מגילת אסתר כיד המלך

הפירוש למגילה מבוסס על פירוש הגר"א

עם הוספות כהנה וכהנה

להעיר עיני הלמדנים והפשטנים

ישראל מאיר בן ר' יעקב ספרא ירושלים

הוצאה שלישית פורים תשע"ג

הערות יתקבלו בברכה בטל. 972-(0)52-7177162

Israelsam10@@012.net.il

א וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ ואם תשאל הרי היו שני מלכים בשם אחשורוש[1], באיזה מלך מדובר? התשובה היא: הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים מדינות בים, וּמֵאָה מְדִינָה ביבשה. ואילו אחשורוש הראשון מלך רק על פרס ומדי.

ב בַּיָּמִים הָהֵם, כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ שבנה שלש שנים, חיקוי לכסא שלמה המלך אֲשֶׁר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה.

ג בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ, כשישב על הכסא שבשושן, עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו,השרים של ערי פרס ומדי, וַעֲבָדָיו המשרתים את פני המלך (לקמן פסוק י), שכל מי שצריך דבר מהמלך הוא על ידיהם. חֵיל החֵילות (= הגדודים) של פָּרַס וּמָדַי, והַפַּרְתְּמִים הנסיכים מזרע המלוכה שהיו ראשי החֵילות. ומשאר המדינות הזמין רק את וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו, את המלכים של המדינות שכבש, שֶמִנָה אותם לשרי המדינות, אחרי שכבש אותם, ולא את החילות.

ד בְּהַרְאֹתוֹ שש מאוצרותיו כל יום, מתוך אלף ושמונים אוצרות שנבוכדנצר טמן ליד נהר פרת, והתגלו לכורש בזכות שצוה לבנות את בית המקדש, ואחשורוש ירש אותם. ואלו הן: אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ. ובאותם  יָמִים רַבִּים שהראה את האוצרות, ערך משתה, שנמשך שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם[2].

ה וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה, עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן, מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים. בַּחֲצַר שלפני גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ, גינה שבנו בתוכה את ביתן המלך, כדי להשתעשע שם.

ו הבדים שהיו למשענת למטות שישבו עליהם, היו מבדי חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת. אָחוּזים (= קשורים) לעמודים מסביב למטות בְּחַבְלֵי (= בחבלים) של בוּץ וְאַרְגָּמָן. העמודים עמדו עַל (= בתוך) גְּלִילֵי (= גלגלים של) כֶסֶף. וְעַמּוּדֵי המטות היו עשויים משֵׁשׁ (= שַיִש). המִטּוֹת היו עשויות מזָהָב וָכֶסֶף. עַל רִצְפַת, הרצפה עשויה מארבעה סוגי אבנים טובות, בַּהַט וָשֵׁשׁ וְדַר וְסֹחָרֶת.

ז וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב, וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים, כוס ששתו ממנו פעם אחת, לא שתו ממנו עוד הפעם. וְיֵין מַלְכוּת, יין יקר שרק מלכים שותים, רָב (=הרבה) כְּיַד הַמֶּלֶךְ, כמו שנותנים למלך הרבה סוגי יינות, שיבחר לו מה שרוצה, כך נתנו לכל אחד.

ח וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת כמנהג כל אחד. אֵין אֹנֵס, אין הכרח לשתות. כִּי כֵן יִסַּד (= צוה) הַמֶּלֶךְ, עַל כָּל רַב שרי הסעודה שבבֵּיתוֹ, לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ.

ט גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים בֵּית הַמַּלְכוּת אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ,בבית המיוחד למלך לבדו, שאין אחר נכנס בו[3].

י בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן אָמַר לִמְהוּמָן בִּזְּתָא חַרְבוֹנָא בִּגְתָא וַאֲבַגְתָא זֵתַר וְכַרְכַּס שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים הַמְשָׁרְתִים אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ,שכל מי שצריך דבר מהמלך הוא על ידיהם.

יא לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי, האשה הפשוטה, שרק אח"כ בזכות שנשאת לו, היאהַמַּלְכָּה החשובה, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּכֶתֶר מַלְכוּת, לְהַרְאוֹת הָעַמִּים קודם, שהם יושבים סמוך לפתח, ואח"כ וְהַשָּׂרִים שיושבים אצל המלך. אֶת יָפְיָהּ, כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא

יב וַתְּמָאֵן בטענה, שהיא כבר מלידה הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי, בת מלכים, בת בלשאצר בן בנו של נבוכדנצר מלך בבל[4], ולכן לא מוכנה לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּיַד הַסָּרִיסִים, שהם שרים פחותים בשבילה. וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד כלפי חוץ, על מה שלא באה. וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ מבפנים, על מה שלחשו לו הסריסים בשקט, מה שושתי שלחה לו 'היית שומר הסוסים של אבי'. וכיון שהתבייש לומר זאת לשרים, ולשחרר את כעסו, חמתו בערה בו מבפנים.

