייאש ולחזור לבלק בלי תשובה גמורה. אולי זה גם מסביר מדוע בלק הסכים לשלושה נסיונות של בלעם, למה אחרי הניסיון הראשון לא זרק אותו? שזה משום שהועמד למלך שלא כמו שראוי לו באמת, רק כדי לגרש את ישראל, ולכן ניסה בכל כוחו להוכיח שהיה ראוי מה שהמליכוהו, ולכן הסכים להמשיך לנסות בכל מחיר. אולי אפשר גם שזה קשור לצווי ה' לאחר החטא בשיטים: “וידבר ה' אל משה לאמר. צרור את המדינים והכיתם אותם. כי צררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחתם המכה ביום המגפה על דבר פעור" (כה,טז-יח), שמדוע לצרור דווקא את מדיין, הרי לכאורה מואב הם עיקר החטא: “וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב" (כה,א)? אומרים חז"ל: '(דברים ב, ט) "ויאמר ה' (אל משה) אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה", וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות? אלא נשא משה ק"ו בעצמו, אמר: ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב, אמרה תורה (במדבר כה, יז) "צרור את המדינים והכיתם אותם", מואבים עצמן לא כל שכן?! אמר לו הקב"ה: לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי, שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן, רות המואביה ונעמה העמונית' (ב"ק לח,א-ב). אולם אולי אפשר לומר עוד סיבה, שאמנם חטאו בבנות מואב ובבנות מדיין, אולם מה שבנות מואב הלכו להחטיא את בנ"י, היה בהוראת מלכם – בלק, שבלעם יעץ לו להחטיא (סנהדרין קו,א) והרי בלק בעצם שייך למדיין, כך שמה שבנות מואב חטאו היה בעצם מכח של מדיין, ולכן מגלגלים עליהם את כל האשמה. אולי לכן מודגש "כי צררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחתם המכה ביום המגפה על דבר פעור", שמדוע מודגש מעשה כזבי? אלא שבא להדגיש שכיון שהיתה בת נשיא מדיין, זה נתן השראה לאחרות גם להסכים לחטוא, כך שקשורה להשפעה על חטאם של בנות מואב, שזה גם רומז לבלק שהיה נסיך מדיין (שהיה במעמד חשוב כדומה לכזבי בת נשיא מדין) שהשפיע לבנות מואב לחטוא. אולי זהו העומק של תשובת חז"ל שרות עתידה לצאת ממואב, כרמז שיש בהם חלק טוב, שזהו שגם חטאם לא היה בשיא החומרה בשל עצמם אלא כנגררים אחר מדיין, ולכן נאמר לצרור את מדיין דווקא. לכן נאמר כאן שבלק הועמד למלכות מואב, אע"פ שהיה ממדיין, בשל הפחד של מואב מבנ"י, כמו ששלחו למדיין "עתה ילחכו" וגו', שרצו לגרש את בנ"י, שלכן בלק הומלך והוא שהסכים לעשות הכל כדי לגרש את בנ"י, שזה כולל לחטוא בזנות, ולכן האשמה היא על מדיין. אולי אפילו אפשר שאם היה המלך ממואב, הוא לא היה מסכים להורות שיצאו לזנות, ודווקא בלק הסכים בהיותו מדייני שלכן פחות אכפת לו מכבודם של בנות מואב, וכן במדיין היו פרוצים יותר כמו שאפילו בת נשיא מדיין זנתה, ולכן בלק הסכים להוציאם לזנות. אולי אפשר ע"ד הדרש, שמואב העמידו את בלק למלכם אע"פ שהיה מדייני, בשל מהותו: '"וירא בלק”. בא ללוק דמן של ישראל' (בעל הטורים כב,ב), שזה מזכיר את עמלק: 'דבר אחר, עם לק, אומה שבאת ללוק דמן של ישראל ככלב' (פסיקתא דר”כ ג,ח). שמואב הרהרו מי יכול להילחם בישראל, ולכן זכרו את עמלק, ולכן חיפשו מישהו שמזכיר את כח עמלק, ולכן לקחו את בלק. ולכן מיד מובא "וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור" וגו' (פס' ה), כרמז שכוחו של בלעם בפיו כנגד משה (ובנ"י) שכוחו בפיו, שזה כעין כמו עמלק שהוא שיא טומאת עשו, שעליו נאמר כנגד פיו של ישראל: "הקל קול יעקב והידים ידי עשו" (בראשית כז,כב), 'דבר אחר: "הקול קול יעקב", אמר רבי ברכיה: בשעה שיעקב מרכין בקולו, ידי עשו שולטות, דכתיב (שמות טו): "וילונו כל העדה”, "ויבא עמלק”. ובשעה שהוא מצפצף בקולו, אין הידים ידי עשו, אין ידי עשו שולטות' (ב"ר סה,כ). אולי זה רמוז במדרש: 'אמר רבי אבא בר כהנא: לא עמדו פילוסופין בעולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי. נתכנסו כל עובדי כוכבים אצלו. אמרו לו: תאמר שאנו יכולים ליזדווג לאומה זו? אמר: לכו וחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהן, ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן, אין אתם יכולים להזדווג להם, שכך הבטיחן אביהן ואמר להם: הקול קול יעקב, בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות, אין הידים ידי עשו, ואם לאו, הידים ידי עשו, אתם יכולים להם' (שם), שבכוונה הביאו זאת כדברי בלעם, לומר שלזה שלחו אליו כדי שפיו יהיה עומד מול פיהם של בנ"י ולכן יוכלו להילחם בהם. ולזה ענה בלעם מתי יכולים להילחם מול פיהם של בנ"י. שאולי לכן נאמר ששלחו לבלעם ישר אחרי שנאמר שבלק הועמד למלכות דווקא אז, שגם זה קשור, שראו דווקא בו כמי שיכול להילחם נגד בנ"י, בשל שמו שמקשרו לעמלק עיקר כח עשו, שנלחמים בבנ"י כבניגוד לפיהם של בנ”י, שלכן כך עכשיו הם רוצים להילחם בבנ"י ע”י בלק. אולי זהו בעומק שכיון שמת סיחון המליכו את בלק עליהם, שמובא בחסידות (בשם היהודי הקדוש) שסיחון מלשון שיחה, ואמורי מלשון אמירה, שהוא היה שולט על 'הדיבור הקדוש, שלא ייצא מפי ישראל כהוגן' ('תורת היהודי הקדוש' פרשת חוקת). לכן כיון שמת סיחון, שעכשיו יש בעיה של פיהם הקדוש של בנ"י, לכן עכשיו המליכו את בלק כדי שיהיה מול בנ"י, כעין עמלק שהם הצד השני – היפך כח בנ"י שבפיהם, וכך עשה בלק, שהוא שלח לבלעם שכוחו בפיו כדי שיהיה נגד כח פיהם של בנ”י.