הגמ' במגילה יח,א מביאה שיש דין לקרוא את פרשת זכור מדאוריתא, והב"י (והשו"ע) פסק שגם פרשת פרה מדאורייתא, ומקורו בתוס' בברכות (יג,א ד"ה "בלשה"ק") והגר"א ועוד חלקו על כך ואמרו שבתוס' מוזכר רק פרשת זכור. שמעתי היום שבעצם צודק הב"י כי במקור היה רשום גם פרה אלא שהרש"ל מחק זאת וכך הוכנס לדפוסים, כך שהב"י ראה זאת בתוס'. ונישאלת השאלה: מניין שזה דאורייתא (מאיפה למדו זאת, גם אם נאמר שהיתה לתוס' מסורת שכזו)?- ראה בערוך השולחן (תרפ"ה ס"ז). והמלבי"ם (בספר על השו"ע) מתרץ שזה כלול בדין זכירת העגל שהפרה מכפרת עליו. אולם ניראה לי שכל אלו תרוצים דחוקים, לכן ניראה לומר שהנה מסביר מרן גדול הדור הגר"ש גורן זצוק"ל זיע"א (ב"תורת המקרא" פרשת משפטים) שלשון "שימה" זה תורה שבכתב ותורה שבע"פ יחד. לכן ניראה שלמדו ממה שנאמר בזכור, שזה קריאה בס"ת כך שהוא מעין תורה שבכתב ושבע"פ שצריך להשמיע בקול ולא רק לעיין, ומימלא כך גם בפרה שנאמרה במרה, שנאמר במפורש "חק" שזהו פרה אדומה, ולמדו שגם בו יש דין של קריאה בתורה (ולא חל על "משפטים" כי זה ארוך וקשה לומר שיתחייב בכולו לכן למדו דווקא על פרה, שקצרה כעין זכור) ומימלא ע"פ זה יובן מדוע יש מחלוקת אם פרה זה דאורייתא, כי תלוי האם מכללים את פרה אדומה במרה או שלא (תלוי בגרסאות) ולכן גם לא למדו על 5 הזכירות הנוספות שהם דאורייתא (שיש 6 זכירות כמובא בסידורים) אלא רק לזכור אותם כיון שהדין לזכור בפה למדו שקשור עם חיבור תורה ותושב"ע (ואמנם גם ב"האזינו" זה חיבור של שניהם, אולם כיון שהתורה מדגישה שיזכר כשיתרחקו, משמע שיזכרו שלא מהכתב). ואולי למדו "וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר" (במדבר יט, א-ב) שזאת החוקה יש לה דין של צווי אמירה בפה ("לאמר") שהאומות טוענים נגד ישראל מה המצוה הזו, לכן נאמר בה "חק" בלי טעם, והנה ישנם עוד דברים שהם חק כמו שמובא ביומא (סז,ב) אזמדוע רק כאן נאמר חוק?- אלא שזה דבר שידוע ברבים ולכן בו במיוחד מקשים הגוים מה הטעם, ולכן נאמר בו במיוחד "חק", ומדוע הוא מפורסם הרי הוא כמעט שלא נעשה (7 פרות סה"כ)?- אלא שכיון שיש בו דין לקראו ברבים אז זה ידוע ומפורסם ולכן בו במיוחד מקשים. לכן למדו "זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר" שניצטוו לאמרו בקריאה בתורה (כ"זכור" שמצינו בו דין דומה) ובכך נעשה במיוחד דין של חק שמקשים עליו.. ומה שבעמלק למדים מ"זכור" זה להזכיר בפה, וכן שאר 5 הזכירות, ודווקא בעמלק זה מספר בשל "כתב זאת זכרון בספר", ובפרה למדים לקרוא מספר כיון שנאמר "התורה .. לאמר" לאמור מתוך התורה (ש"התורה" לכאורה מיותר בפס') או בשל 'בנין אב' מפרשת "זכור" שדומה לזה.