יג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַחֲכָמִים (= שבעת השרים יודע דת ודין שבהמשך) יֹדְעֵי הָעִתִּים, שיודעים לדון לפי הזמנים, לפעמים לפי הדת ודין, ולפעמים מקילים בהוראת שעה, למלך או לאדם גדול. ומדוע אחשורוש לא שפט אותה בעצמו, כמו שהיה נהוג, שכשמלך רוצה לשפוט איזה דין, הרשות בידו. כִּי כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ שהחוק הוא שמשפט הנוגע אישית למלך, מובא רק לִפְנֵי כָּל החכמים יֹדְעֵי דָּת (= חוקי המלך), וָדִין (איך לדון את הדין).

יד וְהַקָּרֹב אֵלָיו, כַּרְשְׁנָא שֵׁתָר אַדְמָתָא תַרְשִׁישׁ מֶרֶס מַרְסְנָא מְמוּכָן, שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי, רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה בַּמַּלְכוּת[5].

טו וכיון שאחשורוש רצה להציל את ושתי, הוא טען: כְּדָת מַה לַּעֲשׂוֹת בַּמַּלְכָּה וַשְׁתִּי שהיא בת מלכים, עַל אֲשֶׁר לֹא עָשְׂתָה אֶת מַאֲמַר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שקרה לה לבא בְּיַד הַסָּרִיסִים, שהם שרים פחותים בשביל המלכה, ולא מדובר במקרה חמור, שלא באה, ע"י קריאת אחשורוש בעצמו.

ממוכן (= המן) ידע, שאם השרים ידונו את ושתי, הם יחניפו למלך, ותצא זכאית בדין. ואם המלך ידון אותה היא תצא חייבת בדין, כיון שאחשורוש מפחד לדון לפני השרים דין מעות[6]. וכיון שממוכן נשא אשה גדולה ממנו מהפרסים, והיא דברה כלשונה, ורצה שתדבר כלשונו, רצה להרוג את ושתי, כדי להכניע את הנשים, שידברו כלשון בעליהם. לכן נסה לשכנע את המלך והשרים, שהדין של ושתי לא נוגע למלך, אלא לכולם, ולכן הוא יכול לדון אותה.

טז וַיֹּאמֶר מומכן [מְמוּכָן] לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים, שתי טענות. טענה ראשונה: (פסוקים טז-יח) לֹא עַל הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה שכל יחוסה משום שהיא המלכה שלך. כִּי (= אלא) א. עַל כָּל הַשָּׂרִיםשנמצאים כאן. ב. וְעַל כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ,שישמעו מה קרה כאן. וא"כ מקרה זה לא נוגע למלך, אלא לכולם, ולכן מותר למלך לדון בו.

יז איך זה נוגע לעמים: כִּי יֵצֵא (= יתפרסם) דְבַר הַמַּלְכָּה עַל כָּל הַנָּשִׁים לְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן כשיבואו הביתה. בְּאָמְרָם כשיספרו בבית: הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לְפָנָיו וְלֹא בָאָה, ולכן גם אנו לא חייבות לשמוע בקול בעלינו.

יח ואיך זה נוגע לשרים: וְהַיּוֹם הַזֶּה תֹּאמַרְנָה שָׂרוֹת פָּרַס וּמָדַי לבעליהם השרים כשיחזרו הביתה, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת דְּבַר הַמַּלְכָּה, את מה ששמעו מהמלכה כשאמרה לסריסים ללחוש לאחשורוש: 'אתה היית שומר הסוסים של אבי'. לְכֹל שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ שלא ידעו מה ששלחה לו[7], וּכְדַילהעניש על הבִּזָּיוֹן ששלחה לבזותו. וָקָצֶף, מה שלא שמעה למלך לבא לפניו.

יט טענה שניה: (פסוקים יט-כ) גם אם נאמר שדין זה נוגע למלך, אעפ"כ החוק הזה שדבר הנוגע למלך לא יכול לדון בעצמו מוריד מכבוד המלכות, ולכן אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יתחדשו שתי תקנות: א. יֵצֵא דְבַר מַלְכוּת מִלְּפָנָיו גם דין שנוגע למלך בעצמו יצא מלפניו, שיוכל לשפוט בעצמו.וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי (בחוקי) פָרַס וּמָדַי וְלֹא יַעֲבוֹר (את הנ"ל). ב. כדי לגדל עוד את כבוד המלכות, יתקנו שמלכה שלא שומעת בקול המלך, לא יתנו לה אפשרות לבקש סליחה. ולכן אֲשֶׁר לֹא תָבוֹא וַשְׁתִּי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ,אפילו אם ושתי תרצה עכשיו לבוא לפני המלך לא יתנו לה[8]. וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ לִרְעוּתָהּ מיוחסת כמותה. הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה, ויפה יותר ממנה.

