"נאם שמע אמרי א'ל וידע דעת עליון מחזה שד'י יחזה נפל וגלוי עינים, (במדבר כד,טז). ' … וא"ר יוחנן משום ר' יוסי: מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו? דכתיב (שמות לג, יד) "פני ילכו והנחותי לך", אמר לו הקב"ה למשה: המתן לי עד שיעברו פנים של זעם ואניח לך. ומי איכא רתחא קמיה דקודשא בריך הוא? אין, דתניא: (תהלים ז, יב) "וא'ל זועם בכל יום". וכמה זעמו? רגע. וכמה רגע? אחד מחמשת רבוא ושמונת אלפים ושמנה מאות ושמנים ושמנה בשעה, וזו היא רגע, ואין כל בריה יכולה לכוין אותה שעה חוץ מבלעם הרשע, דכתיב ביה (במדבר כד, טז) "ויודע דעת עליון", השתא דעת בהמתו לא הוה ידע, דעת עליון הוה ידע? אלא מלמד שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה. והיינו דאמר להו נביא לישראל (מיכה ו, ה) "עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב" וגו'. מאי (מיכה ו, ה) "למען דעת צדקות ה'"? א"ר אלעזר: אמר להם הקב"ה לישראל: דעו כמה צדקות עשיתי עמכם, שלא כעסתי בימי בלעם הרשע, שאלמלי כעסתי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט. והיינו דקא"ל בלעם לבלק: (במדבר כג, ח) "מה אקב לא קבה א'ל ומה אזעם לא זעם ה'”, מלמד שכל אותן הימים לא זעם. וכמה זעמו? רגע. וכמה רגע? א"ר אבין ואיתימא רבי אבינא: רגע כמימריה. ומנא לן דרגע רתח? שנא' (תהלים ל, ו) "כי רגע באפו חיים ברצונו", ואב"א מהכא: (ישעיהו כו, כ) "חבי כמעט רגע עד יעבור זעם"' (ברכות ז,א). לכאורה לא מובן כיון שקודם הובא כמה זמן זה רגע, אז מה פתאום חוזרת הגמ' ושואלת כמה זה רגע? בנוסף גם התשובה כמה זה רגע שונה מאוד ביניהם? לכן נראה שרב אבין ורבי אבינא הבינו שמה שנאמר בברייתא אין זה תשובה ממשית לכמה זמן זה רגע, שאחרת לא היו חולקים על תנאים, אלא ראו בזה כעין עומק שבא לרמז. שהשאלה בברייתא היתה בהקשר לכך שה' זועם בכל יום, שלזה שאלו בהסתר שאם ה' זועם בכל יום אז איך זה שלא ניזוקים בשל כך, שזהו כמה זמן זה רגע של זעם, שבהסתרו הכוונה כמה גילוי של זעם יש שלכן אינו מחריב את העולם? ועל זה ענו שגם כשה' כועס עדיין יש כעין חומת הגנה של מדת הרחמים שלא יצא מזה נזק, שלכן דווקא אם בלעם היה אז משתמש בזעם, אז היו ח"ו בנ"י כלים, ולכן אצל בלעם ה' לא זעם כלל, שהרחמים הגנו מפני גילוי הכעס. לכן זה 58,888 בשעה, שזה מרמז שיש מספר באלפים ותוספת במספר. באלפים זה נ"ח ובנוסף 888. שזה מרמז שה' אמנם זועם אבל זה בזמן קצר עם הגנה של הרחמים שלא יפגע אז בעולם (אולי עצם הזעם מביא פחד לעולם ובכך גורם לחרדה בעולם מאימת הדין, שזה מעורר באנשים הרהורי תשובה, ולכן יש בו חשיבות. מה גם שהעולם נברא גם במידת הדין ולכן ראוי שיהיה גם לו גילו בעולם, שזהו בזמן שה' זועם זה ממדת הדין, אבל עדיין מידת הרחמים