ב בַּיָּמִים הָהֵם, כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ שבנה שלש שנים, חיקוי לכסא שלמה המלךאֲשֶׁר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה.

ג בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ, כשישב עלהכסא שבשושן, עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו, השרים של ערי פרס ומדי, וַעֲבָדָיוהמשרתים את פני המלך (לקמן פסוק י), שכל מי שצריך דבר מהמלך הוא על ידיהם.חֵיל החֵילות (= הגדודים) של פָּרַס וּמָדַי, והַפַּרְתְּמִים הנסיכיםמזרע המלוכה שהיו ראשי החֵילות. ומשאר המדינות הזמין רק את וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹתלְפָנָיו, את המלכים של המדינות שכבש, שֶמִנָה אותם לשרי המדינות, אחרי שכבשאותם, ולא את החילות.

ד בְּהַרְאֹתוֹ שש מאוצרותיו כל יום, מתוךאלף ושמונים אוצרות שנבוכדנצר טמן ליד נהר פרת, והתגלו לכורש בזכות שצוה לבנות אתבית המקדש, ואחשורוש ירש אותם. ואלו הן: אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, וְאֶתיְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ. ובאותם  יָמִים רַבִּים שהראה את האוצרות, ערך משתה,שנמשך שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם[2].

ה וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה, עָשָׂההַמֶּלֶךְ לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, לְמִגָּדוֹל וְעַדקָטָן, מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים. בַּחֲצַר שלפני גִּנַּת בִּיתַןהַמֶּלֶךְ, גינה שבנו בתוכה את ביתן המלך, כדי להשתעשע שם.

ו הבדים שהיו למשענת למטות שישבו עליהם,היו מבדי חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת. אָחוּזים (= קשורים)לעמודים מסביב למטות בְּחַבְלֵי (= בחבלים) של בוּץ וְאַרְגָּמָן. העמודיםעמדו עַל (= בתוך) גְּלִילֵי (= גלגלים של) כֶסֶף.וְעַמּוּדֵי המטות היו עשויים משֵׁשׁ (= שַיִש). המִטּוֹתהיו עשויות מזָהָב וָכֶסֶף. עַל רִצְפַת, הרצפה עשויה מארבעה סוגי אבניםטובות, בַּהַט וָשֵׁשׁ וְדַר וְסֹחָרֶת.

ז וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב, וְכֵלִיםמִכֵּלִים שׁוֹנִים, כוס ששתו ממנו פעם אחת, לא שתו ממנו עוד הפעם. וְיֵיןמַלְכוּת, יין יקר שרק מלכים שותים, רָב (= הרבה) כְּיַדהַמֶּלֶךְ, כמו שנותנים למלך הרבה סוגי יינות, שיבחר לו מה שרוצה, כך נתנו לכלאחד.

ח וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת כמנהג כל אחד.אֵין אֹנֵס, אין הכרח לשתות. כִּי כֵן יִסַּד (= צוה) הַמֶּלֶךְ,עַל כָּל רַב שרי הסעודה שבבֵּיתוֹ, לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁוָאִישׁ.

ט גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה עָשְׂתָהמִשְׁתֵּה נָשִׁים בֵּית הַמַּלְכוּת אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, בביתהמיוחד למלך לבדו, שאין אחר נכנס בו[3].

י בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּטוֹב לֵבהַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן אָמַר לִמְהוּמָן בִּזְּתָא חַרְבוֹנָא בִּגְתָא וַאֲבַגְתָאזֵתַר וְכַרְכַּס שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים הַמְשָׁרְתִים אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שכל מי שצריך דבר מהמלך הוא על ידיהם.

יא לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי, האשה הפשוטה,שרק אח"כ בזכות שנשאת לו, היא הַמַּלְכָּה החשובה, לִפְנֵיהַמֶּלֶךְ בְּכֶתֶר מַלְכוּת, לְהַרְאוֹת הָעַמִּים קודם, שהם יושבים סמוךלפתח, ואח"כ וְהַשָּׂרִים שיושבים אצל המלך. אֶת יָפְיָהּ, כִּיטוֹבַת מַרְאֶה הִיא

יב וַתְּמָאֵן בטענה, שהיא כבר מלידה הַמַּלְכָּהוַשְׁתִּי, בת מלכים, בת בלשאצר בן בנו של נבוכדנצר מלך בבל[4], ולכן לאמוכנה לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּיַד הַסָּרִיסִים, שהםשרים פחותים בשבילה. וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד כלפי חוץ, על מה שלא באה.וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ מבפנים, על מה שלחשו לו הסריסים בשקט, מה שושתישלחה לו 'היית שומר הסוסים של אבי'. וכיון שהתבייש לומר זאת לשרים, ולשחרר אתכעסו, חמתו בערה בו מבפנים.

יג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַחֲכָמִים (= שבעתהשרים יודע דת ודין שבהמשך) יֹדְעֵי הָעִתִּים, שיודעים לדון לפי הזמנים,לפעמים לפי הדת ודין, ולפעמים מקילים בהוראת שעה, למלך או לאדם גדול. ומדועאחשורוש לא שפט אותה בעצמו, כמו שהיה נהוג, שכשמלך רוצה לשפוט איזה דין, הרשותבידו. כִּי כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ שהחוק הוא שמשפט הנוגע אישית למלך, מובארק לִפְנֵי כָּל החכמים יֹדְעֵי דָּת (= חוקי המלך), וָדִין (איךלדון את הדין).