כ וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְּכָל מַלְכוּתוֹ שיכול לשפוט בעצמו מה שנוגע לו. כִּי רַבָּה הִיא, וזה דבר גדול, שיפחדו מהמלך. וְכָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן, ע"י שיראו שלא ויתר לושתי, ולא נתן לה רשות לבא לפניו.לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן, בין אם הבעל גדול מאשתו, בין אם הבעל קטן מאשתו[9].

כא והקב"ה הפך את לבם: וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ להרוג את ושתי אע"פ שלא רצה. וְהַשָּׂרִים שהמלך ישפוט מה שנוגע לו, אע"פ שלוקח מסמכותם. וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּדְבַר מְמוּכָן. (הקב"ה סבב כל זה, כדי שאחשורוש יוכל לדון את המן, ולתלות אותו, אע"פ שהדבר נגע לו, בלא לשאול את השרים, שאולי היו מקילים בעונשו)

כב וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ, אֶל מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ, וְאֶל עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ[10], לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ, וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ[11].

א אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כְּשֹׁךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, זָכַר אֶת וַשְׁתִּי, וְאֵת אֲשֶׁר עָשָׂתָה, את מה שעשתה לבנות ישראל, שהיתה מפשיטה אותם ערומות, ועושה בהם מלאכה בשבת. וְאֵת אֲשֶׁר נִגְזַר עָלֶיהָ, בידי שמים מדה כנגד מה, שתמות בגלל שסירבה לבא ערומה לפני אחשורוש[12].

ב וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו יְבַקְשׁוּ לַמֶּלֶךְ מכל עיר, את כל הנְעָרוֹת ולא זקנות. בְּתוּלוֹת ולא בעולות. טוֹבוֹת מַרְאֶה, היפות ביותר. מה שחשוב זה היופי, ולא חשוב שתהיה מיוחסת. ולא כמו שאמר המן (א יט), שהיחוס חשוב.

ג וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים בְּכָל מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ, וְיִקְבְּצוּ מכל הנערות, אֶת כָּל נַעֲרָה בְתוּלָה טוֹבַת מַרְאֶה, את הנערה היפה ביותר שבכל מדינה, כך שבס"ה יהיו קכ"ז נערות. אֶל שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים, אֶל יַד הֵגֶא סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים, וְנָתוֹן תַּמְרוּקֵיהֶן, את האיפור כולם יקבלו בשוה מבית המלך, ולא יביאו אתם, כדי שאחת לא תראה יפה יותר מחברתה, בגלל ריבוי האיפור.

ד וְהַנַּעֲרָה אֲשֶׁר תִּיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ תִּמְלֹךְ תַּחַת וַשְׁתִּי. וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, שמספיק יופי, ולא חשוב היחוס. והיה מאת ה', כיון שאסתר לא הגידה יחוסה. וַיַּעַשׂ כֵּן.

ה אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי.

ו אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם, עִם הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה, עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה, אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל.

ז וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה, שמה האמִתי הדסה. הִיא אֶסְתֵּר האומות קורים לה אסתר, שהיתה יפה כסיהרא (= לבנה). ומרדכי לקחה כיון: א. היא היתה בַּת דֹּדוֹ. ב. כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם, ולא היה מי שיטפל בה. ג. מרדכי הבין שהיא תהיה צדקת כיון שוְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר בחיתוך אברים, שמראה על שלימות בחיצוניות, עשיית מצוות. וְטוֹבַת מַרְאֶה יפת תואר, שמראה על שלימות בפנימיות, מידות טובות[13]. וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת.

ח היו כמה שלבים עד שאסתר הנערה היפה ביותר בשושן, הגיעה לבית המלך. א. וַיְהִי בְּהִשָּׁמַע דְּבַר הַמֶּלֶךְ לקבץ את הנערות, אסתר התחבאה. ב.שלוחי המלך ידעו שאסתר היא הנערה היפה ביותר בשושן[14], וכיון שלא הגיעה, וְדָתוֹ, המלך גזר, שמי שיש לו נערה ולא יביאה יומת. ואעפ"כ מרדכי לא הביאה. ג. ורק אחרי שוּבְהִקָּבֵץ נְעָרוֹת רַבּוֹת אֶל שׁוּשַׁן הַבִּירָה, שנקבצו כל הנערות מכל המדינות אֶל יַד הֵגָי בשושן, לא היתה למרדכי ברירה, וגלה היכן אסתר[15]. וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר בעל כרחה אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ אֶל יַד הֵגַי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים.

