מובא בכמה מקומות בחז"ל שהמגילה ניתנה למשה מסיני, ואף בגאונים הביאו זאת כאחת מתרי"ג מצוות (ראה באריכות ב"מועדי ישראל" של מרן פאר הדור הגר"ש גורן זצוק"ל זיע"א). ואולי אפשר לומר שאין הכוונה את כל סיפור המגילה כיון שמובא בה פרטי סיפור של פרס ומדי שהיה הרבה אחרי, אלא הכוונה שהיסוד העיקרי של המגילה ניתן למשה, ומהו?- חז"ל הסמיכו את פרשת "זכור" לפורים בשל ההקשר למחיית עמלק שהיה  פורים (ראה שם ב"מועדי ישראל" על מחיית עמלק שבפורים). וניראה שבנ"י ריפו את ידם בתורה ולכן הגיע עמלק (סנהדרין קו,א) ומימלא יש קשר בין ריפוי בתורה לעמלק, שהוא במיוחד עיקר פגיעתו של עשו שנאמר לו בברכה שיגבר על יעקב כשיתרחק מתורה, שזה (בברכה) ע"פ היסוד של "הקל קול יעקב והידים ידי עשו" (בראשית כז כב)  'כל זמן שקולו של יעקב בבתי כנסיות ובתי מדרשות, אין הידים ידי עשו, וכל זמן שאין קולו מצפצף בבתי כנסיות ובתי מדרשות הידים ידי עשיו' (איכה רבה פתיחתות ד"ה ב רבי אבא) לכן כשרפו ידם הגיע עמלק. ולכן בהקשר ההוא בנ"י לא היו מספיק בדרגת קבלת תורה מרצון ולכן עיקר התורה באה בכפיה כדרגתם, (ולכן מיד חטאו בעגל), במקום שמיד יקבלו את התורה מרצון (מיד אחרי בכפיה של ההר). ובמעשה פורים קיבלו את התורה מרצון (שבת פח,א) וזה נידרש מ"קימו וקיבלו היהודים" (אסתר ט,כז) שבעצם הפס' בפשוטו מדבר על קבלת דין פורים, כך שקשור עצם דין פורים עם קבלת תורה מרצון, שזה משום שהיה מחיית עמלק ולכן הורד חלק מריחוק מתורה שקיים בעולם, שעמלק קשור להורדה בקדושה שלכן בא בריפוי ידים מתורה כמהותו, וכן אין שם השם שלם עד שימחה עמלק ("כס י-ה"), שזה (השם) ביטוי לקדושה בעולם, כיון שעמלק גורם לריחוק מקדושה בעולם. וגם חז"ל דורשים שעמלק קשור לחורבן ירושלים (פסיקתא רבתי יב,ט) והרי ירושלים והמקדש הם כהמשך המשכן שהיה המשך מתן תורה, כך שעמלק קשור לעשיית ריחוק מתורה בעולם. לכן בפורים שעשו מחיית עמלק התקרבו לתורה. ואמנם גם אצל שאול נילחמו בעמלק אולם העם חס על ממון עמלק ועל מלכו כמו שנאמר בנביא (שמואל א, פרק טו), כך שהיה בזה פגם של קשר לעמלק ולכן לא קיבלו אז תורה מרצון. וניראה שזה קשור בגאוה, ששמואל אמר לשאול "הלוא אם קטן אתה בעיניך" וגו' (שם פס' יז) שהיה חוסר בגאות מלכות לקיים רצון ה', ולכן זה פגם בקשר לעמלק שהוא קשור לגאוה כמובא בחסידות (מהיהודי הקדוש) ובקבלה שמחיית עמלק מתבצעת ע"י מלחמה בגאוה שבאדם. ולכן ניראה שחוסר גאוות קדושה משאיר מקום לגאוה של אדם וכך מתקשר לעמלק (ולכן טעה שאול במעשיו). ועצם גאוה גורמת לריחוק מה' כיון שהוא תואבה לפני ה' (סוטה ד,ב) ודרשו (שם) כאילו עבד ע"ז כך שניראה שרומז לעגל שעבדו ע"ז (וגם בנו במה ועריות) והיה בזה גאוה שה' אומר "עם קשה ערף הוא" (שמות לב,ט) שלא מקבלים תוכחה, שזה קשור לגאוה של אדם שמעמיד בגאותו שלא להקשיב לאחר, וזהו שדרש ר"נ בהקשר לעגל "ורם לבבך ושכחת את ה'" (ברכות לב,א) שקשור לגאוה, שהוא מכחו של עמלק כמו שאמרנו ולכן קשור לעגל ואי קבלת תורה מרצון. ובפורים נעשה קבלה מרצון כיון שהיה בו מחיית עמלק, וכך כל דור כעין מוחים עמלק בקריאת המגילה ומקבלים מרצון, שלכן הדרשה של "קימו וקיבלו היהודים" על קבלה מרצון את התורה, בפשט הפס' זה הקבלה לדורות של מצוות פורים, כי זה קבלה לכל דור ודור. ולכן קשור לסיני, שבו לא נעשה קבלה מרצון ולכן משה קיבל שיקבלו בהמשך מרצון, וזהו יסודה של המגילה, וכל הסיפור הוא איך הגיעו לזה, כך שזה כעין כיסוי על היסוד שבא מסיני שיקבלו, ובכל דור מתחברים לזה  ולכן בכל דור יש מצות קריאה ממשה כמו שיש מצות שבועות בזמן קבלת התורה. וניראה שיש רמז בדברי  הגמ' במגילה (ז,א) שמצאו לאסתר רמז ב"כתב זאת זכרון בספר" כתב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה, זכרון מה שכתוב בנביאים, בספר מה שכתוב במגלה' כך שרמזו על המגילה ממלחמת עמלק והמצוה לזכרו בספר, ומימלא בסיני (שבא אח"כ) התקבל הקשר של גאוה ועמלק ותורה לדין מגילה שתהיה בהמשך.