יד וְהַקָּרֹב אֵלָיו, כַּרְשְׁנָא שֵׁתָראַדְמָתָא תַרְשִׁישׁ מֶרֶס מַרְסְנָא מְמוּכָן, שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי,רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה בַּמַּלְכוּת[5].

טו וכיון שאחשורוש רצה להציל את ושתי, הואטען: כְּדָת מַה לַּעֲשׂוֹת בַּמַּלְכָּה וַשְׁתִּי שהיאבת מלכים, עַל אֲשֶׁר לֹא עָשְׂתָה אֶת מַאֲמַר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שקרהלה לבא בְּיַד הַסָּרִיסִים, שהם שרים פחותים בשביל המלכה, ולא מדובר במקרהחמור, שלא באה, ע"י קריאת אחשורוש בעצמו.

ממוכן (= המן) ידע,שאם השרים ידונו את ושתי, הם יחניפו למלך, ותצא זכאית בדין. ואם המלך ידון אותההיא תצא חייבת בדין, כיון שאחשורוש מפחד לדון לפני השרים דין מעות[6]. וכיוןשממוכן נשא אשה גדולה ממנו מהפרסים, והיא דברה כלשונה, ורצה שתדבר כלשונו, רצהלהרוג את ושתי, כדי להכניע את הנשים, שידברו כלשון בעליהם. לכן נסה לשכנע את המלךוהשרים, שהדין של ושתי לא נוגע למלך, אלא לכולם, ולכן הוא יכול לדון אותה.

טז וַיֹּאמֶר מומכן [מְמוּכָן] לִפְנֵיהַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים, שתי טענות. טענה ראשונה: (פסוקים טז-יח) לֹא עַלהַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה שכל יחוסה משום שהיא המלכהשלך. כִּי (= אלא) א. עַל כָּל הַשָּׂרִים שנמצאים כאן. ב.וְעַל כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שישמעומה קרה כאן. וא"כ מקרה זה לא נוגע למלך, אלא לכולם, ולכן מותר למלך לדון בו.

יז איך זה נוגע לעמים: כִּי יֵצֵא (= יתפרסם) דְבַר הַמַּלְכָּה עַל כָּל הַנָּשִׁיםלְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן כשיבואו הביתה. בְּאָמְרָם כשיספרובבית: הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּהלְפָנָיו וְלֹא בָאָה, ולכן גם אנו לא חייבות לשמוע בקול בעלינו.

יח ואיך זה נוגע לשרים: וְהַיּוֹם הַזֶּה תֹּאמַרְנָה שָׂרוֹת פָּרַס וּמָדַי לבעליהם השריםכשיחזרו הביתה, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת דְּבַר הַמַּלְכָּה, את מה ששמעומהמלכה כשאמרה לסריסים ללחוש לאחשורוש: 'אתה היית שומר הסוסים של אבי'.לְכֹל שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ שלא ידעו מה ששלחה לו[7], וּכְדַי להענישעל הבִּזָּיוֹן ששלחה לבזותו. וָקָצֶף, מה שלא שמעה למלך לבא לפניו.

יט טענה שניה: (פסוקים יט-כ) גם אם נאמר שדין זה נוגע למלך, אעפ"כ החוק הזה שדבר הנוגע למלךלא יכול לדון בעצמו מוריד מכבוד המלכות, ולכן אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יתחדשושתי תקנות: א. יֵצֵא דְבַר מַלְכוּת מִלְּפָנָיו גם דין שנוגע למלך בעצמויצא מלפניו, שיוכל לשפוט בעצמו. וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי (בחוקי) פָרַסוּמָדַי וְלֹא יַעֲבוֹר (את הנ"ל). ב. כדי לגדל עוד את כבוד המלכות,יתקנו שמלכה שלא שומעת בקול המלך, לא יתנו לה אפשרות לבקש סליחה. ולכןאֲשֶׁר לֹא תָבוֹא וַשְׁתִּי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, אפילו אם ושתיתרצה עכשיו לבוא לפני המלך לא יתנו לה[8].וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ לִרְעוּתָהּ מיוחסת כמותה. הַטּוֹבָהמִמֶּנָּה, ויפה יותר ממנה.

כ וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁריַעֲשֶׂה בְּכָל מַלְכוּתוֹ שיכול לשפוט בעצמו מה שנוגע לו. כִּי רַבָּההִיא, וזה דבר גדול, שיפחדו מהמלך. וְכָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן,ע"י שיראו שלא ויתר לושתי, ולא נתן לה רשות לבא לפניו. לְמִגָּדוֹלוְעַד קָטָן, בין אם הבעל גדול מאשתו, בין אם הבעל קטן מאשתו[9].

כא והקב"ה הפך את לבם: וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ להרוג את ושתי אע"פ שלארצה. וְהַשָּׂרִים שהמלך ישפוט מה שנוגע לו, אע"פ שלוקח מסמכותם.וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּדְבַר מְמוּכָן. (הקב"ה סבב כל זה, כדי שאחשורושיוכל לדון את המן, ולתלות אותו, אע"פ שהדבר נגע לו, בלא לשאול את השרים,שאולי היו מקילים בעונשו)

כב וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל מְדִינוֹתהַמֶּלֶךְ, אֶל מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ, וְאֶל עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ[10], לִהְיוֹתכָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ, וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ[11].