מגנה מהחרבת העולם, כמו שבבריאה צורפה בשביל בריאת העולם עם הדין ['"בָּרָא אֱלֹקים" – ולא אמר "בָּרָא ה'". שבתחילה עלה במחשבה לברואתו במידת הדין; ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מידת רחמים ושיתפה למידת הדין. היינו דכתיב (בראשית ב ד): "בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹקים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם"'. רש”י בראשית א,א]). זהו באלפים 'חן' שכביכול יש חן לעולם, שהוא ראוי להתקיים, ובכך 'תפחת' מידת הדין, שזהו גימטריה של 888, שפוחתים מכח מידת הדין, שלא תתגלה בעולם ותחריבו, ע"י שיש מולה כח של חן לעולם (וכן 'נח' בגימטריה 'הגן' שיגן ממידת הדין שלא תכלה את העולם). לכן אע"פ שה' זועם בכל יום, בכ"ז העולם לא נחרב מזה, בשל מידת הרחמים שמגינה. במסכת ע"ז (ד,א) גם מופיעה הגמ' הזו אלא ששם מובא מספר אחר של זמן. והנה ב'תוספות ר' אלחנן' הביא שם בשם ר"ת גירסה אחרת לכמה זמן זה רגע (ע”פ התוספתא), שזהו 13,824 בשעה. אולי אפשר שגם זה מרמז על מה שאמרנו, שהנה מקור הרחמים בעולם הוא מי"ג מידות הרחמים שה' גילה למשה (לכן מובן שהפס' בתורה שמרמז על כעס ה', הוא נאמר לאחר חטא העגל ולפני שה' אומר לו על הלוחות השניים, כביטוי לגילוי של י"ג מידות הרחמים שאתם משה ביקש את סליחת ה' על העגל). לכן באלפים זה י"ג כנגד מידות הרחמים, ובשאר המס' זה 824 גימטריה של 'מדות הרחמים, ע"א' כרמז שהי"ג הם מידות הרחמים של ה', ששם השם השלם הוא ע"א אותיות. שזה כמבטא שה' זועם אבל מקיף את זעמו במידת הרחמים כדי שהעולם לא יחרב, אלא יתוקן ויהיה גילוי ה' שלם בעולם. בגירסה שלנו בגמ' בע"ז מובא המספר 53848, אולי זה בא לומר שכשמחברים את המספרים (שכל אחד ספרה) יוצא 28 שזהו 'כח', שיש כח חזק של מידת הרחמים שמגינה שלא יצא הזעם הזה ויחריב את העולם. (אולי גם רומז בגימטריה באלפים 'גן' ובשאר 'תתחם', שכביכול מדגישים שהעולם יעודו הוא להיות בקדושה כעין גן עדן, וזהו שיתחום את הגן בארץ, שיראה ששניהם קשורים כעין תחום אחד). [ברבנו חננאל מובא המספר 56,888. אולי זהו [במספר 888 זה] 'תפחת' את מדת הדין בשל שם הויה שהוא מידת הרחמים, ובעולם מתגלה בשתי צורות קריאה – באלקים [דין] או באדנות, וזהו פעמיים הויה [שיוצא 26X2=52] ועוד ארבע [סה"כ 56 שבאלפים] כנגד ארבע אותיות שם הויה שהם מידת הרחמים, לומר שהכל יוצא ממידת הרחמים, ולכן גם עכשיו שיש גילוי של זעם ממדת הדין בעצם יש להזכיר שהכל שורשו ברחמים ולכן שלא להחריב את העולם) [בגירסה של 'תוספות רבנו אלחנן' זה 56,848, שי”ל כעין הקודמים, שמרמז שיש מדת הדין אבל גם היא גילוי ששורשו ממדת הרחמים, שזה נרמז ב-56 באלפים, ולכן 'תתחם' (848) את מידת הדין – שהזעם לא יצא מגבולו ויחריב את העולם].