ט וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו ביופי חיצוני וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו במידות טובות, פנימיות. וַיְבַהֵל אֶת תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת מָנוֹתֶהָ לָתֵת לָהּ, נתן לה את הכל במהירות, כיון שהבין שהיא תהיה המלכה. וְאֵת שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת לָהּ, שנותנים למלכה מִבֵּית הַמֶּלֶךְ, כיון שהבין שהיא תהיה המלכה.וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב, לבית הטוב ביותר מכל בֵּית הַנָּשִׁים.

י לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ[16] כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד. כיון שהחביאה עצמה, ולא הלכה עד שהכריחו אותה, מרדכי ירא שיהרגו אותה ואת עמה, כי יאמרו שאין רצונם להתחתן במלך[17].

יא וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים, לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר, שדאג שמא תֵּחְלֶה מחמת הצער שאולי תינתן לאחשורוש. וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ, פחד שמא יהרגו אתה כיון שהחביאה את עצמה, ולא רצתה לבא למלך.

יב וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן. שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר, וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים, וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים.

יג וּבָזֶה הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל הַמֶּלֶךְ. אֵת כָּל אֲשֶׁר תֹּאמַר, יִנָּתֵן לָהּ לָבוֹא עִמָּהּ מִבֵּית הַנָּשִׁים עַד בֵּית הַמֶּלֶךְ.

יד בָּעֶרֶב הִיא בָאָה, וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה, אֶל בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי, אֶל יַד שַׁעֲשְׁגַז סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַפִּילַגְשִׁים, כי אותה שנבעלה למלך אסורה לכולם. לֹא תָבוֹא עוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ, כִּי אִם חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְנִקְרְאָה בְשֵׁם.

טו וּבְהַגִּיעַ תֹּר אֶסְתֵּר בַּת אֲבִיחַיִל דֹּד מָרְדֳּכַי, אֲשֶׁר לָקַח לוֹ לְבַת, לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ, לֹא בִקְשָׁה דָּבָר, כיון שלא רצתה לבא למלך, והכל היה באונס. כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים. וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵןיופי חיצוני, בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ. אע"פ שמגודל צערה נעשתה ירקרוקת, הקב"ה נתן לה חן, כדי להציל את עם ישראל.

טז וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ.

יז וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים שהיו לו כבר. וַתִּשָּׂא חֵן יופי חיצוני, וָחֶסֶד יופי פנימי, לְפָנָיו, מִכָּל הַבְּתוּלֹת. וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּמיד, ולא המתין שמא ימצא נאה ממנה, כי חשב שאין נאה ממנה.וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי.

יח (פסוקים יח-יט, הקדמה לפסוק כ), אע"פ שוַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל,משתה שהיה חשוב לו באיכותו יותר מהמשתה הראשון, לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו. אֵת מִשְׁתֵּה אֶסְתֵּר, וקרא לו משתה אסתר, לפי שאסתר היתה חשובה בעיניו. וַהֲנָחָה לכל לַמְּדִינוֹת עָשָׂה, כיון שלא ידע מאיזה עם היא.וַיִּתֵּן מַשְׂאֵת כְּיַד הַמֶּלֶךְ, מתנות גדולות כדרך שמלך נותן.

יט ואע"פ שוּבְהִקָּבֵץ בְּתוּלוֹת שֵׁנִית, שקבצו את כל הבתולות הנשארות לשלוח אותם הביתה. ואע"פ שוּמָרְדֳּכַי יֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, שהמלך נתן לו גדולה, שיהיה יושב בשער המלך, בין שרי המלך.

כ אחרי כל הנ"ל שאין חשש שאחשורוש יקח אשה אחרת, ואין חשש שיהרגו אותה, אעפ"כ אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי. וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ.הפסוק מודיע לנו את גודל צדקת אסתר, שאע"פ שבטל החשש שיהרגו אותה, היא שמרה על ציווי מרדכי[18].

כא בַּיָּמִים הָהֵם, וּמָרְדֳּכַי יֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף, וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ.

כב וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי, וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי. מרדכי ואסתר הודיעו למלך, ולא הניחו למלך למות, כיון שהבינו שאם הקב"ה מגלגל דבר זה על ידם, יצא מזה נס.

כג וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא, וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ. וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. {ס}